התמונות והמראות הקשים של השבועות האחרונים הציתו את אש השנאה והבעירו את לפיד המאבק ההיסטורי של בני העם הפלשתיני, על-פי הגדרתם, אזרחי מדינת ישראל החופשית והדמוקרטית. עשור שני של ירי קבוע, מדויק, קטלני על למעלה ממיליון אזרחים בעוטף ישראל, מחבל הארץ שנמסר ללא תמורה, באופן חד-צדדי למחבלי החמאס, חבל ארץ פורח ממנו גורשו ונעקרו מבתיהם למעלה מעשרת אלפים אזרחי מדינת ישראל, גרמו לנו לאסון הגדול מכל, השגרה והייאוש.
השגרה בהבנה שניתן לנהל את הסכסוך על-ידי סבבים עקרים, אשר פרט להרג, הרס והפסקות אש מתווכות לא הובילו לשום הישג. ההבנה שניתן לגדל דור ילדים מצולק נפשית אשר חייו נחלקים בין הממ"ד לכיתה הממוגנת, אשר לא ידע בילוי ללא מורא ופחד, אשר למד להבחין בין שריקות הרקטה ליציאת כיפת ברזל, אשר הרטיב במכנסיו מחרדה, והתלבט אם להיכנס למקלחת שמא יתפוס אותו הצבע האדום במערומיו. השגרה שכשיורים על שדרות, אשקלון, בארי ניתן להכיל את ההתקפות על האזרחים אך כשיורים על תל אביב או ירושלים אמות הסיפים מזדעזעות ויוצאים לעוד סבב המוביל לכלום ומותיר את המציאות עם שום דבר.
בתל אביב ובירושלים טרם נלכדו באסון השגרה וזה נותן תקווה אל מול 'ניהול המוות והפחד' המתקיים בעוטף ישראל. הייאוש, החולי הרע הזה הגורם להנהגה הישראלית להסתפק בהצהרות ריקות מתוכן, מעוקרות תכלית. הייאוש פשה בהנהגה, לא באזרחים המתמודדים יום יום עם הטראומה המלווה אותם ואת משפחתם. הייאוש הפך לאסטרטגיה נקלת של הנהגה מקובעת בתפיסות אשר הוכיחו את עצמן כלא יעילות בעליל.
האש שהוצתה בירושלים בהוראת עזה, התפשטה במהירות לרמלה ולוד, לחיפה ולתל אביב יפו, לכפרי וערי הצפון. התאים הרדומים של השנאה חברו לתאים הערים מאוד של הלאומנות של מי שחיים במדינת ישראל החופשית והדמוקרטית.
המעשים החמורים והקשים להכלה כמו שריפת בתי כנסת, ניפוץ שמשות חנויות של יהודים, התעללות ביהודים חסרי מגן וישע, ביצוע מעשה לינץ' תכופים מכפר כנא דרך לוד בואכה רהט ושגב שלום ועד לירושלים מספרים סיפור אחר, מספרים על גסיסתה של מראית העין של חיים בשלום סביר על פיסת אדמה אחת, מספרים על מותו של סיפור האפליה המתקנת, הקיפוח כסיבה לפגיעה ביהודים. מספרים בעיקר על אובדן ההרתעה ואובדן המשילות בכל רחבי ישראל.
המאבק הוא לא על יצהר ובית אל המאבק הוא על האוניברסיטה העברית, על תל אביב, על חיפה, על כל ארץ ישראל. הימים הללו הם ימים קשים וכואבים לכולם, ימים של ניפוץ תקוות, של ייאוש, ימים של חשבון נפש המצריך הנהגה בעלת עוצמה ויכולת קבלת החלטות גם הכואבות ביותר. בעוטף ישראל הפקרנו את האזרחים, איבדנו את המשילות עכשיו הזמן לפעול באגרוף פלדה או אגרוף ברזל ובעיקר באגרוף חכם לשינוי המציאות המתקבעת.