אני מהמר, שבג"ץ יפסוק לטובת הנערות, שעתרו, כדי שיוכלו לשרת ביחידות למבצעים מיוחדים ובחטיבות החי"ר הסדירות בצבאנו, ולא יתחשב בצורכי צבאנו. כך, עשה לפני כ-25 שנה, גם בעניינה של אליס מילר, שרצתה להיות חניכה בקורס טיס, ופרץ בקע אדיר בביטחון מדינת ישראל.
כמי שחוקר את סוגיית הנשים הלוחמות, בארץ ובחו"ל, כמעט שלושה עשורים, ולהבנתי, עד עתה טרם צמחה שום תועלת לחיל-האוויר מטייסות-קרב ומנווטות ספורות, שהוסמכו בקורסי טיס, שדרישותיהם הותאמו ליכולת הנשים; והמאמץ לאפשר השתתפות נשים בקורס טיס אדיר - גם כלכלית.
למרות שהוא נמכר יפה, שירות נשים כלוחמות קרביות הינו חריג, שאינו מקדם כהוא-זה את השוויון - לא בצה"ל ולא בחברה הישראלית, ולא את מוכנות צבאנו למלחמה.
תקדים אליס מילר פתח בפני צעירות גם את קורס החובלים בחיל-הים - גם כן בהשקעה אדירה; ולצערי, אין לי נתונים לשפוט את כדאיות התהליך.
איני נגד שירות נשים בצבא, אך נשים מתקשות להיות לוחמות - ובעיקר, בכוחות היבשה. קל וחומר בכוחות למבצעים מיוחדים. הפיאסקו של מיזם הטנקיסטיות בצה"ל, שנעטף באפודה עבה וכבדה של שקרים גסים, מוכיח זאת היטב. לעומת זאת, אמרה לי יעל רום המנוחה
1, שעסקה בערוב ימיה בקידום נשים למקצועות טכנולוגיים, שכדי להגשים את עצמן, יכולות נשים לשרת בהרבה תפקידים צבאיים (טכנולוגיה, מחשבים ומודיעין, למשל), לנצל בהן את יתרונן בחשיבה מתמטית, ולמצות את יכולתן לתרום לביטחון המדינה; ולאו-דווקא כטייסות, מקצוע, שלדעתה, אינו מתאים לנשים.
כדי להבהיר את אי-התאמת החיילות לשירות קרבי - אתחיל מהסוף: רמת הפציעות והנכות בקֶרב לוחמות בגדוד המעורב 'קרקל' גדולה פי ארבעה ויותר מרמת הפציעות והנכות בקרב לוחמים בגדודן. חיילות קרביות בארצות-הברית ובבריטניה מדווחות על פציעות לא-קרביות (שברי הליכה, שברי עצמות, בקעים, קרעים בשרירים, נפילות רחם ועוד) רבות, שאינן מאפיינות גברים. בחו"ל הנתונים גלויים בהרבה, ואינן מעוּותים לצורכי הצבאות לרצות את הארגונים הפמיניסטיים וליחסי ציבור לארגונים הללו.
חוקרי רפואה ופיזיולוגים סבורים, שהפציעות הללו נובעות ממבנה גוף האישה וממאמץ חריג, שנדרש מלוחמות, ואינו מתאים לגופן. כלל אצבע בכל הצבאות - חייל יכול לשאת משא של כמחצית ממשקל גופו. אך הכלל הזה מתאים לגברים ולא לנשים, שגופן חלש וקטן יותר מגוף גברים. לכן, לוחמות ב'קרקל' נושאות רק שש מחסניות ולא שמונה כמו ביחידות חי"ר
2 ומקבלות הקלות נוספות במשא ציודן האישי ובאימונים. כמובן, לא כל לוחמת נפצעת במהלך שירותה, אך ההסתברות לפציעה לא-קרבית גדולה יותר בקֶרב נשים מאשר בקרב גברים.
ושוב מִספרים: כ-300 נשים בלבד הוכשרו לתפקידי לחימה בחיל הנחתים האמריקני בחמש השנים האחרונות, מאז הורה שר ההגנה לפתוח בפני נשים תפקידי לחימה בכוחות המזוינים; ורק שתיים הצליחו לסיים בהצלחה את הקורס המפרך לקציני חי"ר בנחתים. נכון לעכשיו, שתיהן אינן משרתות כמפקדות מחלקות חי"ר. אחת פרשה מהנחתים, ובתפקידה הקרבי האחרון הייתה עוזרת קצין מבצעים; והאחרת - קצינת מודיעין (ראו טבלות 2-1).