אין אני יודע מה יתעלה בגורלה של הקריאה, כמעט מקיר אל קיר, להקמת
ממשלת חירום לאומית. לא כל מה שהשעה מחייבת, פרנסי הציבור נענים לה ומקיימים, ולכל צרת רבים יש סעיפי צרה צרים ושונים המעכבים בידם מענה אחד לאתגר אחד.
יש והאתגר הוא לאחד כוחות אל מול איום קיומי הנפתח מבחוץ. מלחמת ששת הימים ראתה צירוף של מפלגות אופוזיציוניות לממשלה קואליציונית מכהנת כדי להנהיג את המדינה בעת מלחמה. ב-1984 קמה ממשלת אחדות לאומית בשל משבר פוליטי, והאיום היה מבית, אינפלציה דוהרת, בעיקר, ופרלמנט בו לו היה לשום גוש יכולת לרסן את סוסי המשבר ששאטו פרא. היום ניצבת המערכת הפוליטית בישראל בפני איום כפול, מול אויב פולש, הנגיף, ומול איום מהבית, משבר פוליטי, ואך טבעי הוא שהציבור דוחק בפרנסיו לאחד כוחות לדלג מעל המשוכות המפלגתיות והאידאולוגיות, ולהתאחד כדי לנווט את הממשלה על-פי צוו עליון אחד, הקיום.
אבל הנה כבר עם הקריאה לאחדות לאומית התברר כי אין הסכמה לגבי המושג "לאומי". כך על-פי הדיווחים, בינתיים. יש אומרים "לאומי", רק המפלגות היהודיות, או מי שמעדיף חיטוי מילים, 'ציוניות', כי זאת המשמעות של "לאומי". ויש אומרים כי "לאומי" משמע כל המפלגות האזרחיות בארץ, כולל הרשימה המשותפת שאינה לא יהודית ולא ציונית. יש להניח כי גם הציבור, לא רק פרנסיו, חלוק על כך, ואיני חושש לטעות הרבה באומרי כי המחלוקת היא עמוקה, וסוחפת.
לכאורה המחלוקת היא עניינית. כיוון שממשלת חירום ממונה על הכל, כולל הביטחון, כולל הזהות, אי-אפשר לצרף גם נציגי האוכלוסייה הערבית הישראלית מפני שנציגים אלה רואים עצמם גם כנציגם של בני הלאום הפלשתיני, שאינו מכיר בלגיטימיות של עצם הקיום של מדינת ישראל. מול אלה, מתייצבת עמדה האומרת כי אין לנגיף יכולת להבדיל בין יהודים לבין ערביים, כי החירום הוא של הכל, כי אי-אפשר לקיים חברה בה הערבים הם אזרחים מלאים ושווי זכויות ולהדיר אותם מהשפעה על המהלכים שיבטיחו את קיומם בארץ, בחינוך, בבריאות, בתחבורה ועוד.
הביטוי "לאומי" נמצא במחלוקת. לא מהיום. פוגשים אותו לראשונה בספר בראשית כשרבקה נושאת בחובה את תאומיה ומוכת חרדה היא הולכת לשאול מה היה לה, והכתוב אומר כי המענה היה
"וַיֹּ֨אמֶר יה' לָ֗הּ שְׁנֵ֤י גיים גוֹיִם֙ בְּבִטְנֵ֔ךְ וּשְׁנֵ֣י לְאֻמִּ֔ים מִמֵּעַ֖יִךְ יִפָּרֵ֑דוּ וּלְאֹם֙ מִלְאֹ֣ם יֶֽאֱמָ֔ץ וְרַ֖ב יַעֲבֹ֥ד צָעִֽיר" (בראשית כ"ה,ג'). רש"י בדעה, על-פי 'רבותינו', כי 'גוים' ו'לאומים' הם מילים נרדפות ואומר
"והנה צדקו דברי חכמים אין לאום אלא מלכות". גם נכדו של רש"י, הרשב"ם, מסכים ומפרש,
"כפל לשון הוא, אבל לאומים הוא עמים". מסייע בידם הפסוק בתהלים פרק ק"ה פסוק מ"ד,
"וַיִּתֵּ֣ן לָ֭הֶם אַרְצ֣וֹת גּוֹיִ֑ם וַעֲמַ֖ל לְאֻמִּ֣ים יִירָֽשׁוּ" בו באורח הברור ביותר 'עמים' ו'לאומים' הם מילים נרדפות. על-פי תפיסה זאת, ממשלת חירום לאומית, היא ממשלה של כלל הציבור, כי ממדינת ישראל היא מלכות אחת.
אבל לא הכל רואים כך במקורותינו. על הפסוק בספר משלי פרק י"ד פסוק ל"ד,
"צְדָקָ֥ה תְרֽוֹמֵֽם-גּ֑וֹי וְחֶ֖סֶד לְאֻמִּ֣ים חַטָּֽאת", אומר רבינו בחיי, מבכירי חכמי ספרד,
"צדקה תרומם גוי, אלו ישראל, שנאמר: (דברי - הימים - א יז, כא) "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ", וחסד לאמים חטאת, כל צדקה וחסד שעו"ג-עובדי גילולים-עושים אינם עושים אלא כדי שתמשך גדולתם". גוי אפוא שזה העם היהודי, לאומים, עובדי עבודה זרה, ומכל מקום אין לדידו זהות בין עם, ממלכה, עמי העולם.
מפורשים עוד יותר הם דבריו של המלבי"ם, האומר בפירושו על הפסוק ישעיהו פרק י"ז פסוק י"ב,
"ה֗וֹי הֲמוֹן֙ עַמִּ֣ים רַבִּ֔ים כַּהֲמ֥וֹת יַמִּ֖ים יֶהֱמָי֑וּן וּשְׁא֣וֹן לְאֻמִּ֔ים כִּשְׁא֛וֹן מַ֥יִם כַּבִּירִ֖ים יִשָּׁאֽוּן", את הדברים הבאים,
"עמים מורה על קבוצים שיש להם ממשלה, כי זה המבדיל בין 'עם' ל'גוי'. שגוי מורה הקיבוץ לבד, ולאום מורה על אומה המתאחדת מצד שיש לה דת מיוחדת, ואיזה אמונה אשר תצרפם, לא מצד הממשלה שיש להם מלך אחד, רק מצד האמונה שיש להם אמונה אחת". לפי ראיה זאת מוגדרת האוכלוסייה הערבית כלאום, מפני שהם קיבוץ של אנשים המתאחד ומתייחד מפני שיש לו דת מיוחדת.
יותר מזה, אם להישען על הראיה הזאת, מדינת ישראל עצמה היא ממלכה מפני שיש בה קיבוצים שיש להם ממשלה, אבל יש בה שני לאומים, והאומר "ממשלת חירום לאומית", אומר גם ממשלה של כל הקיבוצים שבה שיש להם ממשלה אחת, וגם שני קיבוצים מצד שיש להם אמונות נבדלות. אכן שני גויים בבטנה של המדינה,
וּלְאֹם֙ מִלְאֹ֣ם יֶֽאֱמָ֔ץ. יש מאבק בין הלאומים, אבל מה היא ממשלת חירום אם לא ממשלה שמפסיקה את המאבק בין לאום ללאום כדי שהממלכה האחת תגבר על האיומים הצרים עליה.
רבי יעקב צבי מקלנבורג, בעל הפירוש "הכתב והקבלה", מגרמניה של המאה התשע עשרה, כותב בפירושו,
"...תקרא אומה חברת בני אדם שיש עליהם שוטר ומושל, ...ובשם לאום יקרא הגוי כולו המתנהג תחת מלך אחד ומשפטים אחדים" (על הפסוק' שְׁנֵ֤י גיים גוֹיִם֙ בְּבִטְנֵ֔ךְ', בבראשית).
על פיו, לכאורה, אין שאלה. 'ממשלת חירום לאומית', במציאות של מדינה בה אזרחיה כולם תנהלים על-פי ממשלה אחת, חוקים ומשפטים של כנסת אחת ומערכת משפט אחת, היא ממשלה בה כל הקיבוצים, אם הם מסכימים ליטול חלק באחריות, מהווים חברים בממשלת חירום לאומית.
איני אומר לליבי שמקורות אלה או אחרים יכריעו את המחלוקת המפרידה בתוכנו, גם בשעת חירום, בין דעות והשקפות והתאגדויות. אך טוב לדעת שאין לראות בעלי דעות שונות כיריבים שאינם יכולים להידבר, על כן כשהסכנה האורבת היא משותפת, היא אחת, צריכה להתקבל הכרעה על-פי מיטב שיקול הדעת המסייע ביד הכל להתגבר על האיום ולצאת למרחב. כל ימי גדלתי בעולם הזה שאנו חווים אותו, ולא מצאתי לגורל טוב משיקול דעת.