בליל התקדש חג החרות, כשכל עם ישראל לשבטיו ולתפוצותיו יסב אל שולחן הסדר ויפצח בשירת מה נשתנה, נדע כי משהו באמת השתנה. זה לא 'עוד ליל סדר'. זהו ליל הסדר של השנה ה-3,333 מאז יציאת צבאות עם ישראל ממצרים, אירוע שאין שני לו בתולדות העמים, ושהשפיע על כלל האנושות, כמאמר הרב קוק: "יציאת ישראל ממצרים, תישאר לעד האביב של העולם כולו".
כמובן שאין שום משמעות ממשית למספר כשלעצמו, פרט להיותו 'עגול' ונוח לזכירה. מי זכר, דרך משל, בשנת תרצ"א, שזהו ליל הסדר ה-3,243 ליציאת מצרים? אבל פסח השנה, זה באמת משהו שהשתנה. בוודאי במישור התודעתי. לפני 3,333 שנה בדיוק, היום הזה ממש, יצאנו ממצרים. "בכל דור ודור", אמר הרמב"ם, "חייב אדם להראות עצמו, כאילו הוא יצא ממצרים". ודאי שבכל דור ודור, ועל אחת כמה וכמה בשנה זו, תשפ"א, בה מלאו 3,333 לאירוע ההיסטורי שלא היה לו אח ורע בדברי ימי העולם וההיסטוריה האנושית.
איך הגענו למספר העגול הזה? בעל 'סדר הדורות', רבי יחיאל בן שלמה היילפרין, שראה אור בשנת תקכ"ט (1769), ובו מניין כל דורות העולם למן האדם הראשון, לפי המסורה, עד דורו הוא, קובע חד-משמעית, כי יציאת מצרים אירעה בשנת 2,448 לבריאת העולם, ב'תמ"ח.
כיצד הגיע לזה? חישוב פשוט: על-פי ספר מלכים א', החל שלמה המלך בבניית המקדש, בשנה הרביעית למלכותו, שהחלה בשנה ה-480 ליציאת מצרים. מדרש הכרונולגיה היהודית 'סדר עולם', מציין שמלכות שלמה החלה בשנת 2,924 לבריאה. טול מהן את 480 השנים שחלפו מאז יציאת מצרים, פלוס ארבע השנים שחלפו עד תחילת הבנייה – והרי לנו 2,448. השנה הנוכחית היא שנת 5,781, ה'תשפ"א, לבריאה; יש אפוא לגרוע ממנה את שנת יציאת מצרים 2,448, והנה 3,333 השנים שחלפו מאז. חשבון פשוט.
אבל לא רק העניין המספרי העגול מייחד את פסח השנה. אין ולא יכול להיות כל שמץ של דמיון, בין חג הפסח של יהודי העולם בשנה ה-1,111 ליציאת מצרים, או בשנה ה-2,222 - למצבנו בשנה ה-3,333 לגאולת מצרים. זכינו במה שלא זכו קודמינו: לעינינו ממש נתגשמה נבואת ירמיהו: "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה', וְלֹא יֵאָמֵר עוֹד חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, כִּי אִם חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹן וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדִּיחָם שָׁמָּה; וַהֲשִׁבֹתִים עַל אַדְמָתָם".
אלמלא מקרא מפורש זה, היו בוודאי הקנאים למיניהם טוענים כי אלה הם דברי כפירה. וכי יש נס גדול מיציאת מצרים? אז מסתבר, רבותי, שיש. הנביא עצמו חזה זאת. הרב הראל פדידה, רב המרכז הרפואי אסף הרופא, ניסה להבהיר את גודל נס הקמת המדינה וקיבוץ הגלויות, במשל הבא: נניח שאדם טס מעל פני כל מדינות תבל ומפזר מלמעלה גרגרי סוכר, ועם נחיתתו מצטווה לאסוף את כל הגרגירים. זהו נס קיבוץ הגלויות, שעולה בעוצמתו על כל נסי מצרים: עשר המכות, יציאת 6 מיליון איש למדבר, בקיעת הים, טביעת המצרים, סיפוק צרכינו במדבר 40 שנה והכניסה לארץ ישראל. כפי שכבר אמר התנא רבי יוחנן, חכם ארץ ישראלי שחי בטבריה: "גדול [יהיה יום] קיבוץ גלויות, כיום שנבראו בו שמים וארץ" (פסחים פ"ח.). עד כדי כך! לא גדול מיציאת מצרים?
ומבהירים חז"ל: "לא שתיעקר יציאת מצרים ממקומה, אלא שתהא שיעבוד גלויות עיקר [הנס], ויציאת מצרים טפל לו" (ברכות י"ב.).
הרב שמואל אליהו, חבר מועצת הרבנות הראשית, מסביר גם הוא בספרו העוסק בהתגשמות הנבואות, מדוע נס קיבוץ הגלויות, גדול מנסי יציאת מצרים, ומביא 20 ראיות לטענתו. נביא מקצתן: גלות מצרים נמשכה בפועל 210 שנה, ואילו גלות אחרונה ארכה 1,900 שנה; בגלות מצרים לא נגזר שמד על עם ישראל, בעוד שב-1,900 שנות גלות אחרונה, גזרו עלינו שמד הרומאים, הנוצרים והמוסלמים, וקמו רשעים אכזריים מפרעה: המן, היטלר, מעלילי דם, פוגרומיסטים, גזירות ביזה, גירוש אחר גירוש. כפי שכתב החכם יעב"ץ (יעקב בן צבי עמדין, 1776-1689) בסידור יעב"ץ: "חי נפשי כי בהתבונני בנפלאות האלה, גדלו אצלי, יותר מכל נסים ונפלאות שעשה ה' יתברך לאבותינו במצרים".
בשנה ה-3,333 הגיע מצבו של עם ישראל, לשיא כל הזמנים: שום דבר ממצבו היום לא דומה למצבו בשנה ה-2,222 ליציאת מצרים או בשנה ה-1,111. בשנים ההן וביניהן נתחברו מתוך תהומות השפל הלאומי תפילות מכמירות לב: "הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה כִּי הָיִינוּ לַעַג וָקֶלֶס בַּגּוֹיִם; נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן לַטֶּבַח יוּבָל, לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד וּלְמַכָּה וּלְחֶרְפָּה".
לעג וקלס? צאן לטבח? מכה וחרפה? השפיפות הזו תמה ואיננה עוד. גבירותי ורבותי, מהפך: מעולם לא היה מצבו של עם ישראל טוב יותר: כמחציתו יושבת בארצו ומגיעה לפסגות העולם בתחומי הטכנולוגיה והאקדמיה, הרפואה והחקלאות, הכלכלה וההייטק, הפרחת השממה והתפלת מים, ועוד. מספר לומדי התורה על חשבון הציבור, מעולם לא היה גדול יותר.
3,333 שנה אחרי נס יציאת מצרים, מתממשת ההבטחה: "וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה... וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ". מתגשם חזון הנביא: "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת", ומיושמים כל סימני 'הקץ המגולה', כדברי רש"י: "כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה, אז יקרב הקץ, ואין לך קץ מגולה מזה" (סנהדרין צ"ח). אשרינו שזכינו.
