למעלה מחודש לאחר שסעודיה פתחה במלחמת מחירי נפט נגד רוסיה, השיגו כל המפיקות הסכם לקיצוץ חסר תקדים של 9.7 מיליון חביות ליום בתפוקה בחודשים מאי-יוני. הן גם הסכימו לקצץ את התפוקה, אם כי בשיעור מתון יותר, במשך שנתיים לאחר מכן. ההסכם מצביע על עומק המשבר בשל הקורונה, ולצד זאת הוא הישג ניכר של הנשיא
דונלד טראמפ שלחץ על ריאד ומוסקבה להגיע אליו.
ואולם, מדגיש אקונומיסט, היציבות במחירי הנפט רחוקה – אם בכלל תושג. בטווח הקצר, מדובר בתגובה איטית מדי וחלקית מדי לצניחה בביקוש, המוערכת ב-20 מיליון חביות ליום בחודש הנוכחי. השפעתו אמורה להיות מורגשת בהמשך השנה, כאשר הביקוש יתחיל לעלות, ההיצע לא יגדל והמחירים יעלו. עם זאת, נותרו שתי בעיות. ראשית, הביקוש עשוי לעלות באיטיות רבה, במיוחד אם הקורונה תכה שוב והמגבלות יוחזרו. שנית, הקיצוץ הוא מחצית בלבד מן היעד שהציב טראמפ, ונסיון העבר מלמד שייתכן שגם הוא לא יבוצע במלואו.
מדינות כמו רוסיה, עירק וניגריה חרגו דרך קבע מן המכסות שעליהן הוסכם בעבר. גם הקיצוץ בארה"ב אינו מובטח: וושינגטון התחייבה לקצץ 2 מיליון חביות ליום בסוף השנה – אך זאת משום שהמפיקות המקומיות החליטו על כך מטעמים כלכליים. סוכנות הרכבות של טקסס – הגוף המפקח על מגזר הנפט במדינה – תדון היום (14.4.20) בקיצוץ, אך החברות יכולות לנהל הליכים משפטיים נגד החלטותיה.
אם מחירי הנפט יישארו נמוכים, חברות הנפט הממשלתיות שמחוץ לארה"ב עשויות לחרוג מגבולות התפוקה שייקבעו להן, כדי לפצות את עצמן בכמות על הירידה במחיר. ואם המחיר יעלה, ייתכן שהתפוקה בארה"ב תעלה כדי להרוויח מן העלייה. אם כך יקרה, הדבר יחתור תחת נכונותן של רוסיה וחברות אופ"ק לקצץ את התפוקה שלהן – וחזרנו לנקודת המוצא.
בנק סיטיקורפ צופה שהמחירים בשנה הבאה יהיו מעל 60 דולר ואף מעל 70 דולר (לעומת כ-30 דולר כיום) אם ההסכם יקוים ככתבו וכלשונו. אולם הבנק מעריך שגבוהה יותר הסבירות שבפועל התפוקה תעלה בסוף השנה הנוכחית ושמחיר הברנט – הסמן של כל השוק למעט ארה"ב – יגיע בממוצע ל-36 דולר השנה ול-56 דולר בשנה הבאה. מדובר במחירים גבוהים משמעותית מן הנוכחיים, אך גם בכאלו המבטאים היטב את התנודתיות הרבה שתמשיך לאפיין את השוק.
אקונומיסט מעריך, שמפיקות הנפט אכן ימצאו את עצמן נעות בין שיתוף פעולה לבין מאבק על נתחי שוק. אם טראמפ רוצה הצצה אל העתיד, כדאי שיסתכל מה היו המחירים הרשמיים מיד לאחר ההסכם. חברת ארמקו הסעודית מיהרה להוריד את המחירים של הנפט שתספק לאסיה בחודש הבא, ולא נגעה במחירים ליתר היעדים – מה שמלמד על רצונה לשמור על חלקה בשוק בו הביקוש הוא הגדול ביותר. מלחמת המחירים לא הסתיימה; היא רק יצאה להפסקה.