דמיינו מטופל עם סוכרת, יתר לחץ דם, כאב ברכיים, הפרעות שינה, קשיי נשימה ואין אונות. למרות שהמטופל נוטל תרופות רבות מצבו לא משתפר. מדוע? כי רוב בעיותיו נגרמות מהשמנה. כל עוד לא ירד במשקל גם שאר בעיותיו לא יפתרו. במעבר חד מעולם הרפואה למערכת הפוליטית שלנו, גם השיטה הדמוקרטית שלנו נגועה בחוליים רבים. כל אחת מהן דורשת טיפול אבל עד שלא נתמודד עם הבעיה היסודית העניין לא ייפתר ונמשיך להתגלגל מבחירות לבחירות ומממשלה לא מתפקדת אחת לזו שאחריה.
בשיטה הפרלמנטרית מרובת המפלגות שקיימת בישראל, שום מפלגה לא זוכה לרוב מוחלט והרוב הפרלמנטרי מושג באמצעות קואליציה בין מפלגות שמטבע הדברים חלוקות בדעותיהן. ישיבה משותפת מחייבת את המפלגות לפשרות ולוויתורים הדדיים. השיטה הזו אומנם מקשה על המשילות אולם מאפשרת ריבוי דעות, מצריכה התמתנות וכך מונעת קיטוב וזעזועים בחילופי שלטון. ההנחה שמונחת בבסיס השיטה הזו היא שלמרות הפערים האידאולוגים, לכול המפלגות בסיס משותף ואינטרסים משותפים שיאפשרו להגיע להסכמות. ואכן במשך שנים השיטה עבדה. אמנם, גם בעבר היו מפלגות ששללו ישיבה משותפת עם אחרות מטעמים אידאולוגים, אולם תמיד נמצאו מספיק כאלו שהיו מוכנות להתגמש ולשבת יחד ותמיד נמצאה דרך ביניים בה כל אחד מהצדדים שמר על חלק מההבטחות לבוחריו והסתפק במחצית תאוותו בידו. בין אם מה שהניע את הפוליטיקאים היה תאוות כוח ובין אם הייתה זו אחריות לאומית, התוצאה הסופית הייתה ממשלה מתפקדת לטובת האזרחים.
מסע החרמות כנגד בנימין נתניהו "שבר את הכלים" של המשחק הפוליטי. כאשר כה רבים מחברי הכנסת מסרבים לשבת עם המפלגה הגדולה ביותר, כמעט בלתי אפשרי מתמטית להרכיב ממשלה יציבה. נעזוב לרגע את העובדות: את זה שהאשמות שטפלו נגד בנימין נתניהו מגוחכות, שהתיקים נגדו תפורים בתפרים גסים ושהראיות נאספו בחקירות שנפתחו ללא אישור והושגו באמצעים לא כשרים. גם אם נתעלם מכול העוולות האלו, חרם אישי נגד מנהיג פוליטי, כל מנהיג, הוא מעשה פסול שצריך להיות לא חוקי. מעשה אנטי-דמוקרטי ובריוני.
ראשית, הניסיון להשפיע על הליכוד להחליף את העומד בראשו באמצעות איום בחרם הוא פסול. כל מפלגה זכאית לקבוע את מנהיגיה בעצמה. שנית, בנימין נתניהו אינו אדם פרטי אלא שליח ציבור. נתניהו נבחר על-ידי מוסדות הליכוד ועל-ידי למעלה ממיליון מצביעים. פסילה של נתניהו משמעותה ביטול זכותם הדמוקרטית של למעלה ממיליון אזרחים לקבוע את נציגיהם.
שלישית, לחברי הכנסת המחרימים אין זכות לערער על חזקת החפות שכול אזרח לרבות נתניהו נהנה ממנה. מי שמם במקום השופטים לקבוע האם נתניהו אשם או חף מפשע? וכמה חוסר תבונה וקוצר ראות צריך כדי לאפשר מצב שיועץ משפטי לממשלה, פקיד שלא נבחר על-ידי הציבור, יכול להפיל ממשלה נבחרת פשוט על-ידי הגשת כתב אישום?
מצב הפוך
רביעית, החוק קובע במפורש שראש ממשלה שנאשם בפלילים (ועדין לא הורשע) יכול לכהן. סירובם של אותם חברי כנסת לשבת עם נתניהו הוא בפרוש זלזול בוטה בשלטון החוק ובכלל זה בפסיקת בית המשפט העליון. חמישית, לא רק שהחרמות אינן מוסריות אלא גם מנוגדות לאינטרס הציבורי ומעודדות קיצוניות. הרי מה יכול לעשות נתניהו כשהוא נדחק עם גבו לקיר ומנודה על-ידי חצי בית הנבחרים. אם אינו יכול להתחבר עם גורמים במרכז הוא נאלץ בעל כורחו להתחבר לשוליים ה"קיצוניים" של הימין. כך במקום ממשלה מתונה ומגוונת החרמות מובילות בדיוק למצב הפוך: לקיצוניות.
ששית, שיח החרמות מוביל בהכרח לקיטוב ולשנאת אחים ("ראה ערך ליברמן") ומרדד ומקצין את השיח הפוליטי. במקום שהפוליטיקאים יציגו תוכניות פעולה הם עסוקים בהשמצות והכפשות. במקום שיקרבו לבבות הרל"בים הפכו מסכסכים בע"ם. שביעית, הליך הבחירות מטרתו להרכיב ממשלה שתשרת את הציבור ולא לשים רגליים להקמתה. הרל"בים פועלים בניגוד לאינטרס הציבורי והלאומי של אזרחי ישראל. מטרתם של מחרימי נתניהו אינה להקים ממשלה שתממש את השקפת עולמם אלא למנוע מנתניהו הרכבת ממשלה כמעט בכול מחיר.
למעשה נראה שלא באמת איכפת להם עם מי ישבו ומה יהיו קווי היסוד ובלבד שנתניהו יסולק. שודדי הדמוקרטיה שמחרימים את נתניהו והליכוד מחזיקים את אזרחי המדינה כבני ערובה ולא מאפשרים להקים ממשלה יציבה עד שדרישותיהם יתמלאו. האמת הפשוטה היא שמאחורי מעטה של מלחמה בשחיתות מסתתרת שחיתות גדולה פי כמה. החרם כנגד נתניהו היה ונשאר חלק מניסיון אלים ובלתי חוקי בעליל להוריד את הימין מהשלטון בניגוד לרצון העם ובתמיכת האליטות.
וזה מזכיר לי עוד רעה חולה שהתרגשה עלינו לאחרונה: המצב ההזוי שראשי מפלגות שזכו ב-10 מנדטים רואים עצמם כמועמדים לגיטימיים לעמוד בראשות ממשלה בטיעון שהם מסוגלים לגייס מספיק חברי כנסת שיתמכו בהם. אין עיוות גדול מזה של רצון העם ושל הדמוקרטיה. אין שום הצדקה מוסרית, חוקית או אחרת לכך שאדם שמייצג מיעוט מבוטל ישתמש במניפולציה פוליטית ויעמוד בראשות הממשלה. עצם היומרה לכך היא בריונות פוליטית ומעשה נבלה ואם אותם מועמדים מטעם עצמם אינם מבינים זאת לבד הציבור צריך להראות להם את הדרך החוצה.
בהזדמנות זו כדאי להזכיר עוד כמה "מחלות": למשל ה"משמעת הקואליציונית", אותו מצב מוזר שבו חברי כנסת מצביעים בניגוד לשיקול דעתם וצו מצפונם ובדרך כלל גם בניגוד לרצון הציבור שמינה אותם, הכל למען שלמות הקואליציה. "המשמעת הקואליציונית" היא עוות של הדמוקרטיה, דוגמה בוטה למערכת שמשרתת את עצמה במקום את אלו ששלחו אותה והעדפה פסולה של שרידות פוליטית על צורכי הציבור.
בעיה יסודית
ועוד לא הזכרנו את תופעת העריקים המכוערת, את המפלגות הלא דמוקרטיות בהן "המנהיג" ממנה את הנבחרת שלצידו כשליט יחיד, את המפלגות שבמקום לפרסם מצע מסתירות את דעותיהן כדי שנצביע עבורן ואת הפוליטיקאים שלא מתראיינים כאסטרטגיה פוליטית "לגיטימית", כל אלה ביטויים לתרבות פוליטית קלוקלת. אגב, גם ניהול משפט פלילי נגד ראש ממשלה מכהן הוא מעשה איוולת. האינטרס הציבורי הוא שממשלה שנבחרה כחוק תתפקד באופן מיטבי ולא תכלה את ימיה בבתי משפט. את מי משפט כזה כן משרת ומי משלם את המחיר, כולם יודעים.
כל החוליים שתיארתי נובעים מאותה בעיה יסודית: "חוסר אמון בשיטה הדמוקרטית". כשאני אומר חוסר אמון, איני מתכוון לכך שכמעט כל הפוליטיקאים, השופטים, הפקידים והעיתונאים חושבים עמוק בלב שהציבור מטומטם או לפחות לא כשיר לקבל החלטות בנושאים "מורכבים". גם לא לכך שבעיניהם המשחק הפוליטי הוא הצגה בלבד עבור הציבור בזמן שהם מנהלים את המדינה. זה שרובם משוכנעים שהם יודעים יותר טוב מאיתנו מה טוב בשבילנו וזה שהם לא באו לשרת את הציבור אלא להוביל אותו ולשלוט בו זו הבעיה הקטנה. הבעיה היותר גדולה היא שרבים מדי בציבור הכללי חושבים כמותם.
האמת היא שרובנו משוכנעים בסתר ליבנו שאנחנו מבינים וצודקים יותר מאלו שסביבנו. האמת היא שרובנו מקבלים את הדמוקרטיה בנפש חצויה ועל תנאי. כל עוד היא משרתת אותנו אנחנו מאמצים אותה בחום אבל כאשר מתברר שהיא פועלת נגדנו אנחנו מאבדים אמון ומתחילים לכופף את הכללים. האמת היא שלא קל להיות דמוקרט. צריך הרבה אומץ ופתיחות כדי להאמין ולקבל שאנשים אחרים מבינים לא פחות טוב ממך מה טוב ומה נכון. לא קל להשלים עם כך שדעה של אחרים שווה לא פחות מדעתך. צריך להיות דמוקרט אמיתי כדי לקבל בהכנעה את דעת הרוב ולהפנים שהיא ביטוי לחוכמת ההמונים ולא כניעה לאספסוף.
משליחי ציבור נדרשת צניעות רבה כדי להבין ולקבל שתפקידם לשרת את הציבור ולא רק לשלוט בו או להנהיג אותו. דמוקרט אמיתי, ואין אצלנו רבים כאלו, מכבד דעות אחרות ודעות של אחרים, מכבד את הכרעת הרוב ואת כללי המשחק הדמוקרטי. דמוקרט אמיתי מבין ומקבל שדעת הרוב גוברת על דעתם של יחידים חכמים ככל שיהיו. בשיטה הדמוקרטית הרוב אולי לא תמיד צודק, אבל יש לו זכות מוסרית לטעות ולמיעוט אין זכות לכפות דעתו על הרוב גם אם הוא צודק.
בדמוקרטיה אמיתית מפלגות פוליטיות משתפות פעולה למען הציבור ולא מחרימות חלק ממנו. בדמוקרטיה אמיתית בית המשפט מרכין את ראשו מרצון בפני בית הנבחרים, כיוון שהאחרון מבטא את רצון רוב העם. מותר לאנשי ציבור לחלוק על דעת הרוב ולנסות לשכנע את הציבור בצדקתם, אבל אסור להם לזלזל בו או כפי שהגוש להחלפת נתניהו נוהג. עדין לא ברור האם נתניהו מושחת. מה שכן ברור הוא שאלו שמחרימים אותו משחיתים את הדמוקרטיה.