למרות ששינויי אקלים לא היו הגפרור שהצית את האש, כי אם התגובה האלימה של המשטר כלפי המפגינים היא שליבתה את הלהבות, מלחמת האזרחים בסוריה היא דוגמה חיה של ההשפעה שיש לשינויי האקלים על יציבותן וחוסנן של מדינות. הכישלון של מדינות ברחבי המזרח התיכון להתכונן ולהתאים עצמן לשינויי האקלים וכך להתמודד עם הקשיים שאלו גורמים בכל הנוגע לאספקת צרכים בסיסיים ובראש ובראשונה מים ומזון לאוכלוסייה, עלול לגרום ערעור שלטוני ואובדן משילות. הוואקום השלטוני שנפער, כפי שמעיד המקרה הסורי, דינו להוות כר פורה לארגונים איסלאמיים רדיקליים, דוגמת דאעש, שמנצלים את חולשת האוכלוסייה ואובדן הפרנסה מחקלאות לגיוס מתנדבים לשורותיהם.
במציאות של אקלים משתנה ועלייה מתמדת בטמפרטורות, המקרה הסורי אמור להיתפס כתמרור אזהרה אזורי. מרבית שטחיהן של שכנותיה של ישראל - מדינות ערביות במערב אסיה ובצפון אפריקה - נחשבים אזורים צחיחים עד צחיחים מאוד. ממוצע המשקעים בהן מסתכם בעד 400 מ"מ בשנה, ולפיכך שינויי האקלים, שבראשם ההתחממות הגלובלית והתרחבות השטח המדברי, מסכנים את המגזר החקלאי שלהן (שתומך בפרנסה של 60% מכלל האוכלוסייה באזור) וכתוצאה מכך את הביטחון התזונתי בהן.
במצרים עלולים שינויי האקלים והעדר ניהול מיטיבי של משאבי טבע מוגבלים, להוביל בעתיד הקרוב להחמרה משמעותית בביטחון התזונתי, באופן שייצור תסיסה חברתית – עד כדי קריסת המשילות. מודלים צופים, כי עליית הטמפרטורות תגרום לבצורות, בעוד עליית פני הים תביא לחדירה של מי מלח לנילוס אשר תפגום באיכות מי ההשקיה. התממשות תחזיות אלו, לצד הצמיחה בשיעורי האוכלוסייה, עלולה להיות רקע לעימותים פנימיים בעלי פוטנציאל השפעה על היציבות והביטחון בגבולה הדרומי של ישראל.
מלחמת האזרחים בסוריה מדגימה היטב את טשטוש הקו המפריד בין ביטחון לאומי במובן הצר של המונח לפרשנות הרחבה יותר. אולם ההתייחסות למלחמה ממחישה עדיין את נטייתם הרווחת של חוקרים לבחון אירועים ביחסים הבינלאומיים בעיקר דרך פריזמה פוליטית וצבאית ולהקדיש תשומת לב פחותה לסוגיות אקלימיות וסביבתיות. נטייה זו מאפיינת גם את קהילת המודיעין בישראל ומעבר לים, כפי שציין במפורש דוח שכתבה ועדת הקונגרס לענייני מודיעין בארה"ב בספטמבר 2020, שבו נטען, כי המודיעין לא שם דגש מספק על איומים ארוכי טווח לביטחון לאומי, ביניהם שינויי אקלים.
חשוב שישראל תפיק את הלקח המתבקש מהמקרה הסורי, ותפנה קשב גם להתפתחויות סביבתיות ואקלימיות וליכולתן של מדינות השוכנות בסביבתה הקרובה להתמודד איתן. יתר על כן: אתגרי האקלים חוצים זירות ודורשים התייחסות אזורית רחבה ואף גלובלית. ובנוסף, בעוד שגורמי המודיעין נוטים להישען על חומר מסווג, הערכות שינויי האקלים דורשים התמקצעות בכלי ניתוח ומתודולוגיות מתקדמות מהעולם המדעי הגלוי. חשוב לשלב את היכולות המתקדמות של יצירת מודלים עם יכולות הערכת הסיכונים הגיאו-פוליטית כדי לנתח באורח מקיף את סוגיית הקשר בין השפעות סביבתיות ואקלימיות לבין התפתחויות פוליטיות, כלכליות וביטחוניות במדינות האזור, וכיצד קשר זה עלול להשליך לרעה על ביטחונה של ישראל.
משבר האקלים מציב בפני ישראל גם הזדמנויות לשיתוף פעולה אזורי, שבמסגרתו ישראל ושותפותיה יוכלו לקדם שיקום סביבתי ולתעדף השקעות בתחומים שבהם יש לישראל יתרון, ביניהם אנרגיות מתחדשות, טכנולוגיות ייצור וטיהור מים, וחקלאות מדברית. הקצאת משאבים בתחומים אלה, בפרט תוך תיאום ושיתוף פעולה אזורי, עשויה לייעל את ההתמודדות במדינות האזור עם שינויי האקלים, המורגשים כבר וצפויים להחמיר בשנים לבוא.