בפעם הרביעית בתוך שנתיים אזרחי ישראל הולכים היום לקלפי. המשק, שרק לאחרונה הרים את ראשו ומתחיל להתאושש מנזקי הקורונה, מושבת פעם נוספת, והעול הכספי של הבחירות רק מגדיל את הגירעון. נכנסנו למעגל קסמים של חוסר הכרעה.
מרטין לותר קינג הגדיר היטב את נזקי התקיעות בחיי האדם:
'אם אינך יכול לעוף, רוץ
אם אינך יכול לרוץ, לך
אם אינך יכול ללכת, זחל
אבל, לא משנה מה תעשה, תמיד תתקדם קדימה'.
על אחת כמה וכמה כשמדובר במדינה. כשעומדים במקום הולכים אחורה. אין כל אפשרות לתכנן לטווח ארוך תקציב, תשתיות, מהלכים בתחום החינוך, הרווחה, החברה. כולנו עומדים במקום.
את המחיר לתקיעות הזו נשלם כולנו. אנחנו וילדינו ונכדינו. בואו נלך לקלפי כדי שתהיה כאן הכרעה. כדי שמדינת ישראל תוכל לבנות לעצמה אופק התקדמות. כדי לשקם את המשק, כדי לצמצם פערים חברתיים, כדי להצמיח את החינוך, כדי להפוך את המדינה שלנו למקום טוב יותר. יש לנו כל כך הרבה עבודה, כל כך הרבה מה לעשות כדי לשפר את איכות חיינו כאן. למעננו, למען הדור הבא.
הימנעות מהצבעה היא הרמת דגל לבן. כניעה לכל אלו הרוצים להשאיר אותנו במצב של כאוס פוליטי, חברתי ופוליטי.
ניסיון ההיסטוריה מלמד כי במדינות בהן לא הושגה הכרעה והן נדרשו לבחירות חוזרות ונשנות, היה זה ביטוי למשבר עמוק וחולשה גדולה. חולשה חברתית, כלכלית וחולשה של הדמוקרטיה. התקיעות חוסמת אותנו מלצאת מן המשבר שנקלענו לתוכו. הייאוש מחלחל, לא רואים את האור. כולנו בסחרחורת שלא ניתן לרדת ממנה.
צאו להצביע כדי שתהיה כאן הכרעה. כדי שנצא מהסחרחורת הפוליטית ליציבות שלטונית. יציבות שתאפשר למדינה שלנו להתמודד עם האתגרים הגדולים העומדים לפתחה ולהצמיח אותנו, כמדינה וחברה.