- הקומיקאי ג'רי סיינפלד, המתגורר עם משפחתו בניו-יורק ושתוכניתו המיתולוגית מתרחשת בעיר, כתב בניו-יורק טיימס מאמר בו הגיב על מאמר של אדם שהודיע שנטש את ניו-יורק. המאמר נכתב בגוף ראשון וכך מובאים כאן עיקריו.
כאשר שכרתי את דירתי הראשונה במנהטן בקיץ 1976, הרחובות היו מלאים בצואת כלבים. יצאתי וגיליתי שמכוניתי נגררה, אבל עדיין חשבתי: זה המקום הכי נפלא שגרתי בו בימי חיי. מנהטן היא אי-מול חופי ארה"ב; האם אנחנו חלק ממנה? בערך. אנחנו חיים בזמן קשה במיוחד, אך הדבר שאנחנו צריכים הוא יללות כפי שמופיעות ברשת: "כולם נעלמו! אני רוצה לחזור ל-2019!".
בחייך, תסתום. תראו לעצמכם מה זה להיות במלחמה אמיתית עם מישהו כזה לצידכם ולשמוע אותו אומר: "נהגתי לשחק שחמט כל היום. יכולתי לפגוש אנשים. יכולתי לפתוח כל עסק". תנגב את הדמעות, תזיז את התחת וקח את עצמך בידיים. אתה אומר לי שאתה מכיר אנשים שעברו מניו-יורק למיין, ורמונט, טנסי, אינדיאנה. הייתי המון פעמים במקומות הללו במשך עשרות שנים, ועם כל הכבוד – אתה... צוחק... עלי?! הוא אומר שכולם עזבו לתמיד. מאיפה לעזאזל אתה יודע את זה? כן, גם לי יש דירה בלונג איילנד, אבל לעולם לא אנטוש את ניו-יורק.
אני שומע עוד טענה מטופשת: ניו-יורק גמורה כי הכל נעשה "מרחוק". יודעים מה? כולם שונאים את זה. ולמה? כי אין בזה אנרגיה. אי-אפשר לעשות מרחוק אנרגיה, גישה ואישיות, אפילו לא דרך הסיבים הטובים ביותר. זו הסיבה לכך שרבים מאיתנו עברו לניו-יורק. חשבתם פעם מדוע עמק הסיליקון עודנו קיים? הרי יש להם טכנולוגיה נהדרת, הם יכולים להתפזר בכל מקום. אבל זה פשוט לא עובד. אנרגיה אנושית אמיתית, מעניקת השראה, נוצרת כאשר אנחנו מתכנסים במקום משוגע כמו ניו-יורק. התיאטרון אינו הסיבה שניו-יורק היא יהלום הפעילות כפי שיום אחד תחזור ותהיה.
מצאת מקום בפלורידה? יופי. אנחנו מכירים את רוח היצירתיות של פלורידה. אתה חושב שגם רומא נעלמת? לונדון? רומא? ממש לא. הן משתנות. כי גדוּלה היא מצרך נדיר, והגדולה של ניו-יורק היא עוד יותר נדירה. היא אינה קיימת בשום מקום אחר. אתה אומר שניו-יורק לא תתאושש הפעם. אתה הוא זה שלא יתאושש הפעם. שיהיה לך לבריאות בפלורידה; אני לא יכול לחשוב על עונש הולם יותר.
הנגיף הטיפש ייכנע בסופו של דבר – בדיוק כמו שאתה נכנעת. אנחנו נמשיך להפעיל את ניו-יורק, אם זה בסדר מבחינתך. ובטוח במיליון אחוז שהיא תחזור. בגלל כל הניו-יורקרים האמיתיים, הקשוחים, אשר בניגוד לך אוהבים ומבינים אותה, נשארים בה ובונים אותה מחדש. להתראות במועדון הסטנד-אפ.