שביעי של פסח: ללמוד את הסוד המיוחד של קריעת ים סוף

אכן יש קו דמיון מעניין: לסמוך גאולה לתפילה. בני ישראל על שפת הים, התפַּעמו מן הנס הגדול, חכּו לישועה גדולה, וזה אכן קרה בדרך מעוררת פלא, גאולה בגדול. ראתה הכל רבקה בעיני רוחה, עלו בה חזיונות שהאירו פני עולם, כל מה שראתה שִׁפְחה על הים. חשבתי לעצמי: אכן המים מחוללים נסים, מרווים צימאון, מגשימים חזון. אמרתי לרבקה אמנו, עוררתְ באמת השוואה מעניינת, וכמו שאומרים בהגדה: "דַיינו". זכרה לרגע רבקה, כי יד לה גם בתפילה, ויש קשר. יצחק אהוב לבה הוא שניסח את תפילת מנחה, תפילת שמונה עשרה. "אל תשכח", אמרה לי, "תפילת זו שמה דגש על קריעת הים, הסיפור הנפלא על השבח לבורא עולם, עלינו ללמוד לבקֵש ולהתפלל. זה הנושא המרכזי של שביעי של פסח". למדתי מן הדברים הנפלאים של רבקה, כי האבות והאימהות זָכו לסודות בריאה זמן. ביקשתי שתזכה אותי בקצת מן הסודות, חשוב לי לשמוע משהו על שביעי של פסח. רבקה הפנתה אליי מבט מצועף, לחשה כמספרת סוד: לדבריה, היא ויצחק שמעו ברוח הקדוש, מה אמר רבי שמעון בר יוחאי, על הסוד הגנוז של ליל שביעי של פסח. קרבתי קצת, הטיתי אוזן. קרבו אליי המילים מרבקה, אכן למדתי מה יקר הפסוק "נקרא לנערה ונשאל את פיה". דבריה האירו את העולם, כל היקום נראה לרגע כמוכּה ברק, זוהר. כך סיפרה לי רבקה וקולה רועד. "רבן שמעון בר יוחאי, האיר את עינינו ברזים קדושים, והאר"י הקדוש זכה לאותם מעיינות של רזים. דורות רבים לאחר רבנו שמעון בר יוחאי הגיעו הסודות לרבי לוריא הקדוש, הוא האר"י. אבל הצדיק הנשגב נשמר מלגלות את הסוד. הדברים נמסרו בלחש, בהסתר, בין השיטין. המילים הצטרפו זו לזו, ותורתו הגיעה לדורות בדרך מיוחדת – וכל זאת כמורשת, ירושת מילים שנועדה לתת נוגַה ואור בלבּנ". המילים זרמו והעלילה המיוחדת גילתה לנו רבדים נסתרים: הסודות נרשמו בידי תלמידו הקדוש חיים ויטאל. מכתביו של חיים ויטאל תלמידו של האר"י הקדוש למדנו כמה סודות מפעימים על ליל שביעי של פסח. האר"י ידע, כמה קשה לחשוף סודות נשגבים אלה: מתברר, שקריעת ים סוף, היא אליבא דתורת האר"י הקדוש, הסוד הגדול של ליל שביעי. חיכיתי עוד קצת ורבקה חשפה את הצפונות.

מה הצופן המיוחד של הנס הגדול שבו עברה בחרבה? לחשה רבקה והיו הדברים תורה לדורות: "קריעת ים סוף אינה רק אירוע חובק עולם, אלא היסטוריה שיש בה צופן לדורות. יש שלושה דברים שהם קשים כקריעת ים סוף: קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף. קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף. קשים נקביו של אדם כקריעת ים סוף. שלושת אלה מסתכמים בשלושה נהרות ראשיים: בני, חיי, מזוני. בְּנֶי –זיווגו של אדם – הברכה בחיי משפחה טובים. חיי – איכות חייו של אדם, בריאותו. מזונֶי – פרנסתו של האדם, כלכלה טובה". אחרי שגילתה לי רבקה אמנו את הסודות, שהגיעו אליה ברוח הקודש, מימיו המופלאים של האר"י הקדוש, ראיתי כמה גדולה היא. אמרתי לעצמי, כמה זכה יצחק באשה שיש בה הכול: גם בנֵי, גם חיֵי, גם מזונֵי. בזכותה זכה יצחק הדגול לאם הבנים, מנהיגה ומחנכת, שידעה להעמיד דורות, לסייע בפרנסתו, לדאוג לבריאותו. ואל תשכחו את המטעמים שהכינה לו, כאשר יעקוב רץ להביא לו מן הצַיִד, שנפשו כה חשקה במעדנים טובים. בטרם אֶפָּרד לשלום מרבקה הנפלאה, ראיתי אותה הולכת לביתה, כדי לכתוב מורשתה על מגילת קלף לדורות. פניה קפאו לכמה רגעים, עצרה הילוכה ושבה לומר לי: "כתוֹב נא, כמה חשוב לשמור על שלושת העקרונות האלה, בנֵי, חיֵי ומזונֵי. שביעי של פסח לוקח אותנו לחיינו שלנו, לַים הגדול והשוצף. לא זכינו לראות את הנס הגדול, אבל השפחה על הים ראתה, ומשהו מהחזיון שלה נשאר בּי לדורות, המסר הנסתר הגיע אליי ברוח הקודש". שאלתי אותה, כלֶקח לכולנו משביעי של פסח, מה עלינו לעשות, מה ללמוד, כיצד לנהוג. ושאלתי שוב: כיצד עלינו לסלול לנו דרך כדי לצלוח את הים הגדול והגועש, איך נעבור את ים חיינו הסוער, איך נעצב לנו נתיב כדי לזכּות בכל הסגולות, שמאירות את הביטוי 'קריעת ים סוף'? בעיניים של מלאך ענתה לי רבקה אמנו: "נלמד מן הדרך, שבָּה עם ישראל עבר את הים בֶּחָרבה. בני ישראל באותו מעמד גדול ידעו להתפעל מגדולת האל, לקרוא אליו בצעקה ובתפילה. "השם יילחם לכם ואתה תחרישון". הם שמעו זאת והתפעמו. כרבקה אמכם אני בוחרת לומר לכם: נלמד מהם להכיר טובה, להתפלל, לחשוב חיובי ולחשוב טוב". ביקשתי שתסביר לי איך כל זה קשור לקריעת ים סוף. רבקה ענתה לי: "מרים הפכה להיות דוגמה להכָּרת הטוב, היא והנשים קמו לָשיר ולהפיחַ בעם תחושה של עוצמה ואֱמונה. נלמד מהן, מן הנשים החזקות האלה, נכּיר בכוחה של שירה לחזֵק את הרוח. בשביעי של פסח נקדיש עצמנו לתפילה מעומק הלב, מעומקא דליבּא, למען זיווגים טובים לאלה הנזקקים לכך, לבריאות טובה, לחיי משפחה טובים, לאחדות בעם למען יירפאו כל הפצעים והמריבות". הבטתי בעיניה של רבקה, ראיתי שם את דמותו של בעלה האוהב, יצחק. ממרחק שבה בערפל דמותו המלבבת של יצחק, בידיו מחזור תפילה, הוא כנראה מתפלל עכשיו תפילת מנחה, זו התפילה שהוא חיבּר לנו, בנֵי עַמו.

באוויר התנגנו שירי אהבה ושירי תפילה, ומעל ההרים שמעתי את מנגינות שיר השירים. אמרה לי רבקה: "עתה בשביעי של פסח, אל תשכח, שכּולנו שרים בימים אלה את פרקי שיר השירים, וזה הזמן לומר מילים טובות לאהובים עלינו, הנה אני שרה ליצחק אהוב לבי: "בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי". אכן, צודקת היא, חשבתי. זה הזמן לברכות, לישועות, להכרת הטוב – וכמובן ליותר אהבה, לאהבת חינם. פניה היפות של רבקה אמנו נראו כְּאור שהפציע, ואכן הקרינו באוויר אור מיוחד, ושבו בי המילים הקדושות: "נקרא לנערה ונשאל את פיה". שמעתי אותה, שוזֶרֶת הרהורים, ושפתיה לחשו עוד פסוק מן המגילה של ימינו אלה. הנה מבטה ממוקד, פונה באהבה ליצחק היקר שלה: "חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי". שמחתי על המפגש עם רבקה אמנו, ושמעתי אותה לוחשת ממרחקים פסוקים מאותו יום מיוחד, מילים, ששוזרות בתוכן שביבים מיופיו של חג זה, 'שביעי של פסח' – והנה נשמעה בקול גדול שירת רבקה כְּשירתה של מרים. "אל תשכּח", אמרה לי, "עלינו לשיר על הגאולה, אל נחמיץ את הסגולה הנפלאה של שירת הים".. חיכיתי עוד רגע, וקולה הִעיר את העולם: "אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה". "אל תשכח", אמרה לי, "המורשת הזאת נותנת אורות...כִּתְבוני לדורות". שמעתי מרחוק את רחש גלי הים, הבנתי, עד כמה יפה הפסוק משיר השירים "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה". וחשבתי לעצמי – הם גם לא יוכלו לכבות את התפילה הטובה, את השירה שכובשת לבבות. קמתי לכתוב כמה מילים כצו לכולנו. זו המורשת שלה, והיא טובה מאד. נתברך בחג מתוק, שביעי של פסח מלא ישועות.