בינואר 1258 הגיע צבא מונגולי, בפיקודו של הח'אן הוּלאגוּ, לחומות בגדד. שבויים רבים, מצבא הח'ליף אל מוסתעצם, בנו דייק סביב החומות. שלושה ימים הפציצו המונגולים את העיר באבני בליסטראות וברקטות-אש שהביאו מסין. ב-5 בפברואר טבחו המונגולים את כל השבויים לרגלי החומה, לעיני תושבי בגדד; הח'ליף נכנע אחרי חמישה ימים. בפקודת הוּלאגוּ הוציא הח'ליף את כל תושבי העיר אל מחוץ לחומות, ואז טבחו המונגולים את כולם, שמונה מאות אלף איש, בזזו את העיר ושרפו אותה. את הח'ליף קשרו בשק ורמסו אותו בפרסות סוסיהם. העולם המוסלמי נרעש. הולאגו ואנשי צבאו חזרו לאדז'רביז'ן, לנוח ולרעות את הסוסים לפני קרב הטֶבח הבא. ¹ כך הקיץ הקץ על ח'ליפות העבאסים בת חמש מאות השנים. המונגולים שלטו בחלקים מעירק במשך כמאתיים וחמישים שנה, ובחלקים האחרים שלטו ממלוכּים. אחר-כך שלטו התורכּים בעירק כארבע מאות שנה. שליטים אלה, שהיו מוסלמים, לגיטימיים מנקודת-המבט הדתית, נודעו באכזריותם והשמידו את שרידי "תור הזהב" התרבותי והמדעי שהיה בעירק בימי הח'ליפים העבּאסים, הרון אל-רשיד ובנו אל-מאמון במחצית השנייה של המאה השמינית ובמחצית הראשונה של המאה התשיעית. הם דיכאו מרידות באכזריות ונלחמו, מבסיסיהם שבעירק, נגד הפּרסים.

מה שנשאר אחרי התורכּים הושמד במלחמות הבלתי-פוסקות של העמים, השבטים והעדות הדתיות בעירק ובגבולותיה. למשל, בשנת 1801 התנפלו כעשרת אלפים מוסלמים והאבּים, קנאים, רוכבי גמלים, מחצי-האי ערב על העיר השיעית הקדושה כַּרְבּלא, טבחו חמשת אלפים תושבים, שדדו את אוצרותיה (מאתיים גמלים עמוסים) והרסו אותה. הווהאבים, שהיו פונדמנטליסטים והטיפו לחזרה למקורות האיסלאם, לחמו על-פי הדוקטרינה הצבאית של מוחמד. הם הטילו חֵתִתם על תושבי עירק בסוף המאה השמונה-עשרה, במאה התשע-עשרה וגם בתחילת המאה העשרים. בכל מקום שכבשו טבחו את כל הגברים, מילד עד זקן, והרסו את מבני הקבע ואת מקורות המים. כשנתיים אחרי הטבח בכרבלא רצח שיעי קנאי את האמיר הווהאבי עבּד אל-עזיז. בדצמבר 1924 פשטו והאבים על שבטי מדבר בדרום עירק, שדדו עדרים ורצחו את הגברים. מאות בני-אדם נטבחו ומאות אלפי ראש בקר נשדדו.²

"תור הזהב", גאוות הערבים בכלל והעירקים בפרט, היה פסק-זמן קצר בהיסטוריה של חבל ארץ זה. עירק המודרנית היא מדינה צבאית. רודנים שלטו בה וטבחו את תושביה כמו בימי לוגלזגיסי, אשור-נציר-אפלי השני, נְבוּכַדְנֶצַּר השני, ח'אלד אבן אל-ואליד והולאגו. בימי צדאם חוסיין השתכללו מאוד אמצעי הלחימה וההרג, הודות לתרבות המדעית והטכנולוגית המערבית (של הכופרים). ב-1933 טָבַח צבא עירק בנוצרים הנסטוריאנים, בלתי-לוחמים ממוצא אשורי, ועל הטֶבח פיקד גנרל כּורדי, בכּר צידקי. אכזריותו הוצגה כגבורה; ב-1936 דיכא צבא זה מרידה שיעית; המרד הכורדי ודיכויו העסיקו את צבא עירק כל השנים. המלחמה נגד הכורדים העירקים הייתה אחד מסימני-ההיכר של עירק. שימוש בפצצות גז היה רק אחד ממעשי האכזריות של צבא זה במלחמתו נגד הכורדים. באוקטובר 1936 חולל הרמטכ״ל בכר צידקי הפיכה בעירק ותפס את השלטון. הוא היה הרודן הראשון של עירק והרודן הראשון במדינה ערבית מודרנית. אחת מסיבות הצלחתו הייתה אמונת העם בכוח הצבאי והביטחון העצמי המנופח של ראשי הצבא אחרי טבח האשורים והשיעים. אחרי שנה נרצח צידקי. במשך ארבע שנים עברו על עירק שש הפיכות והפיכות-נפל צבאיות. ב-1941 תפסו את השלטון קצינים פרו-נאצים. הצבא הבריטי הביס אותם והחזיר לעירק את השלטון הפרו-בריטי הקודם. ב-1948 השתתפה עירק במלחמת הערבים נגד מדינת ישראל, וכשנסתיימו הקרבות הייתה המדינה הערבית היחידה שלא חתמה על הסכם הפסקת-האש. מצב-המלחמה בינה ובין ישראל קיים לכאורה עד היום (ואכן, בימי מלחמת המפרץ הפציצה עירק את ישראל בטילי קרקע-קרקע).

ב-1958 רצחו קצינים עירקים את המלך פייסל ובני-משפחתו והקימו רפובליקה עממית. מנהיג כת הקצינים, עבד אל-כּרים קאסם, הסביר: "הצבא לא היה מחולל את ההפיכה אילו אחינו שמחוץ לצבא היו מסוגלים להשיג את זכויותיהם בשלום. הם היו חלשים ומושפלים, לכן פעלנו״.³ השלטון עבר מיד ליד, ובהפיכות והפיכות-הנגד כיכבו קצינים מקצועיים ופעילים ממפלגת הבעת׳ הסוציאליסטית הפאן-ערבית. צדאם חוסיין קיבל רשמית את השלטון ב-1979, אבל היה האיש החזק של עירק גם לפני-כן. בשנת שלטונו השנייה תקף את אירן, והסתבך במלחמת שמונה השנים. אחרי סיום הקרבות של מלחמת המפרץ, בסוף פברואר 1991, פרצו שתי מרידות נגד סדאם חוסיין, בדרום השיעי ובצפון הכורדי. פליטים שברחו מאזורי השיעים לשטחים שבשליטת צבא ארצות-הברית סיפרו, שאחרי דיכוי המרד בערי הדרום נשחטו בפקודת סדאם הגברים מגיל ארבע-עשרה עד ארבעים. בעיר נג׳ף, הקדושה לשיעים, שלטו המורדים חמישה ימים. אחרי שכבש אותה הצבא הנאמן לצדאם, סיפרו הפליטים שגופות המורדים נקשרו לזחלי טנקים ונגררו על האדמה. חמישים איש הוצאו להורג ביריות לעיני בני-משפחותיהם. צעירים נתלו על עמודי החשמל. חיילים נכנסו לבית-חולים וירו ברופאים ובפצועים. כתב ה"גארדיין" הבריטי ראיין קצין אמריקני ששהה בנקודה הצפונית ביותר שצבאות הקואליציה הגיעו אליה בעירק, בסוף מארס 1991. שבויים עירקים סיפרו לקצין שהם קיבלו שכר על רצח שיעים: מאתיים וחמישים דינרים על רצח ילד או אישה, וחמשת אלפים דינר על רצח גבר. רופא עירקי מהעיירה חילה סיפר שחיילי "משמר הרפובליקה" הוציאו להורג, בסוף מארס, חמישה-עשר רופאים מבית-החולים היחיד שנותר בדרום, ואחר-כך הפגיזו את בית-החולים. באותו זמן שהו בו ארבעת אלפים חולים ובני משפחותיהם. גולים עירקים, השוהים במערב, הודיעו לאו״ם שצדאם רצח יותר מעשרים אלף שיעים.

אולי הדמיון של מלכי שומר, אשור ובבל, ושל הכובשים הערבים-מוסלמים המונגולים, הטורקים והווהאבים, לנשיאי עירק בימינו מרמז על מאפיינים גֶּנֶטִיים ותרבותיים. ראוי לזכור שארם-נהריים הייתה ערש הציביליזציה הצבאית. קשה להאמין שבלי המגלומניה הטריטוריאלית והאכזריות של מנהיגי הכובשים, ובלי הצייתנות מרצון של רוב בני העם, היה אפשר להקים, בימי קדם, אימפריה צבאית שהחזיקה מעמד אלפי שנים. להנחה שיש תקשורת דרך הגֶנים בין אנשי המאה השמונים לפני הספירה לאנשי המאה העשרים אחרי הספירה, אפשר לצרף הנחה שקיימת בין אלה לאלה גם תקשורת תרבותית, שאפיקיה הם מסורות, היסטוריות, מיתוסים לאומיים וסולם-ערכים חברתי. עירק ידעה, מאז שחר ההיסטוריה, פלישות צבאיות ומלחמות פנימיות שאיימו על שׂרידות תושביה, ולכן היה השלטון של אנשי הצבא לנורמה בחבל ארץ זה. צדאם חוסיין בהכרח שהוא המשיך מסורת הכובשים מימי-קדם. _____________

בשבוע הבא: דעות חוקרים על השאלה – מדוע החברה המוסלמית מפגרת מבחינה תרבותית וחברתית;
• האיסלאם היא דת זעם המלחמה;
• מלחמת הג'יהאד;
• דת ומלחמה;
• תפיסת המלחמה של מוחמד;
• הפירוש המוסלמי לעושר הנפט במדינות המוסלמיות;
• מפקדים צבאיים וריקבון החברה המוסלמית.

1. 1985, Horsemen The Devil’s. Chambers, 2. (1960, ”Glubb, “War in the Desert). 3. בארי, ״הקצונה והשלטון בעולם הערבי״, 1966.