הפקת לקחים יזומה היא תהליך מקוצר של ברירה, המתקיימת בטבע האורגני מיליארדי שנים מבלי להתחשב במחיר שהפרטים והקבוצות משלמים ואחדים מהם, כמו הדינוזאורים, גם נכחדים. היא מאפשרת להתאים מהר את המערכות האנושיות לנסיבות המִשתנות ללא הרף, שלא ניתן להבחין בכולן לעומק בלי מאמץ אינטלקטואלי אדיר, ולהבינן בלי שליטה בתובנות/תיאוריות בנושא זה ובלי נכונות להודות בשגיאות ובמחדלים שעלו בחיי אדם ובנכסים לאומיים.
1 על השגיאות והמחדלים הנחשפים, יהיו מי שישלמו מחיר אישי – מפיקי הלקחים, מפקדיהם או ראשי המערכת הפוליטית. זאת האפשרות היחידה של בני האדם להתגבר על האנטרופיה
2 הטבעית, למנוע את הסתאבות המערכות ואת התמוטטותן. אך אפשרות זאת היא כמעט לא ריאלית כי נדירים מקבלי ההחלטות הבכירים המוכנים לחשׂוף את מחדליהם.
בלי לדעת את מירב העובדות האמפיריות, ובעיקר השליליות, המבוססות על מחקר אובייקטיבי ובלתי תלוי וחשיפת כל המקורות, לא ניתן להפיק לקחים מפּעילות מערכת הביטחון ולפיכך גם לא ניתן לתקן ליקויים ולהתכונן כראוי למבחנים ביטחוניים בעתיד. מחדלי צה"ל במלחמות דרום-לבנון ובמלחמת לבנון השנייה מוכיחים זאת.