טיוטת מאמר מאת ראש הממשלה לעתיד, דוד בן-גוריון, בכתב ידו, משנת 1944 עוסקת בנושאים שונים שנוגעים לאותה שעה בצל המאורעות הדרמטיים באירופה, בארה"ב ובישראל. תקופה זו שבה נכתב הנאום בכתב ידו ובמכונת כתיבה שילבה מאורעות הרי גורל שאליהן התייחס בן-גוריון בנאום ושעל אודותם פרש את משנתו.
מחד-גיסא, הסכנה שנשקפת ליהודי העולם לאור השמדת יהודי אירופה, למרות שמדובר כבר בשלהי המלחמה (ייתכן שעם פלישת צבאות בעלות הברית המערביות לחופי נורמנדי שבצרפת הכבושה). מאידך-גיסא, ועידת שיקגו שהייתה באותו הזמן בארצות הברית ובה התקבלה החלטה החשובה על פתיחת שערי הארץ למהגרים היהודים תוך הכרה בזכות הקמת המדינה.
על-רקע הדברים האלו, כותב בן-גוריון נאום חריף ותקיף ובו הוא מתייחס לנושאים האלו, וגם לתחומים נוספים כמו הסתדרות הפקידים, עבודה עברית והצורך להקים מדינה יהודית בארץ ישראל.
טיוטת המאמר מורכבת מחלק מודפס (4 עמודים) עם תיקונים ותוספות בכתב-ידו של בן-גוריון (וכמה הערות בכתב-יד אחר) שפורסם ברובו לאחר מכן וכן משני דפים בכתב יד אשר לא ראו אור והם נחשפים כעת לראשונה. המאמר נקרא "ביום הפקודה", והוא מבוסס על הרצאה שבן גוריון נשא בפני חברי הסתדרות הפקידים.
בדיקה של הדפים מגלה כך: גרסה סופית של המאמר התפרסמה ב-1944 בגיליון כתב העת "שורות, פנקס לענייני הפקידים". בגרסה הזו הוכנסו מרבית התיקונים שהוסיף בן-גוריון בכתב-ידו על הדפים המודפסים, אבל החלק הכתוב בכתב-ידו של בן-גוריון ושאת תוכנו אנו מביאים כאן לראשונה, הושמט לחלוטין. בנוסף, המאמר נדפס מחדש בספר "בעקבי המשימות", מאת עקיבא גוברין ("עם עובד", תל אביב, 1974).
אנו נבקש לתמלל את התוכן הנכתב בכתב יד, תוך שמירה על סגנון הנוסח כפי שמופיע בטקסט שלפנינו: בפתח הדברים כותב בן-גוריון: "בימים אלו נפלו שני דברים: אחד אי-שם בגרמניה ואחד בשיקאגו בארצות הברית. הדבר שקרה בגרמניה מראה באופק את קץ המלחמה. הדבר שקרה באמריקה הצפונית, בוועידה של המפלגה הדימוקרטית חשוב במיוחד בשביל העם היהודי.
"בוועידה ההיא הוכנס סעיף יהודי מיוחד הדורש פתיחת שערי ארץ-ישראל לעליה יהודית והקמת מדינה יהודית בארץ. שני המאורעות האלה יש בהם עדוד רב, אבל אינם צריכים להשלות אותנו שאנחנו קרובים למטרתנו. עוד המלחמה לא נסתיימה. הסכנה האיומה הנשקפת לשארית ישראל לא חלפה. וגם המדינה אינה מונחת עדיין בקופסה".
בן-גוריון מדגיש שוב ושוב ששואת יהודי אירופה עשויה להוביל לניסיונות חוזרים לפתרון "הבעיה היהודית" באמצעות השמדה גם במקומות רבים אחרים; הוא מתייחס בנאומו לקהילות יהודיות נוספות ברחבי העולם (ארה"ב, אנגליה, רוסיה, מצרים ועירק) ומבטא בכאב את האיום שמרחף מעליהן. הוא כותב: "מה שקרה עכשיו באירופה, העובדה הפיסית שנשמדו 6 מיליונים יהודים, עלול ליתן את אותותיו גם לגבי המיליונים שנשארו. עד השנים האחרונות לא יכול היה איש להעלות על הדעת, שיתכן פתרון השאלה היהודית בדרך ההשמדה אולם לאחר שהדבר נעשה על-ידי היטלר ונעשה בהיקף שלא היה דוגמתו בהיסטוריה, הרי נקבעה עובדה פסיכולוגית, פוליטית, מחנכת לא רק בקרב הנאצים בלבד, ביודעים או שלא ביודעים מתעוררת המחשבה בקרב הרבה גויים שיש סו"ס [סוף-סוף] פתרון מוחלט לשאלה היהודית הארורה המטרידה אותם כל כך, פתרון ההשמדה".
"אני רוצה שמכאן יביאו כל חבר וכל חברה לבני ביתם ומכיריהם ולכל אדם בישוב את הרגשת החרדה החיה בשארית ישראל, שביום פקודה יופיעו כל העובדים וכל האזרחים בישוב ויתבעו את התביעה הציונית הגדולה: 'ארץ-ישראל כמדינה יהודית"!
את התוכן הזה, המופיע בטיוטה שנחשפה, שכאמור נכתבה בכתב ידו, ואשר מבטא רגשות שיש בהם כדי לקרוא לפעולה, ייעד בן-גוריון ישירות לשומעי ההרצאה באופן אישי- חברי הסתדרות הפקידים.
כך למשל, הוא מתאר בהרחבה את מקומם ותרומתם של הפקידים בחברה עברית עובדת, על-פי החזון הסוציאליסטי-ציוני: "הפקיד היהודי בארץ עושה אף הוא שליחות לאומית וחברתית חיונית. אם הוא ייצמד יותר ויותר לצבור העובדים בכללו ולחזון ההיסטורי הפועם בתוכו, לחזון הציוני-הסוציאליסטי של פועלי א"י, יעלה כוחו ומשקלו. עבודת הפקיד בבית מסחר, בבית חרושת, במשרד... כשהיא משתלבת מתוך זיקה הדדית ואחריות הדדית עם עבודת הפועל בשדה, בסדנה, בנמל, ועם עבודת איש המדע במעבדה ועבודת המורה בבית הספר מהווה את המסד של עצמאותנו והמשען של כוחנו".
מתוך עמדה זו של תפקיד הפקידים עצמם, ממשיך בן-גוריון ומסביר את המרכזיות של העבודה העברית כבסיס לחברה ריבונות וחופשית בארץ ישראל: "עצמאות האדם, עצמאות העובד ועצמאות העם תושג כשהעבודה לא תהיה אמצעי לשלטון אדם באדם, לשלטון עם בעם ולשלטון מעמד במעמד - אלא להפך, כשהעבודה תשלוט בעם, העבודה היוצרת, בת-החורין שאינה כפופה למרות חיצונית אלא משליטה את האדם על גורלו, על הטבע, על כוחות חוץ. וכל ענף עבודה יש לו תפקיד חיוני בתהליך זה של שחרור האדם העובד והעם המשועבד והבטחת עצמאותו וחירותו".