זהו. הבחירות הרביעיות מאחורינו, הרעש העצום שליווה אותם עם זיקוקי השנאה ולהביורי האיבה שככו, הרעש הגדול בימי המגיפה נחלש, עכשיו הזמן להתבוננות. אחרי שנתיים זרועות במהמרות, בהאשמות, בשליחת יד איש באחיו באופן המילולי המפלג, המשסה, הנורא, אחרי שנתיים של חוסר יציבות שלטונית אשר תוצאותיה מי ישורנו, עכשיו הזמן להתבוננות.
על כולנו, ללא יוצא מן הכלל, להתבונן פנימה לתוככי מעמקי הנפש ומסתרי הלב. על כולנו להתבונן בעיון רב בסדקים שנפערו בקירות הלב, להתבונן, להסיק מסקנות ולקבל לעתיד. ידי כולנו מלאות ברפש שהצטבר בכמויות של אחרי ימי חול המועד בחופי ישראל. כולנו אשמים, כל אחד על-פי עוצמת השקט והרפש שלו. המציאות שניצבת לנגד עיננו בשנים האחרונות היא לא פחות מפיגוע אסטרטגי תודעתי ביחסים הפנים ישראלים אשר יש להן השלכות גם כלפי מדיניות החוץ.
בסוף השבוע נסבנו כבני חורין לשולחן הסדר המשפחתי, לאחר שמירקנו, צחצחנו וניקנו את הבית מן המסד ועד לטפחות, בין הסדקים והחורים ועד לנברשות והספרים, הסרנו בחומרים רבי עוצמה כתמים מהבית, שפשפנו, שטפנו, נרות החג דולקים, המפה הלבנה וכלי האוכל על השולחן ההגדות לפסח לצידן, לבשנו בגדי חג האם לא שכחנו משהו?
האם לא שכחנו לנקות את החמץ העצום שנערם על ליבנו, את הסחי והמיאוס, הטחו עיננו מראות את כמויות האשפה שדבקה בנו, האם בנמצא חומר ניקוי מסיר כתמים בעוצמות כדי להסיר את כתמי השנאה והשיסוי? עכשיו הזמן להתבוננות, כדי שלא ניוותר רק בשלבי הטלת האחריות איש על רעהו, כדי שלא ניוותר בשלב הטחות ההאשמות ההדדיות, כדי שלא ניוותר רק בחוויית ה-אוי אוי אוי, עלינו להעמיק ולהתבונן פנימה.
ההתבוננות כמו תהליך החזרה בתשובה הינה תהליך ארוך סיפי ומייגע, הכרה בחטא - הכרה במציאות אליה נקלעה האומה, מציאות מורכבת, מאתגרת וקשה. השלב השני הוא ההבנה שמציאות זו חייבת לעבור מן העולם, ותפקידי הוא ליצור עבורה את המרחב המתאים ביותר לתהליך זה, למרק את הדרוש אצלי ולא אצל חברי, לקבל אחריות על השיח בו אני משתתף, להרחיב את המכנה המשותף, להתחבר לתחושת השייכות שהיא הבסיס להבראת החברה הישראלית הפצועה.
השלב השלישי מתכתב היטב עם השלב השני, קבלה לעתיד. לנסות ולייצר שפה רכה יותר, שפה מחבקת, מחברת, מכילה, שפה הבוחרת לראות את המאחד ולא המפלג. את הטוב ולא את הרע, שפה שתאפשר להמשיך לחיות זה לצד זה עם המחלוקות, עם ההבדלים, עם הייחודיות אך מתוך כבוד לאחר. עכשיו הזמן להתבוננות, אין לנו רשות להתעלם מהתהום שנפערה והתרחבה, מהקירות שגבהו, מהחומות שהפרידו, יש לנו חובה להתחיל את תהליך ההחלמה, ההבראה והפיוס עכשיו, לא מחר.