זאב ז'בוטינסקי ב"עת-מול"

האירוע החגיגי של השקת הגיליון המיוחד של כתב-העת "עת-מול", המוקדש כולו לזיכרו ולמורשתו של זאב ז'בוטינסקי, שותפות של יד יצחק בן צבי ומכון ז'בוטינסקי, הזכיר לי אירוע מלפני 61 שנה. אני משמש כיו"ר מכון ז'בוטינסקי, אבל גם מנהל את הארכיון המשפחתי "בית אבא" ברמת-גן. בארכיון זה, בין יתר התיקים והמעטפות, ישנו תיק קטן על הנשיא השני שלנו, יצחק בן צבי. בתיק שמורה הזמנה - לאמור: "נשיא המדינה והגברת בן צבי מבקשים את מר אבא אחימאיר להואיל ולבוא לפגישת התייחדות עם זכרו של זאב ז'בוטינסקי ז"ל, ביום כ"ט בתמוז תש"ך, 24 ביולי 1960". לצד ההזמנה, שמורות בתיק כמה התרשמויות בכתב של אבי מהאירוע יוצא הדופן, ואני מצטט אותו: "אתמול התקיימה אזכרה לז'בוטינסקי בבית הנשיא - 20 שנה למותו. הוזמנו כמאתיים איש, מהם 60 מחוגי הרביזיוניסטים. גם אותי הזמינו. המזמין של הרביזיוניסטים היה ערי (ז'בוטינסקי). המוזמנים היו הלגיונרים מהמלחמה ההיא, אנשי ההגנה, עסקנים ודור ז'בוטינסקי. נאמו: בן צבי, בן-גוריון, אלטמן, מנחם ארבר, ערי, הגברת בן צבי. בן-גוריון דיבר על ההסכם שלו עם ז'בוטינסקי, 1934, אחר עלילת הדם. השתדל לציין את האוטופיות של ז'בוטינסקי. טוב מכולם דיבר דוקא ארבר. חיכו שתבוא הודעה על העברת עצמות ז'בוטינסקי. הודעה זו לא באה. בכל אופן כולם שבעי רצון: בכל זאת, הממשלה של מפא"י ערכה אזכרה ממלכתית לז'בוטינסקי"... עד כאן אבי על האזכרה הממלכתית ההיא, שהתקיימה בצריף הנשיא השני בירושלים. ואני, שהייתי אז כבן 17, זוכר שלאבי היו היסוסים כבדים אם להיענות להזמנה, משום השתתפותם בה של מחרימיו. ובכל זאת, כך אמר לי, הוא הלך לאזכרה מתוך כיבוד הנשיא בן צבי וכדי לבטא אחדות בעם, וכמובן לזיכרו של האישיות הנערצת עליו ביותר, שלצידו גם פעל - זאב ז'בוטינסקי. ואכן, אין ספק שאותו אירוע בבית הנשיא, שהיום הוא ביתו של מוסד יד יצחק בן צבי המפואר, היה נקודת תפנית ביחסים הפנימיים בין המחנות, מאז היישוב וגם תריסר שנים לאחר קום המדינה. עברו עוד ארבע שנים מאז האזכרה בצריף הנשיא, כאשר ראש הממשלה לוי אשכול עשה צעד נוסף בכיוון זה, כשהורה על העלאת עצמותיו של המנהיג הציוני-רביזיוניסטי לקבורה בהר הרצל בירושלים. זה היה שלוש שנים לאחר הסתלקותו של הנשיא האהוב יצחק בן צבי, והכתרתו של זלמן שזר תחתיו כנשיא השלישי. כן, אותו שזר, אשר ב1940, בהיוודע דבר פטירתו הפתאומית בניו-יורק של ז'בוטינסקי, ביכה מעל דפי עיתון "דבר" שבעריכתו את האבידה במלים המרגשות: "נופץ הכינור ברוך המיתרים"... גם הנשיא בן צבי וגם ראש הממשלה אשכול, כמו גם הנשיא השלישי זלמן שזר, שלושתם ממחנה תנועת הפועלים, ידעו להתעלות מעל לגלי היריבות הפוליטית החריפה ולתת ליריבם הפוליטי, ז'בוטינסקי, את הכבוד המגיע לו בזיכרון האומה. והיום אנחנו סוגרים מעגל. אנחנו - יד יצחק בן צבי ומכון ז'בוטינסקי. שיתוף פעולה מבורך בין מערכת כתב העת הנפלא, "עת-מול", שאני קורא אותו בקביעות ובשקיקה, לבין מכון ז'בוטינסקי, הניב גיליון נאה, שמוקדש כל כולו לראש בית"ר, מגן ירושלים, מצביא האצ"ל, איש ההדר, המנהיג וההוגה הציוני - זאב ז'בוטינסקי. גם לפני עשרים שנה, במעמד הנשיא עזר ויצמן, נערכה בבית הנשיא אזכרה ממלכתית לז'בוטינסקי, במלאת 60 שנה לפטירתו, ובהשתתפות ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר וראשי הממשלה לעתיד, אריאל שרון ואהוד אולמרט, ואילו בימי הנשיאים משה קצב, שמעון פרס וראובן ריבלין, התקבלו נציגי מכון ז'בוטינסקי ומרכז מורשת בגין בבית הנשיא, כדי להגיש בכל פעם כרך נוסף מכרכיו האידיאולוגיים החדשים, ולקבל ברכתם. כיום תמונת ז'בוטינסקי תלויה בחדר האירוח של הנשיא ריבלין, הרואה עצמו כתלמידו של ז'בוטינסקי. בירכתי על יוזמת הפקת הגיליון המיוחד מכל הלב, שהרי באמצעות כתב-העת "עת-מול", יכיר ציבור קוראיו ומנוייו מכל הזרמים והמחנות, באופן בלתי מוטה, באופן שקול, מעמיק ומרתק, פרקים מגוונים על אודות המנהיג הציוני-רביזיוניסטי, עם קריאת שורת מאמרים-מחקרים של כמה מטובי חוקרי האיש ופועלו, תקופתו, בני דורו - ולא בהכרח מן המחנה ההגמוני דאז. הגיליון, העשוי בטוב טעם, בעיצוב מושקע, מצטרף אל שורת פרסומים ז'בוטינסקאים רבים שראו אור בשנה האחרונה בלבד, כמו עוד כרך מכתביו האידיאולוגיים של ז'בוטינסקי, הכרך ה15 והאחרון במפעל איגרותיו, הרומן הנהדר שלו "חמישתם" בתרגום מחודש. ואציין עוד שני ספרים, שיצאו ממש בימים אלה: "זאב ז'בוטינסקי ומנחם בגין" מאת ד"ר אפרים אבן, והקובץ "מנהיגים מדברים ז'בוטינסקי" בהוצאת שלטון בית"ר. "עת-מול" החדש מוכיח, שלמרות שפע הפרסומים, עוד יש ויש מה לחדש ומה להוציא לאור ממשנתו של המנהיג הציוני הייחודי הזה, לחקור את מעיינות הגותו, לעורר את ההתעניינות בה, לקבל ממנה השראה. אין ספק, כי חוברת "עת-מול" החדשה מבליטה את דמותו הממלכתית של ז'בוטינסקי, כאחד מאבות הציונות ומורי דרכה, ממשיך דרכו של חוזה המדינה הרצל, ועל כך יש לברך ולהתברך.