הצחוקים המציפים את האולם שייכים לבני כל העדות כי אימא פולניה זה בדיוק כמו אימא מרוקאית או אימא תימניה. כל מי שזכה לאמא כזו – חש עצמו בבית, בהצגה המציגה את מגוון הצדדים הקריקטוריים שבדמות הזו. כיצד זה לידי ביטוי במאניית ההאבסה את הילדים, בהכוונה בבחירת מקצוע הלימודים (הכי טוב זה דוקטור או עורך דין), בהתערבות ביחסים ובקשר בין המינים, ועד לניואנסים הכי אישיים, שהבת והבן לא נמלטים מהערותיה של האם. מרים פוקס כאמא יהודיה ניג׳עסית אמיתית, פורטת על נימי הרגש והצחוק של הצופים גם יחד. אולי לא מספיק בוטה ופוגענית, בכל זאת היא הרי מוצר אירופי... אך הדורסנות והשתלטנות שלה בחיי הילדים והבעל, המתבטאות בהשתקת רצונם וקולותיהם – עד כדי יצירת אלם לבעל, שלא מוציא אף מילה מחוסר אפשרות לפצות פה – כל אלה מציגים משפחה יהודית טיפוסית בניו-יורק או בישראל. הסופר ההומוריסט והעיתונאי האמריקני המוערך דניאל גרינברג כתב את "איך להיות אימא יהודיה" ב-1965 כספרו הראשון מבין שורה של ספרים מצליחים שתורגמו ל-20 שפות. את המחזה על-פי הספר כתב המחזאי והפסיכואנליסט פאול פוקס, ואת העיבוד למחזה שעשהו לישראלי ולא רק אמריקני, עשה יצחק שאולי, בימאי תיאטרון וטלוויזיה (קרובים קרובים, זהו זה ועוד רבים). ואת התרגום ליידיש עשתה ד"ר לאה גורפינקל, שהודות להדרכתו הכה מעולה של שי גולדברג הצעיר את השחקנים, במיוחד הצעירים שלא גדלו על יידיש – היא שגרמה לקהל כמוני, שלא גדל על יידיש, ולמד רק מתוך ביקור בהצגות היידישפיל והעזרות בתרגום הרץ בצידי הבמה, ליהנות מההצגה; וכך הפעם כמעט שלא נזקקתי להעזר בתרגום. משום המבטא של השחקנים הצעירים שהיה פשוט ונהיר יותר, וקליט בצורה מופלאה. עיצוב הבמה הכה מקורי ויצירתי של איה בך, בוגרת שנקר, גם הוא תוצאת תוספת של כוחות צעירים רעננים לתיאטרון היידישפיל. רוח צעירה שהמנהל התוסס של התיאטרון, ששי קשת, יודע כה טוב לנסוך בתיאטרון שהקים שמוליק עצמון, וכעת נושבת בו רוח חדשה, רעננה ומהנה. כך גם התאורה מאירת העינים את הבמה בעיצובו של גדול מעצבי התאורה בישראל, מישה צ׳רניאבסקי הבינלאומי, הצופים יכולים לראות היטב כל הבעה וניואנס בפני השחקנים, רובם צברים, כולם חניכי הסטודיו של היידישפיל המקנה להם את הידע בשפה שהייתה היחידה בה דיברו קהילות היהודים במשך מאות שנים ברחבי אירופה. גם הניהול המוסיקלי שעוצב בידי אור מצא הצעיר, הוא חלק מהרפורמה בתיאטרון, מהיותו יוצר מצליח של מוזיקה לסרטים והצגות (עלמה ורות ועוד). יונתן רוזן, השחקן והזמר המחונן שהגיע ליידיפשיל אחרי נסיון בתיאטרון הבימה, חיפה וסדרות טלוויזיה, משחק את הבן בצעירותו, על כל התיסכולים שנבעו משתלטנות האם. יונתן מכמיר בדריסה של האם והכפייתיות שלה להאביס את ילדיה כמעט בכוח. ואם זה לא מצלצל לכל אחד מוכר – אז ייתכן שלא זכה לאמא יהודיה אותנטית. מרים פוקס ששיחקה כבר מגיל 12 בבריסל, נחקקה בזכרון הלאומי בדמות "גב׳ צ׳יבוטרו" האגדית. ליידישפיל היא מביאה את דמות האם הבטוחה שכל דרכיה מובילות רק לטובת הבן והבת. היא לא חשה בדורסנות שלה הגורמת לבעלה, אנדרה קשקר, בעל הנסיון העשיר במשחק בטלוויזיה ובתיאטרון עוד מבלארוס לא להוציא הגה מפיו מרוב האימה שהיא מטילה עליו. למעשה, אנדרה, מרים פוקס ומוניקה וורדימון בביצוע כובש כשכנה בז׳ז׳ינה הם היחידים שאינם צברים, וכן אירמה סטפנוב שמקסימה תמיד בחינניות שלה. כאן – בתור הבת המתוקה והכנועה, אך הופכת לסוררת בהמשך; כל היתר כולם צברים: ישראל טרייסמן כגיבור הסיפור, השובה לב ומרשים כפרופסור לאקולוגיה, המדפדף עמנו בדפי זכרונותיו מילדות ובחרות, ומגולל את מהות היותו בן לאמא יהודיה ניג׳סית, היה בוגר הסטודיו של ניסן נתיב ושל אוטה האגן בניו-יורק, ושיחק בהבימה, בית לסין, בחאן הירושלמי ובסרט "גיא אוני"; יונתן רוזן, קונה לב כבן דמותו של הגיבור בצעירותו, שחקן וזמר מחונן שהופיע בהבימה, ת׳ חיפה בסרטים וסדרות טלוויזיה; גיל ווייס בוגר בית צבי עם רקורד כשחקן בהצגות בקאמרי, חיפה, בית לסין ובתיאטרון הספריה. מביא עמו רוח רעננה ומהנה למחזה בדמות המחזר של הנערה. כמו גם הצעירה שריאל יוסף, שמדריך השחקנים ליידיש שי גולדברג, סיפר לי שמעולם לא פגש שחקנית כמוה, כה מסורה ומשתדלת ומתאמצת לדייק במיבטא הנכון של כל מילה. מכאן התוצאה היא עצם הבהירות של שפת השחקנים והיא שעשתה את כל הכיף בהבנת ההצגה. הצגת "אמא יהודיה ב-10 שיעורים" היא יריית הפתיחה של היידישפיל לעונת הצגות חדשה ורעננה, כשבאמתחתם עוד הפקות כמו "בראבא משחק ביידיש", והמחזמר "תפילה" שעלה בברודווי ויעלה כאן בשילוב של עברית ויידיש עם דודו פישר, ולבטח יסחוף רבים.