בשנת 2012 נחקק בישראל חוק שנקרא - חוק שירותי תעופה, הידוע גם בכינויו חוק טיבי, מאחר שאחד מיוזמיו היה ח"כ טיבי. חוק זה מבוסס במרביתו על התקנות האירופיות הקיימות בתחום זה באירופה משנת 2004.
במסגרת חוק שירותי תעופה נקבע, בין היתר, כי במקרים של עיכובי וביטולי טיסות, או סירוב לעלות נוסעים (לרבות אובר-בוקינג) על חברות התעופה לספק לנוסעים שירותי סיוע כגון מזון, אירוח במלון ומוניות. בנוסף, במקרים בהם של עיכוב בטיסה של מעל 5 שעות, זכאים הנוסעים לבקש מחברת התעופה כרטיס לטיסה חלופית, או לבטל את הטיסה, ולקבל את מלוא התמורה שהם שילמו עבור כרטיס הטיסה.
במקרים בהם מוכח שחברת התעופה לא סיפקה לנוסעים שירותי סיוע כנדרש (למשל מלון או מזון ושתיה), רשאי בית המשפט לחייב את חברת התעופה לשלם להם פיצויים לדוגמה, בסכום של עד כ-10,390 שקל. בנוסף לכך, במקרים של ביטול טיסה או עיכוב בטיסה או הקדמת מעל 8 שעות, נחשבת הטיסה כ-"טיסה שבוטלה", ובמקרים כאלה על חברות התעופה לשלם לנוסעים פיצוי כספי ללא הוכחת נזק, בתוך 45 יום ממועד דרישתם בכתב. שיעור הפיצוי מבוסס על מרחק הטיסה, ונע בין 1,300 שקל לטיסות הכי קצרות (כגון לפאפוס או לאתונה), לבין 2,080 שקל לטיסות לאירופה (ללונדון או פריז), ועד 3,120 שקל לטיסות רחוקות (כגון: לניו-יורק או לבנקוק).
יש לציין, כי לזכאות לקבלת הפיצוי הכספי ישנם מספר חריגים. לדוגמה, אם חברת התעופה מודיעה לנוסעים 14 ימים מראש על השינוי בטיסה, היא פטורה מלשלם פיצוי כספי, אך כן עדיין מחויבת לספק להם כרטיסים לטיסה חלופית או להחזיר להם את כספם (על-פי בחירת הנוסע). בנוסף גם אם הטיסה בוטלה בשל שביתה מוגנת או כדי למנוע חילול שבת, תהיינה חברות התעופה פטורות מלשלם פיצוי.
החריג המרכזי במסגרת חוק טיבי בו נוהגות חברות התעופה להשתמש לרוב כדי להימנע מתשלום פיצוי לנוסעים קובע, כי אם מפעיל הטיסה (כלומר חברת התעופה), הוכיח כי הטיסה בוטלה: "בשל נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתו, וגם אם היה עושה כל אשר ביכולתו - לא היה יכול למנוע את ביטולה בשל אותן נסיבות", הוא יהיה פטור מלשלם פיצוי לנוסעים. אין הגדרה מדויקת בחוק להגדרת המונח "נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתו", אולם במרבית פסקי הדין שהתקבלו בנושא נקבע, כי יש לפרש סעיף זה בצמצום, ורק מקרים של תנאי מזג אוויר קיצוני, מצב חירום ביטחוני, אסון טבע וכיו"ב, יכול לפטור.
עוד חשוב לציין כי במסגרת החוק ובנוסף לחברת התעופה, ניתן גם להטיל אחריות על "מארגן" טיסה, המוגדר: "אדם השוכר קיבולת בכלי טיס, כולה או חלקה, להובלת נוסעים וכבודתם, לצורך מכירתה לאחרים". יש לציין כי לא מדובר בסוכני נסיעות אלא בחברות תיירות בעיקר, החוכרות מקומות בטיסה מסוימת או מטוס שלם, ואז מוכרות מקומות אלה בעצמן.
ביטול טיסה חוק אירופי
חשוב לציין כי בנוסף לחוק הישראלי, קיימות באירופה תקנות הנקראות Regulation (EC) No 261/2004, אשר רלוונטיות לטיסות המופעלות על-ידי חברות תעופה השייכות למדינות מהאיחוד או לטיסות שממריאות ממדינות אלה, ומכוחן גם ניתן לבקש מחברות התעופה פיצוי כספי במקרים של עיכוב או ביטול טיסה.
במסגרת תקנות אלה, שיעור הפיצוי הכספי נקבע גם כן בהתאם למרחק הטיסה ונע בין 250 אירו לעד 600 אירו לנוסע, והוא רלוונטי למקרים של ביטול טיסה או עיכוב בנחיתת הטיסה של מעל 3 שעות (לעומת החוק הישראל, הקובע כאמור זכאות במקרים של עיכוב של מעל 8 שעות).
