נפתלי בנט באמת רוצה להיות ראש ממשלה, אך הוא אינו רוצה בכך מספיק. כבר שנים שהוא מנסה לתמרן בין שאיפותיו הפוליטיות לבין יריבותו ארוכת השנים עם בנימין נתניהו, ובסוף הוא תמיד שומר לו אמונים. לא משנה כמה נתניהו ייכנס בו, יחפש לכלוך על בני משפחתו, ישתה לו את המנדטים לשוכרה כל פעם מחדש וישפיל אותו - בנט יחסה תחתיו.
יו"ר ימינה מאמין באמת ובתמים כי נתניהו הינו רה"מ אשר מתפקד לעילא ולעילא. מבחינתו, יו"ר הליכוד עושה חסד לעם ישראל וכי הוא ורק הוא מסוגל לשמור על כך שהימין יישאר בשלטון; נתניהו, למשל, העניק לו את תיק הביטחון מכיוון שהוא פחד כי בנט יחתוך לכיוון כינון ממשלה בראשות כחול לבן, אך האחרון לעולם לא היה עושה זאת - הוא פשוט הולך שבי אחר נתניהו.
יש שיגידו כי בנט התחיל לבקר את נתניהו באופן גלוי רק בגלל שהוא נזרק על ידו מכל המדרגות עד לספסלי האופוזיציה, אך האמת היא שזה לא העניין: בנט גיבש תוכנית רחבה ומקיפה למיגור הקורונה ולטיפול בכלכלה, וספג זאת באופן אישי כאשר נתניהו דחה אותה ואותו. הוא טוען כי התעלמותו של רה"מ מהתוכנית שלו נובעת בעקבות חששו של האחרון מכך שהראשון יתחזק מהצלחתה, וכי התעלמות זו פוגעת בראש ובראשונה באזרחי ישראל.
הקורונה עשתה רק טוב לבנט. הוא מינף אותה עד כדי הצגת המציאות כאילו הוא עשה דוקטורט בנושא ואנשים מאמינים לו על כך. ועדיין, למרות כל זאת, ולמרות שהסקרים המחמיאים שמספקים לו כ-15-20 מנדטים מקבעים אותו כחלופה הריאלית ביותר לרה"מ, בנט מסרב להצהיר על עצמו כמועמד לראשות הממשלה - הוא פשוט לא רוצה בכך מספיק. הוא מעדיף להימצא כרגע בבנייה עצמית ארוכת טווח והוא מחכה ליומו הגדול. כנראה שהוא רואה עצמו כמי שרץ למרחקים ארוכים וכמי שעדיף לו שכעת לא ירים את האף מכיוון שעליו לעשות זאת רק בזמן המתאים לכך; והוא לא רוצה להרים את האף כי בסתר ליבו הוא מקווה לחבור שוב לנתניהו ופוחד כי מעשה שכזה יזיק לכך. אך הוא אינו מפנים את מה שיאיר לפיד הפנים כבר מזמן: אם תחזור מספיק פעמים על כך שאתה רואה את עצמך כמועמד לראשות הממשלה, אנשים יתחילו לראות אותך ככזה, גם אם אתה חדל אישים שחוזר על סיסמאות נבובות כמו יו"ר יש עתיד.
כאשר לפיד נכנס לפוליטיקה ורץ לכנסת בפעם הראשונה, הוא קבע חד וחלק כי הוא ייקח את הבחירות. מאז, הוא מנסה למקם עצמו שוב ושוב כחלופה היחידה והבלעדית לנתניהו, גם כאשר בני גנץ גילם לבדו את תקוות השמאל מרכז להחלפת השלטון; לפיד נלחם עד הרגע האחרון על כך שהסכם הרוטציה שלהם יישאר בתוקפו גם כאשר כל הסקרים הראו כי הסכם זה מזיק למפלגתם המאוחדת.
גנץ, מרגע כניסתו למשחק הפוליטי, ראה עצמו כמועמד מוביל לראשות הממשלה ונלחם על רצונו לשבת בבלפור. הוא התאבד פוליטית בשביל הסיכוי הקטן להפוך לרה"מ בזמן ממשלת מעבר; הוא הרי היה מודע לחלוטין שנתניהו לא יקיים את ההסכם.
לבנט פשוט אין את זה בדם. הוא אמור לאכול, לשתות ולישון במחשבה על ראשות הממשלה ולרצות בתפקיד הנחשק בכל מאודו ובכל לבבו, אך במקום זאת הוא נשאר נאמן לנתניהו. אפילו בוז'י הרצוג הראה יותר מעוניינות ממנו. אין ספק כי אסור בתכלית האיסור לעם ישראל שבנט יהפוך לרה"מ; הוא קיצוני ובעל דעות המתאימות יותר לדיקטטורה פאשיסטית. למזלו של העם היושב בציון, הוא בחיים גם לא יהיה.