הקורונה משבשת את שרשרת האספקה העולמית וגורמת לעליות מחירים מהמפעלים, דרך הנמלים, עבור בחנויות וכלה בצרכנים. הפגיעה עלולה להחמיר עוד יותר בחודשים הבאים, אם המחסור בשווקים המקומיים יביא להגבלה על ייצוא ציוד רפואי ואפילו מזון, מזהיר ניו-יורק טיימס. חברות אחרות עלולות למצוא את עצמן בלא חומרי גלם ורכיבים – מרשם לבעיות פיננסיות נוספות.
ארגון הסחר העולמי צופה, כי הסחר יצנח השנה בשיעור החד ביותר מזה שנות דור: 13% במקרה הפחות גרוע, 32% במקרה היותר גרוע, עוד יותר מזה במקרה הכי גרוע. הצניחה תהיה בכל המדינות ובכל המגזרים, מזהיר הארגון. הסחר האט ממילא בשנה שעברה בשל מלחמת הסחר בין ארה"ב לסין ובשל האטה בכלכלות אירופה ואסיה; הקורונה הנחיתה עליו מהלומה עזה. תנועת המכולות בנמל שנגחאי, הפעיל ביותר בעולם, צנחה ב-20% בפברואר; היקף הסחר בנמל לוס אנג'לס איבד 23% באותו חודש.
בתחילת השנה נפגע הסחר בעיקר מצד הסחורות המגיעות מסין, בה נסגרו מפעלים רבים. אבל כמו הווירוס עצמו, הפגיעה התרחבה במהירות רבה ומהווה הלם ליצרנים וצרכנים הרגילים לאספקה שוטפת ומיידית. כעת המפעלים בסין חוזרים לפעילות רגילה – אלא שהביקוש באירופה ובארה"ב צונח בשל סגירת המפעלים שם (אם מסיבות רפואיות ואם בשל צניחת הביקוש), ובשל צמצום הקניות מצד צרכנים החוששים למשרותיהם ולעתידם הכלכלי.
יצרני רכב כמו פולקסוואגן, פז'ו, פורד וג'נרל מוטורס הדמימו באמצע מארס את מפעליהם באירופה ובארה"ב, ובכך הקטינו את צריכת הפלדה, מוצרי האלקטרוניקה ורכיבים אחרים. מלאי נערם בנמלי סין בעוד אוניות חוזרות ריקות לארה"ב. תנועת המטוסים הצטמצמה משמעותית, וכך ההובלה האווירית של מוצרים כמו לובסטרים ואייפונים התייקרה במידה ניכרת – בעוד חברות השילוח אינן מוכנות לערוב לתאריכי היעד המבוקשים בידי הלקוחות.
כאמור, ההערכה היא שהמשבר יחריף בחודשים הקרובים ויש הצופים שיגיע לשיאו בעוד שלושה חודשים. בטווח הארוך יותר, הקורונה עשויה להוביל לשינויים מבניים. יצרנים של בגדים, מוצרי אלקטרוניקה ותרופות יבקשו להבטיח פריסה גלובלית רחבה יותר של שרשרת האספקה ופחות תלות במקום אחד (כמו סין). אבל נכון לעכשיו, המשבר מתפתח במהירות כה רבה, עד שחברות אינן מסוגלות לתכנן קדימה.
נכון לעכשיו, מציין הטיימס, המחסור במוצרים מסוימים בארה"ב ובאירופה אינו נובע ממחסור אמיתי אלא מביקוש גובר מצידם של לקוחות מתוחים. היצרנים של נייר טואלט, מזון ומוצרים אחרים מנסים למצוא דרכים לספק את עודפי הביקוש ולהפנות את המלאי מבתי ספר ומסעדות אל המרכולים – וזה לא פשוט, משום שהאריזה והטיפול בכמויות מסחריות שונים מהותית מאלו המיועדות למשקי הבית.
רוב יצרני המזון בארה"ב מוגדרים כמפעלים חיוניים וממשיכים לעבוד, אך חלקם הקטינו את התפוקה בשל מגבלות הריחוק החברתי הכופות להעסיק פחות עובדים. בענף החקלאות והמזון יש בעיות נוספות: פחות מהגרי עבודה לביצוע עבודות השדה ופחות נהגים להובלת היבולים והתוצרת. עדיין מוקדם לומר שהאם צפוי מחסור במזון ברשתות הגדולות בחודשים הבאים, אך יש כבר כעת צורך בתיאום בין המדינות השונות בארה"ב כדי להבטיח ששרשרת האספקה תמשיך לתפקד.
המגבלות המוטלות ברחבי העולם עלולות לגרום למחסור במתכות ובתרופות, מתריע הטיימס. בדרום אפריקה נסגרו המכרות הגדולים ביותר בעולם לפלטינה ופלדיום. הודו מספקת 40% מהתרופות הגנריות הנמכרות בארה"ב אך מפעלים רבים נסגרו. הודו גם אסרה בחודש שעבר לייצא תרופות מרכזיות; היא אומנם הסירה את האיסור בלחץ אמריקני, אך 75 מדינות הטילו מגבלות כאלו ואחרות על ייצוא רפואי – כולל ארה"ב עצמה,
האיחוד האירופי, סין וטורקיה. האיסור הסיני על ייצוא מכונות הנשמה, מסיכות, מדחומים וציוד נוסף, מונע מחברות אמריקניות לספק ציוד חיוני זה לעובדיהן ברחבי העולם.
כמה מדינות מתחילות להגביל גם ייצוא מזון. וייטנאם אסר לייצא אורז, תאילנד עצרה את ייצוא הביצים, רוסיה אוסרת לייצא גרעינים, וקזחסטאן – חיטה ותפוחי אדמה. איסורים אלו רחוקים מהיקף המגבלות על ייצוא ציוד רפואי ומן המגבלות שהוטלו על ייצוא מזון בשנים 2008-2006, אך הפוטנציאל קיים והוא מעורר דאגה.
הבנק העולמי וארגון הסחר העולמי קוראים למדינות שלא להגביל ייצוא, ובמיוחד של ציוד רפואי, ולמפות תגובה מתואמת לירידה בייצור ולעלייה בביקוש. שום מדינה אינה תלויה אך ורק בעצמה, מדגיש ארגון הסחר, והמשך המסחר הפתוח חיוני דווקא בשעת המגיפה כדי להותיר את המדפים מלאים ואת המחירים סבירים.