בגידת האינטלקטואלים השמאלנים בפרולטריון

הודות להתפתחות המדע המודרני, שהוליד את הטכנולוגיה, שהולידה את התעשיה כדי להגדיל את מלאי אנרגיית השׂרידות, ואת הרפואה המודרנית, גדל מאוד מספרן של אוכלוסיות מדינות התרבות. במאות השמונה-עשרה והתשע-עשרה בא לעולם מעמד חדש של פועלי-תעשיה שכירים, הוא הפרולטריון¹ הקלאסי.² הפרולטרים הם העבדים של העולם המודרני שבו חרות היחיד היא ערך כמעט מקודש אבל לא מקוים כי העבדים המודרניים אינם חופשיים להביע את דעתם שמא יפטרו אותם ממקום עבודתם. במובן מסוים מצבם של הפרולטרים המודרניים היה במאות השמונה-עשרה והתשע-עשרה גרוע מזה של לא מעט עבדים בימי קדם שנהנו מקשר אישי-פטרוני עם מעסיקיהם. בעולם העתיק היו בין העבדים יועצי המלך ורֵעי הפטרון. אליעזר עֶבֶד אברהם היה "זְקַן ביתו המושל בכל אשר לו".³ בייחוד קשה היום מצבם של האינטלקטואלים כי אין איגוד מקצועי שיגן על זכויותיהם. התפוצצות האוכלוסייה והקיטוב המעמדי שחל במאה התשע-עשרה, החליש מאוד את הסיכוי לקיים תקשורת אינטליגנטית בתנאֵי שוויון בין אליטות למעמד הפועלים החדש. הפרולטריון העירוני היה אתגר שאיים על המדינה הלאומית-תעשייתית. לאתגר הזה נתפסו אינטלקטואלים שהם המעמד המתוסכל⁴ בניגוד לאנשי המעמדות האחרים – בעלי הקרקעות, אנשי הצבא, אנשי הדת, אנשי העסקים. האינטלקטואלים המבקשים לשרוד ולשפר את מצבם במסגרת מעמדם, קיווּ בעבר ועדיין מקַווים גם היום להנהיג את הפרולטרים שאין להם מנהיגים אוטנטיים כי מנהיגיהם הטבעיים של הפועלים שואפים לפרושׁ מהם.⁵ הפרולטרים (השכבות הנמוכות מבחינה סוציו-אקונומית) היו והִנם גורם של אי-יציבות קבוע ופוטנציאל למהפכות.

מכיוון שהמנהיגים הטבעיים של הפועלים הפשוטים פרשו מהם, מילאו את החלל מנהיגים טבעיים מהשִכבה האינטלקטואלית. זאת הייתה ההזדמנות שלהם להנהיג, כי בני מעמדם אינם מוכנים שינהיגו אותם. בשכבת האינטלקטואלים יש מנהיגים טבעיים רבים שאין להם ביקוש בקֶרב חבריהם והם חברו לפרולטריון להנהיגו. התוצאה: הודות למנהיגים האינטלקטואלים התגבש לפרולטריון אני קיבוצי שלילי-חיובי. שלילי – לכל יחיד ששאף לעבור למעמד גבוה יותר, וחיובי – למעמד שצבר עוצמה פוליטית-מפלגתית יותר מכל מעמד אחר. השילוב בין אינטלקטואלים לפרולטרים יצר מפלגות פוליטיות מאורגנות ויעילות יותר ממפלגות של מעמדות אחרים. זה ההסבר מדוע מפלגת פועלי ציון/מפא"י/המערך/מפלגת העבודה שלטה ביישוב ובמדינת ישראל במשך 57 שנים עד שהסתאבה, אך מורשתה הפוליטית שׁוֹרה על כולנו עד היום. השמאל הפוליטי, התרבותי והחברתי הוא אגף התעמולה ויחסי-הציבור של ההכלאה האינטלקטואלית-פרולטרית. האינטלקטואלים שהניסוח הוא אחד מכישוריהם, השקיעו דמיון רב בתעמולה למען מפלגת הפועלים, במניפולציות רעיוניות וברטוריקה הומניסטית. רטוריקה הומניסטית כמו דיבור על שלום ואהבת השונה, היא סחורה עוברת לסוחר בעולם המניפולציות הרעיוניות והתדמיות הפוליטיות. היא מיועדת להשיג יעדים לא הומניים כמו השמדת אויבי הפרולטריון.⁶ הרטוריקה הזאת השפיעה על הפילוסופיה, הספרות והתיאטרון ובעיצוב האופנה שלפיה שמאלנות וסוציאליזם זה טוב ושמאלנות לאומית זה רע. מכאן קצרה הדרך לפוסט-לאומיות המאפיינת היום את השמאל המערבי וגם חלקים גדולים מהשמאל הישראלי. הברית בין האינטלקטואלים תאבי השלטון ובין הפרולטרים הנואשים הוא סיפור עצוב של מאתיים השנים האחרונות. האינטרסים של בעלי הברית הזאת מנוגדים. הפועלים רוצים לפרושׁ ממעמדם וממפלגתם והאינטלקטואלים שואפים להנציח את מעמד הפועלים ואת מנהיגותם במדינות שבהן תפס הפרולטריון את השלטון. המנהיגות האינטלקטואלית של מעמד הפועלים שהיא שכבה פרזיטית. בני השכבה הזאת נלחמים נגד האינטרסים האמיתיים של האנשים שהם מנהיגים ומעשיהם סותרים את הסיסמאות שהם מפריחים. זאת בגידת האינטלקטואלים הגדולה ביותר בהיסטוריה.

תרבות השמאל הייתה ריאקציה למהפכה הפרוטסטנטית שהביאה לעולם את הקפיטליזם ואת סדר העולם האנגלו-אמריקני ההולך ונעלם היום. תרבות השמאל החזירה את ציבור המדוכאים לקולקטיביות הקתולית. הסוציאליזם, בניגוד לאידאולוגיה הפומבית שלו, מבוסס על הפרדה חדה בין שכבת המנהיגים האליטיסטית – המנגנון הגדול של המוציאים לפועל שקיבלו חינוך אידיאולוגי⁷ – ובין הרוב הדומם, שטוף המוח ורווּי מיתוסים על שוויון ואחווה לאחר תום התהליך המהפכני.⁸ בתרבות כזאת אין סיכוי לתקשורת אינטליגנטית בתנאי שוויון. במרכז הבמה העולמית קמה תרבות של יומרה לשוויון בלתי-אינטליגנטי, שוויון של מאמינים לא-ביקורתיים, באלילים כלומר בראשי המפלגות. הנורא והמגוחך מכל האלילים היה יוסיף סטאלין כי בין הסיסמאות על גן העדן הקומוניסטי לבין המציאות בברית המועצות היה קשר שלילי. קרל מרכּס ופרידריך אנגלס היו אלילים מייסדים של השמאל האירופי במחצית השנייה של המאה ה-19 שלא לא נס ליחוֹ גם במחצית הראשונה של המאה ה-21.⁹ שניהם חיו בפרוסיה שאחרי שרנהורסט, שניהם הושפעו ללא תקנה מהפילוסוף הפרוסי הרשמי פרידריך הגל שסיפק לריאקציה אידאולוגיה נגד רעיונות המהפכה הצרפתית. שניהם לא השתלבו בארץ מולדתם. הם הפכו את אנגליה לארץ מגורים ופעולה. מרכּס היה עני. הממסד שראה בחזונו לא היה קיים ולא פִּרנס אותו. לכן פרנס אותו, אומנם בדוחק, אנגלס שהיה תעשיין וסוחר. כמו ישו הנוצרי ושליחיו, שאפו גם מרכּס ואנגלס להקים חברה חדשה וצודקת על חורבות החברת-בת זמנם שלדעתם לא היה אפשר לשפּרהּ ולהתפשר איתה. ישו שכבש את האימפריה הרומית מבפנים בדרכי שלום נחשב לאחד ההומניסטים הגדולים בהיסטוריה. מרכּס ואנגלס, שהטיפו לניתוץ המשטרים הקפיטליסטיים במהפכה אלימה ולניצול המלחמות בין מדינות למען המהפכה, היו מבשרי ויוצרי האנטי-הומניזם המודרני. הם פרשׁו מהתרבות הנוצרית וחזרו אל תרבות-המלחמה האלילית או עברו אל תרבות-המלחמה המוסלמית: כפייה על המנוצחים לקבל את דת המנצחים. _______________ בשבוע הבא: חזון המהפכה הקומוניסטית: פועלי כל העולם התאחדו – אבל יסוד של הפוסט-לאומיות במערב היום; מדוע אין לישראל צבא מקצועי; גן העדן הקומוניסטי; החזון של לנין: מרד עולמי מזוין עקוב מדם ונואש, השמדה ללא רחם; האש הבוערת של המרקסיזם; אסטרטגיה חתרנית; לנין ניצל את מרד בשר התותחים ברוסיה

1. הפרולטריון הראשון היה ברומא, בירתהּ של מעצמת העל העתיקה. אלה היו העבדים מעוטי ההשכלה וחסרי הרכוש, ששֵרתו את שמונה מאות אלף התושבים בסוף המאה הראשונה לספירה. 2. "הפרולטריון החדש חי ובועט לא רק בתעשיה, אלא גם בחינוך וברווחה, בתקשורת, בהיי-טק ולבסוף גם באקדמיה", שלי שנהב-קלר, "המקום הכי חם בגיהינום", 14 ביולי 2014. 3. בראשית כ"ד, ב'. 4. ניתן לאתר אותם בהפגנות בלפור, על הגשרים עם דגלי שחורים, רשימות דעה בכל העיתונים, ובפרשנויות בערוצי הרדיו והטלוויזיה. 5. מטרת מזכירי ועדי עובדים היא להצטרף להנהלה. 6. דוגמא: מלחמתה חסרת הפשרות של תנועת העבודה הציונית בהנהגת בן-גוריון בתנועה הרביזיוניסטית בהנהגת זאב ז'בוטינסקי. עלילות הדם בפרשת רצח ארלוזורוב והטֶבח בדיר יאסין הן דוגמאות לכך. 7. מעמד השומרים במדינה של אפלטון. 8. חברי התנועה הקיבוצית הישראלית למדו על בשרם את הפער בין הסיסמאות האידאולוגִיות לבין מציאות החיים. זה גם מה שקרה בברית המועצות ובכל הגוש המזרחי. 9. הם לא היו הראשונים, ואחרי מותם רבים ביקרו אותם, זנחו או שיפרו את דרכם כמו "אסכולת פרנקפורט" שבה ליהודים היה משקל רב. השניים זכו למעמד של אלילים, כי מאז מעמד הר סיני ועוד לפני כן אנשים מחפשים אלילים. כזה מעמדו אצלנו של דוד בן-גוריון.