לעיתים אני עוצר מכל עמל יומי, יושב על כורסת ההרהורים בפינת הסלון, שואף אוויר אל קרבי, נושם עשר נשימות באותו הקצב, ותוהה ביני לביני, האמנם מאמינים הפוליטיקאים השוטפים בימים אלה את המסכים, החורכים את הרשתות החברתיות, המלהגים בתוכניות הרדיו, הניבטים במלא פוטושופים מכל קיר ומודעת רחוב, האומנם מי מהם סבור שאנו הבוחרים מאמינים לחגיגת הריק וההבל, ההבטחות אשר נאמרו כדי שיופרו רגע אחרי ברגל גסה, להתחייבויות שירמסו בראש חוצות בלי שסומק עז יכסה על פני המתחייבים. האומנם?
בעודי מהרהר חלפה במוחי מחשבה רגעית ואולי הם מתנהגים באופן המרדד את השיח, המשטח את המעמד, המגחך אותם ואותנו לדעת, רק בגלל שאנו משתפים עם האיוולת הזו פעולה, רק בגלל שאנו מאפשרים את הלעג לאינטליגנציה שלנו על-ידי גדודי יועצים, משווקים, רעיונאים, ספינולוגים ופוליטיקאים המאמינים שההבלים המדוקלמים ירדו כרוכים זה בזה מהר סיני.
בימים האחרונים כמעט כולם חותמים לעיני המצלמות על מסמכים שהם כותבים לעצמם כחלק מהגימיקים הבלתי נגמרים, מישרים מבט למצלמות וחותמים על עוד מסמך חסר חשיבות, ריק מתוכן. ופוליטיקאיך כולם חותמים ובטוחים שאנו, הבוחרים, מאמינים ליוצא מפיהם או להתחייבויותיהם חסרות המשמעות.
אנו ניגש מחר להצביע בפעם הרביעית תוך שנתיים. רגע לפני בחירת פתק ההצבעה וסגירת המעטפה ראוי להרהר מאחריי הפרגוד, מי מכר לנו הבלים ורעות רוח, מי בטוח שאנו הבוחרים עדר נטול מוח, מי הבטיח אך לא הבטיח לקיים, מי רמס את הערכים המשותפים לחברה הישראלית, מי הקצין את העמדות והיה כמוכר ארס ברוטב רעל קטלני בחוצות העיר, מי פרם את המארג הלאומי, חברתי, ערכי בגסות ומבקש לפורר את העם ולהחזירו למציאות שבטית.
רגע טרם שהמעטפה תוכנס לקלפי נהרהר עוד רגע קט, נשאל עצמנו מי מבין ראשי המפלגות, יוביל אותנו לשלום פנימי, לביטחון אישי, לרווחה כלכלית, לחינוך איכותי, לפיוס לאומי, לניקוי ומירוק השיח הציבורי, להשבת מדינת ישראל למסלול, לצמיחה בכל התחומים.
כקהל היעד של אותם המבקשים את קולנו אין בכוחנו למנוע באופן אקטיבי את מכירת האשליות והאילוזיות שלהם, הדבר היחיד שאנו יכולים הוא לאטום אוזננו משמוע, לכסות עיננו מלראות, לבחור מתוך עוצמה תבונית את הטוב ביותר בעיננו. כשלא יהיה קהל לתופעות הרדידות וההשטחה, הן יצומצמו, בתקווה שייעלמו.
אסור לוותר על שיח ענייני, מכבד, הגיוני, שיח של חידוד עמדות אידאולוגיות, ערכיות, אמונות ודעות. אסור לאפשר עוד שיח פלגני, מכוער, משפיל מבזה לעגני, אסור לתת לבריונות ולאלימות שביתה במקומותינו, אסור לתת לשנאה להיות חלק מתוכנית העבודה הלאומית. עוד 24 שעות נעמוד מאחריי הפרגוד, ללא רעשי רקע, רק עם האמונה שבכוחנו להשפיע ולבחור נכון.