ציון רשב"י נמצא באחריות המשרד לשירותי דת, שמספק למקום מים וחשמל ומתחזק את המקום. אולם כל רחבת ההר מחולקת בין כמה בעלים, ובהם ועדת החמישה, הוועד המקומי של מושב מירון והמועצה האזורית.
חלוקת הבעלות על מתחם ההר נקבעה על-ידי בתי המשפט, בפסיקות טלאי על טלאי באופן שאינו מאפשר הבנה מיהו בעל הבית האמיתי במקום. גורמים עבריינים זיהו מזמן את החולשה כדי לקבוע את מקום מושבם במקום. מי שיקרא את פרוטוקולי דיוני הוועדות בכנסת לאורך השנים האחרונות יתחיל להבין את ההפקרות השולטת במקום ואת הקושי הנוסע מהעדר בעל-בית אחד.
אחריות משטרת ישראל מסתכמת באבטחה של ההילולה. אחריות
משרד התחבורה מתמצה בהסעת נוסעים להילולה וממנה, אך האחריות המתכללת לקיום ההילולה מסורה בידיו של המשרד לשירותי דת. בעבר היה האירוע באחריות משרד התיירות, אך לאחר דוח שחיבר
מבקר המדינה בשנת 2008 [ראו משמאל] החליטה הממשלה כי האחריות תועבר למשרד לשירותי דת.
המשרד לשירותי דת, באמצעות המרכז הארצי למקומות הקדושים, הוא המופקד על ניהול האירוע. אלא שבמקום שהשר יעקב אביטן (שס) יישא באחריות המיניסטריאלית, מי שלמעשה ניהל את הדיונים בנושא, בלשכת שר הפנים, היה יושב-ראש מפלגתו, השר
אריה דרעי, תופעה מוזרה שתצטרך להיבדק.
תקנות הקורונה שאמורות היו להחתם ולהגביל את מספר הנכנסים להר באופן שהיה מונע את האסון לא נחתמו, ויש לבדוק האם למנכ"ל המשרד עודד פלוס היה אשם תורם בכך שלא נחתמו התקנות. המשרד נעדר מנכ"ל במשרה מלאה, ופלוס משמש במקביל בשלושה כובעים - מנכ"ל המשרד, מנכ"ל הרבנות הראשית לישראל ויו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובניין עיר מחוז דרום - דבר שמעמיד בסימן שאלה את יכולתו להקדיש את מלוא תשומת הלב לטיפול בהילולה.
כעת מתחבאים האחראים לאסון ולהתנהלות החובבנית כמו "שטייטעל" ו"שכונה". האחראים הללו אינם נמצאים רק בדרג הביצועי בשטח אלא גם במסדרונות השלטון. עכשיו הם מתחבאים כמו עכברים, ועל הרשויות האמונות על כך לחשוף אותם ולהביא אותם לשלם על פשעיהם ומחדליהם.