הכרעה בחיפה (כ"ב) - חלקו של האצ"ל

ב-21 באפריל 1948 בבוקר עמדו לרשות האצ"ל בחיפה 150 לוחמים חמושים היטב. מאז פרוץ המלחמה בליל הכ"ט, האצ"ל היה פעיל בעיר ובסביבתה גם במלחמה מול הערבים וגם במאבק מול ארגון ה"הגנה": ב-13 בדצמבר 1947 פשט כוח של האצ"ל בפיקוד משה עמיאל על הכפר הערבי טירה, פוצץ בניין אחד והעלה באש בניין שני. בקרב נהרגו שלושה-עשר תושבי הכפר וכל כוח האצ"ל חזר בשלום לבסיסו.¹ ב-30 בדצמבר הרגה חוליה של האצ"ל שישה פועלים ערבים בשער בית הזיקוק בעיר.² הפועלים הערבים במפעל הגיבו בטבח יהודים.³ שני הארגונים חטפו אישים זה מזה. הפרשה החמורה ביותר הייתה חטיפתו של איש האצ"ל הצעיר ידידיה סגל שגופתו נמצאה למחרת ליד הכפר טירה ואנשי האצ"ל האשימו את ה"הגנה" ברציחתו.⁴ לקראת הקרב האחרון שבו הוכרעו הערבים בעיר היחסים בין שני הארגונים היו מתוחים מאוד.

כמו אנשי השטח של ה"הגנה" גם אנשי האצ"ל החיפאים נוכחו שהבריטים אכן מתפנים מהעיר. אף שהופתעו יותר מאנשי ה"הגנה", לא התכחשו למראה עיניהם. מפקד היחידות הקרביות של האצ"ל בחיפה, משה עמיאל, סיפר שאחד ממפקדיו הודיע לו באותו בוקר כי הבריטים פינו בניין של ארבע קומות ברוב מוכאליס 17, מאחורי קולנוע "ארמון", על הגבול שבין שכונת ואדי ניסנאס הערבית להדר-הכרמל. עמיאל ישב אז בבית-קפה ברחוב החלוץ פינת הנביאים בהדר-הכרמל. "גג הבניין נתפס בידי כוחות ערביים שהמטירו אש על הרחובות והתנועה שותקה", סיפר עמיאל. "בבית הקפה שבו ישבתי הופיעו שני אזרחים. לדבריהם שלח אותם אלי מפקד ההגנה באזור, בבקשה שאעמיד אנשי אצ"ל בעמדות הסמוכות לאלה שפינו הבריטים זה עתה. מגיני האזור נמנו עם יחידות חיל המשמר, הם אינם מאומנים כהלכה ונשקם דל. ביקשתי לשוחח עם מפקד האזור. הופיע אדם צעיר שהציג את עצמו כמפקד הגזרה (שמחה חרובי), וחזר על הבקשה". מפקד מחוז חיפה של האצ"ל, שמואל מייטין, הציע לעמיאל להיענות לבקשת ה"הגנה" וגם לכבוש את הבית שהערבים ירו ממנו. יחד עם ארבעים איש חמושים הגיע עמיאל לגבול הדר-הכרמל – ואדי ניסנאס. למחלקה שלו היו עשרה מקלעים. לכל כוח ה"הגנה" בגזרה היה מקלע יחיד. עמיאל הגיע בראש כוח האצ"ל והחליף את כוח ה"הגנה" המגן. מיד לאחר הגעת האצ"ל הוזמן עמיאל לפגישה במטה ה"הגנה", שם הוא נשאל איזה כוח הוא יוכל להעמיד לרשות ה"הגנה" בזמן התקפה גדולה. הוא ענה: כמאה לוחמים חמושים היטב. הוא התבקש, לדבריו, לא לתקוף את הבניין ברחוב מוכאליס, כי ה"הגנה" מתכוננת להתקפה גדולה. הוא ביקש פרטים ולא נענה והודיע שהאצ"ל יתקוף. עד כאן סיפורו של עמיאל.⁵ הרי דיווחו ההפוך כמעט, של מפקד הגזרה ב"הגנה", שמחה חרובי: אנשי האצ"ל הודיעו כי הם מתכוונים לכבוש בניין ברחוב מוכאליס. חרובי התקשר בטלפון עם מפקד חזית הדר-הכרמל, יעקב לישנסקי. "לא להיפגש אתם! יש למסור, שנוכחותם ופעולתם מפריעים. אם רצונם לפעול, יתייצבו כמו כל בחורי ישראל", ענה לו לישנסקי. עמיאל אמר לחרובי כי הוא יבצע את המשימה גם בלי הסכמתו, ופקודיו אכן השתלטו על הבניין.⁶ חרובי דיווח על כך ללישנסקי ימים אחדים אחרי האירוע. אחרי שבע-עשרה שנים סיפר חרובי: "אנשי אצ"ל הודיעו לי על רצונם לעזור לנו. היה שם בית שהחיילים העירקים תפסו אותו ואנשי אצ"ל התנדבו לכבוש אותו. דיווחתי למפקד ההגנה בעיר והוא הורה לי לסלקם אבל כשהבהרתי שאין ברשותי כוח אדם לסלק את אנשי אצ"ל, נתן את הסכמתו והם תקפו את הבית וכבשו אותו".⁷

חצי-שעה לפני שעת ה"ש" המתוכננת של "מבצע ניצחון" של ה"הגנה", ושבע וחצי שעות לפני שהתחיל המבצע, תקפו לוחמי האצ"ל את הבניין ברחוב מוכאליס. אחד מהם, ברוך מינץ, סיפר: "פיזרנו את הכוח מול עמדות הערבים, שהיו מבוצרות בעיקר על הגג... ירינו אש מרתקת מכל הכלים שהיו בידינו על הבניין. החבלן זחל עם התרמיל והצמידו לבניין. אחרי ההתפוצצות נוצר חור בבניין, דרכו התפרצה החוליה. הפורצים מצאו את עצמם בקומת-הקרקע של הבניין ללא גישה אל הקומות העליונות שבהן התבצרו הערבים. עמיאל ואנוכי חדרנו אחרי הפורצים לקומה התחתונה של הבניין... פוצצנו את התקרה של הקומה הראשונה, זרקנו לתוך החור רימונים וחדרנו לקומה השנייה. מצאנו שם עירקי הרוג. הערבים האחרים ברחו לכיוון ואדי ניסנאס". השמועה על כיבוש הבניין בידי האצ"ל התפשטה בכל ואדי ניסנאס. הפרסומים על טבח הערבים בכפר דיר יאסין, שבועיים לפני כן, הפחיד את תושבי השכונה ורובם נסו על נפשם. מן הגג ראו אנשי האצ"ל את מנוסת הערבים מוואדי ניסנאס לעיר התחתית, ומפקדיהם שלחו שתי מחלקות לשכונה המתרוקנת. שיתוף הפעולה בין האצ"ל ל"הגנה" התרחב. באישורו של לישנסקי היקצה להם חרובי גזרת פעולה, ממערב לעמדות ה"הגנה", אך השיב ריקם את בקשתו של עמיאל להקצות לפקודיו תחמושת וחומרי נפץ. מפקד הכוח שנשלח אל הבתים הקרובים להדר-הכרמל בוואדי ניסנאס דיווח לעמיאל שפקודיו מתקדמים לעומק השכונה ואינם נתקלים בהתנגדות, ועמיאל עם פקודיו נכנס לשכונה. "הבתים היו עזובים. נראה כי המנוסה הערבית הייתה פתאומית ומבוהלת", סיפר עמיאל. "מצאנו על השולחנות ארוחות-ערב עזובות". בבוקר הייתה כל השכונה בידי כוח האצ"ל.⁸ ________________ בשבוע הבא: הצלחה מעל ומעבר של "מבצע ניצחון", השתלטות על "בית חורי", כיבוש "בית סלאמה", השפעה פסיכולוגית של עלילת הדם בדיר יאסין; השפעת תבוסת צבא ההצלה במשמר-העמק וברמת יוחנן; עזרה בריטית לצד היהודי.

1. יהודה לפידות, שער שמיני, האצ"ל בחיפה ה"אדומה", מכללת הרצוג – דעת. [קישור] 2. שם. 3. פרטים מלאים של הפרשה בכרך ד' של הסדרה שלי "בשדות הקרב של מלחמת העצמאות" – "פרוץ המלחמה". 4. לפידות, שם. 5. מאצ"ל 6, עמ' 95-94, "לוחמי אצ"ל פתחו בכיבוש חיפה"; "חרות", 23 באפריל 1948; "מפקד ההגנה בעיר התחתית ביקש", "חרות", 5 באפריל 1965; ישעיהו גלבוע, המפנה במלחמת העצמאות בחודש אפריל, עבודת גמר, פברואר 2008; יהודה לפידות, שם. 6. א"צ, אל מא"ז 2, מאת מפקדת גזרה 5, הנדון: אצ"ל בוואדי ניסנאס. 7. צבי טל, "האצ"ל היה שותף לפעולות שחרור חיפה", ראיון עם שמחה חרובי, "חרות", 29 באפריל 1965. 8. שם, שם, אצ"ל, דווח על פעולות אצ"ל; מאצ"ל, "לוחמי אצ"ל פתחו בכיבוש חיפה", עמ' 95-94. ישעיהו גלבוע, שם.