מדוע קשה כל כך להוציא את אירן מסוריה

העיתונות הערבית מרבה לצטט לאחרונה דיווח, כנראה בלתי-מהימן, שפרסם מחמד סרמיני מנהל מכון "ג'סור" (גשרים) בטורקיה, התומך באופוזיציה הסורית. לפי הדיווח, התקיימה כביכול פגישה בין נציגים ישראלים (בהם הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט ואנשי מוסד) ונציגים של המשטר הסורי, בחסותם של הרוסים. הפגישה אירעה בבסיס חיל-האוויר הרוסי חמיימים שליד עיר הנמל לאד'קיה (צפון מערב סוריה). תוכן השיחה המתוארת היה הצעה ישראלית לנורמליזציה ותמיכה במשטר אסד, זאת בתמורה לפינוי כל הכוחות האירניים מהמדינה. סוריה מצידה בקשה סיוע כספי לכיסוי חובותיה לאירן ולשיקום המדינה, ביטול הסנקציות נגדה וחזרה לחיקה של הליגה הערבית. לפי סרמיני, השיחות לא הובילו עדיין להסכם, אך סימנו את ראשיתה של הידברות על הפתרון. הפצת הידיעה, בין אם היא כוזבת אם לאו, נועדה ככל הנראה להביך את הנשיא בשאר אל-אסד. במציאות, עמדת המשטר הסורי לא השתנתה כלל. כבר באוקטובר אשתקד הצהיר בשאר בראיון לרשת "ספוטניק" בערבית, כי סוריה לא תצטרף לתהליך הנורמליזציה של המדינות הערביות עם ישראל. הנשיא הסורי אמר כי התנאי של מדינתו לחידוש השיחות עם ישראל היה ונותר נכונותה של ישראל להשיב את הגולן. לכאורה, הידיעה נראית אמינה על-רקע המשבר העצום שעוברת סוריה מבחינה כלכלית. סוריה נקלעה למבוי סתום, מצד אחד השיג השלטון ניצחון צבאי, ומצד שני, רוב התשתיות במדינה נהרסו ואין נכונות מקרב מדינות הנפט העשירות לסייע כל עוד אסד בשלטון. המשבר רק מחריף בצל הקורונה המתפשטת בסוריה והסנקציות הכלכליות שהטילה אשתקד ארה"ב על בכירי המשטר הסורי (חוק קיסר). יש להניח כי בטווח הארוך תעדיף רוסיה שליטה בלעדית על סוריה בלי מעורבותה של אירן. האמירויות פתחו לפני כשנתיים שגרירות בדמשק, מה שאותת למשטר הסורי שהליגה הערבית שואפת להשיב את סוריה לחיקה ולהרחיקה מהאויב האירני. גם חברי פרלמנט במצרים קראו לאחרונה לחדש את הקשרים עם המשטר הסורי "הנלחם נגד הטרור האיסלאמי" לדבריהם. סוריה יכולה הייתה להסיק מהדוגמה הסודאנית, כיצד נורמליזציה עם ישראל יכולה להסיר סנקציות ממושכות ולמחוק משטר מרשימת התומכים בטרור. אך המציאות הסורית אינה מאפשרת את כל השינויים הללו בפועל.

כידוע אין מתנות חינם. הסיוע המסיבי שהגישה אירן לסוריה במלחמת האזרחים לא היה מאהבה או סולידריות, אלא מתוך אינטרסים. המלחמה יצרה משבר וגם הזדמנות עבור אירן. הצלת משטר אסד הייתה נחוצה לשימור ציר "המוקאומה" (ההתנגדות – ציר הכוחות הנאמנים לאירן) ושמירה על המשטר היחיד בעולם הערבי המהווה בן ברית של שלטון האייתולות. היה ברור כי אם תשתלט האופוזיציה על סוריה הדבר יעמיד בסכנה חמורה גם את חיזבאללה בלבנון. הסיוע האירני היווה הזדמנות פז להשתלט על סוריה, לנצל את משאביה ולהפוך אותה כמו לבנון לחזית מלחמה נוספת נגד ישראל. ב-2012, השנה השנייה למלחמת האזרחים בסוריה, החלו ספינות עמוסות נשק להגיע מאירן לנמל לאד'קיה. חברות התעופה האירניות "מאהאן" ו"אירן איר" העבירו אספקה ונשק דרך האוויר. עירקי, אף היא בהשפעה אירנית, אפשרה למטוסים אלה לעבור בתחומה, למרות הביקורת האמריקנית. הסיוע האירני הקרקעי התבטא בשלושה שלבים: ראשית, שליחת יועצים אירניים ואנשי "משמרות המהפכה". שנית, שליחת מיליציות מלבנון (חיזבאללה), עירקי (נוג'בא) ואירן (פאטימיון, רובם אפגנים) ואחרים. ב-2014 הוערך מספרם של לוחמי המיליציות שהגיעו לסוריה ביוזמת אירן בכ-80 אלף איש. שלישית, גיוס של ערבים סורים מקומיים למיליציה שאמורה לשמש מעין "חיזבאללה - סוריה". גם מיליציות סוריות מקומיות הכפופות רשמית למשטר הסורי, בראשן "כוחות ההגנה הלאומי", למעשה נתונות בחלקן לפיקוד משותף אירני-סורי וקיבלו אימונים קצרים באירן. אירן הגישה סיוע למשטר הסורי המוערך בכשישה מיליארד דולר בשנה. אירן גם מכרה למשטר הסורי נפט במחיר זול כשהשתלטו המורדים ואח"כ דאעש על בארות הנפט הסוריים של דיר א-זור במזרח המדינה. אירן רואה בלחימה בסוריה חלק ממאבקה הגלובלי נגד ארה"ב. המשך המרד בסוריה על-אף הרפורמות החוקתיות שערך אסד בשנה הראשונה ל"אביב הערבי", היווה הוכחה מבחינתה של טהרן, כי אין מדובר במחאה חברתית אלא בקונספירציה להפלתו של המשטר ופגיעה ב"ציר ההתנגדות". ההחלטה של ארה"ב לבטל את המתקפה אחרי הטבח בנשק כימי שביצע צבא אסד בע'וטה של דמשק באוגוסט 2013, העניק לאירן תקווה כי ביכולתה עדיין לנצח את האופוזיציה. הסיוע האירני אכן אפשר את הישרדות המשטר עד לקיץ 2015.

אין לזלזל בחשיבות הדתית שיצקה אירן למלחמה בסוריה. התוכן הדתי בהחלט מסייע להסביר את המוטיבציה הגבוהה של הלוחמים השיעים. לוחמי המיליציות השיעיות קיבלו הסבר לחשיבותה הדתית של שליחותם לפני יציאתם לסוריה. הוסבר להם כי הם נזעקים להציל לא רק את הכפרים השיעים במערב סוריה, אלא גם אתרים קדושים לדת השיעית, שארגוני אופוזיציה ג'יהאדיסטים איימו להחריב. מדובר בעיקר בשני אתרים שיעים עיקריים: הראשון במעלה הוא קברה של סית זיינב, נכדתו של הנביא מחמד ואחותו של השהיד (הקדוש המעונה) השיעי הגדול חוסיין בן עלי (נרצח בטבח כרבלא בעירקי ב-680 לספירה). אתר זה נמצא בבירה דמשק. האתר השני הוא ה"נוקטה" (הטיפה), אתר בעיר חלב, בו לפי המסורת השיעית נותרה טיפת דם מראשו הקדוש של חוסיין, שהובל לדמשק אחרי טבח כרבלא. על כן, ללוחם מיליציה שמת מובטח להפוך לשהיד בגן עדן ומשפחתו זוכה להטבות כספיות מאירן, אחרי שהגן בגופו על אתרי הקודש של "האמאם" (המנהיג הקדוש בשיעה). ב-2015 הגיע קאסם סולימאני שמלא תפקיד מרכזי בהצבתן של המיליציות האירניות לסוריה לתאם עם הרוסים את המשך הלחימה, לקראת ההתערבות הרוסית הישירה במלחמת האזרחים. ההתערבות הרוסית הגיעה כאשר נראה היה שהסיוע האירני כבר אינו יעיל, וכי המשטר הסורי עומד בפני קריסה. אסד שלט ברצועה צרה של הערים מצפון חלב (כולל אזור החוף ולאד'קיה, מושבם של העלאווים), דרך חומס וחמאת וכלה בדמשק. הברית הסורית-רוסית-אירנית הוכיחה את עצמה היטב בלחימה בשטח והמשטר עבר מנסיגה להתקפה. כיבושה של העיר חלב, השנייה בגודלה אחרי דמשק ובירת המורדים בדצמבר 2016 סימנה את סופו של המרד נגד אסד.

פרשנים המדברים על יציאתה של אירן מסוריה אינם לוקחים בחשבון את עומק השתלטותה של אירן על הכלכלה הסורית ואת התלות הצבאית העצומה בכוחותיה בשטח. אירן העמיקה את השתלטותה על נכסים סורים אחרי "הניצחון" על המורדים. השליטה של אירן התבטאה בחוזים שהשיגה מול הסורים בתחומי תשתיות שונים, בהם תחבורה, טלפון, חשמל ואף פתיחתו של נמל אירני בלאד'קיה. אחת התופעות המקוממות ביותר מבחינתם של הסורים, היא ההשתלטות האירנית על נדל"ן, בעיקר נכסים של פליטים שברחו. היכולת הצבאית שהייתה למשטר אסד לנצח במלחמה וכעת לשמר את השטחים הנתונים לשליטתו, תלויה לחלוטין באירן. עיקר הסיוע הרוסי הוא אווירי והוא אינו יכול למלא את החלל שעלול להיווצר מפינוי המיליציות האירניות. מאמצי הרוסים לשקם את הצבא הסורי ולגייס צעירים זכו להצלחה מוגבלת (לדוגמה הקורפוס החמישי של צבא סוריה שהוקם ב-2016). הרוסים אף חתמו על עם ארגוני מורדים מתונים על הסכמי כניעה, לפיהם הקבוצות החמושות הסכימו לקבל את מרות השלטון ולשמש כוח שיטור מקומי בשכר. אולם נאמנותם של קבוצות אלה למשטר קלושה ביותר. אירן מודעת למאמצי הגיוס של צעירים לצבא הסורי ומתאמצת בשנים האחרונות לפתות אותם להתגייס למיליציות פרו-אירניות בשכר ובתנאים טובים יותר. לאחרונה התרבו הדיווחים ברשתות הדרוזיות של דרום סוריה על מאמצי אירן לגייס מקומיים למיליציות שלהם. הדרוזים מסרבים להתגייס ומתעקשים לשמור על ניטרליות. מלחמת האזרחים הסתיימה ברוב אזורי סוריה, אך הקרב עדיין לא תם. המלחמה ממשיכה בצפון מערב המדינה באזור חבל אדליב, שם עדיין שולטים ארגוני אופוזיציה וזוכים לחסותה של טורקית. משטר אסד והרוסים מודעים היטב לעובדה שהחוב הכלכלי של המשטר הסורי לאירן עצום ואין ביכולת המשטר להחזיר אותו כעת. פינוי האירנים עלול להביא להתמוטטות המשטר כי השליטה בשטח נשענת על עשרות אלפי הלוחמים שמפעילה אירן ברחבי המדינה. כאמור, רוסיה והצבא הסורי השחוק אינם מסוגלים למלא חלל זה. ההפצצות של ישראל על בסיסיה של אירן ומחסני נשק שלה אומנם מזיקות לנוכחותה בסוריה, אך הן אינן יכולות להביא לסיום נוכחותה במדינה. האירנים נוקטים בשיטה דומה למדיניותם בנוגע לכורים הגרעיניים, כלומר פיזור הכוח על אתרים רבים. לפי הדיווחים, הכוח האירני ומרכזי הגיוס שלהם ממוקדים בדרעא (דרום סוריה), בסת זיינב בדמשק (חטיבה 313 של משמרות המהפכה), בחלב (צפון מערב), בדיר א-זור (צפון מזרח) ובמיאדין (סמוך לגבול עם עירקי). אם להשתמש בדימוי מתחום הרפואה: קשה להציל את הגוף הסורי, הסרטן כבר התפשט בכל חלקיו.