הכרעה בחיפה (כ"ט) - תרבות ביטחון ירודה

"מוכרז בזה שלטון עברי בעיר חיפה. מטה 'ההגנה' יהווה את השלטון העברי החוקי של חיפה ויפעל לפי המוסדות העליונים עד אשר יושתת שלטון אזרחי בעיר עם מנהלת העם העברי. הודיענו הסכמתך. בהול",¹ כתוב במברק שקיבל ראש המפקדה הארצית של ארגון ה"הגנה", ישראל גלילי, ממפקד חטיבת "כרמלי" משה כרמל ב-23 באפריל בשעה שש בבוקר. גלילי הודיע לבן-גוריון שהוא אישר את המהלך של כרמל.² עוזרו של בן-גוריון, לוי אשכול, בא לחיפה אחרי יומיים, כונן בה רָשות אזרחית ותיאם בין רשות זאת ובין מפקד ה"הגנה".³ הייתה הבנה טובה בין המפקדים הבריטים ובין מפקד ה"הגנה" והרשויות האזרחיות בעיר. ליד מחסומים משותפים החרימו לוחמי ה"הגנה" וחיילים בריטים את הנשק של הערבים הבורחים, ושלטונות הצבא הבריטי הִרשו לאנשי ה"הגנה" לשאת נשק מחוץ למובלעת הבריטית "בתנאי שלא יפתחו באש על הבריטים".⁴ ב-24 באפריל כבשו לוחמי חטיבת "כרמלי" את הכפרים חוואסה,⁵ יאג'ור⁶ ובלד א-שייח',⁷ ששלטו על המבוא המזרחי של העיר. ⁸

תחת הכותרת "תעודת כבוד לפיקוד 'ההגנה'", כתב הפרשן הצבאי של הארץ בסוף אפריל 1948: "חיפה היא המטרה הצבאית החשובה ביותר בארץ-ישראל... עתה ברור שהכוחות היהודיים מסוגלים לבצע בהצלחה פעולות רבות-היקף, הדורשות הבנה מקצועית, תכנון מעולה, ביצוע נועז וממושמע וארגון מקיף וממצה. ביצוע פעולת חיפה הוא תעודת כבוד לפיקוד העליון של ה'הגנה' והישג אישי למפקד המקומי⁹ שהצטיין כבר בפעולות קודמות בעלות היקף צנוע יותר".¹⁰ פרשנות על-פי תוצאות שטחיות ולא על-פי ניתוח עומק של מהלכים, כפי שפרסם הפרשן הצבאי של עיתון הארץ, ימים אחדים אחרי בריחת התושבים הערבים מחיפה, היא דוגמה לכתיבתם של רוב הפרשנים הצבאיים, הפובליציסטים, המראיינים, ההיסטוריונים הצבאיים, קציני מחלקת היסטוריה של צה"ל ואנשי מדעי הרוח והחברה בישראל, מאז מלחמת העצמאות ועד כתיבת שורות אלה. סוג זה של כתיבה פרימיטיבית שאינה חורגת ממה ש"כל העם רואים את הקולות",¹¹ הוא תוצאה של תרבות ביטחון ירודה של הציונות הסוציאליסטית-אוטופיסטית שהנהיגה את הישוב ואת המדינה מראשית המאה העשרים ועד מלחמת יום הכיפורים כאשר קרסו כל תפיסותיה המַקרו-אסטרטגיות. הייתה זאת תרבות פציפיסטית עם יסודות פוסט-לאומיים ששׂמה את הדגש לא על צרכי העם ושאיפותיו, אלא על יצירת אדם חדש וחברה חדשה. הם לא התעניינו לעומק בשאלות ביטחוניות והסתפקו בתגובה ליוזמות אלימות של ערביי הארץ. כתיבתם ופרשנותם של אנשי התקשורת והאקדמיה העצימה את התרבות הזאת ששאפה לשרוד, להתקדם ולשלוט בשיח הציבורי. אנשיה לחמו בחירוף נפש בכל גילוי של ביקורת ביטחונית שאותה ייצג זאב ז'בוטינסקי. הצלחתה הייתה כל כך גדולה שגם ממשיכי דרכו של ז'בוטינסקי נספחו אליה.

הביטוי המעשי השלילי ביותר של התרבות הזאת כפי שאפשר ללמוד מכתיבת הפרשן הצבאי של הארץ היא ייחוס למפקדי ארגון ה"הגנה", ובייחוד למפקדי הפלמ"ח, "תכנון מעולה, ביצוע נועז וממושמע וארגון מקיף וממצה. ביצוע פעולת חיפה הוא תעודת כבוד לפיקוד העליון של ה'הגנה' והישג אישי למפקד המקומי, שהצטיין כבר בפעולות קודמות בעלות היקף צנוע יותר". המחקר מלמד שלא מפקד חטיבת "כרמלי", משה כרמל, הוא שהשפיע על המהלכים הצבאיים בקרב בחיפה אלא מפקד הדיביזיה הבריטית הגנרל יוּ סטוקוול, ועלילת הדם של בן-גוריון ואנשי מחנהו על הטבח שבצעו אנשי האצ"ל ולח"י בדיר יאסין. דברים אלה של פרשן הארץ ודומיו נתנו לגיטימציה להסתרת הליקויים של המפקדים ולהצגתם בשיח הציבורי כבעלי מקצוע מעולים שפיתחו תורה צבאית המותאמת למלחמות במזרח התיכון ואין להם מה ללמוד מהצבאות הקולוניאליסטים והאימפריאליסטים של המדינות שבן-גוריון וחבריו ביקרו בחריפות את תרבותן, כמו צבאות בריטניה וגרמניה. כך התקבעה מראשית הקמתו של צה"ל תרבות של הסתרת ליקויים ואי-הפקת לקחים במקביל לדברי שבח והלל של רוב קובעי דעת הקהל, על הקצונה הבכירה בצה"ל. זה ההסבר לכך שיצחק רבין – מפקד שברח משדה הקרב ולא פיקד בחייו על שום קרב, שהיה רמטכ"ל, שר ביטחון וראש ממשלה – נחשב עד היום ל"מר ביטחון ומצביא מהולל"; ושמואל גונן-גורודיש, מפקד שתפיסת השטח שלו הייתה לקויה מאוד, נתמנה למפקד חזית הדרום במלחמת יום הכיפורים. כך גרם לצה"ל סוג כזה של כתיבה, שבא לידי ביטוי בהארץ, לא להשתחרר מהאופי המיליציוני והפוליטי של ארגון ה"הגנה" ולשמר בצה"ל מאפיינים מיליציוניים במשך שבעים ושלוש שנים, עד כתיבת שורות אלה. ______________________ בשבוע הבא: פרק זה מסיים את תת-הסדרה "הכרעה". בשבוע הבא תתחיל תת-סידרה חדשה: "קרבות לקראת הקמת המדינה". הקרב הראשון יעסוק במשטרת נבי יושע בגליל העליון המזרחי. הפרק ראשון יעסוק בסיפורה של משטרת נבי יושע, חשיבתה של המשטרה כנקודה אסטרטגית במרחב; למרות פקודות מפורשות וידיעות מודיעיניות חד-משמעיות, מפקד הגליל העליון אורי יפה ומפקדי הגדוד השלישי הפלמ"ח המג"ד מולא כהן וסגנו משה קלמן הופתעו ולא היו מוכנים כשהבריטים פינו את המשטרה.

1. ארכיון המחבר. 2. א"צ, לאמיתי (בן-גוריון) מהילל (גלילי), 23 באפריל 1948. 3. ארכיון תולדות ההגנה, ארכיון גלילי, תיק 23. 4. א"צ, הסכם עם הצבא, 26 באפריל 1948. 5. יישוב ערבי סמוך לצומת הצ'ק פוסט במקום בו שוכנת היום שכונת בן דור בעיר נשר. 6. כפר ערבי במחוז חיפה, בגבול עמק יזרעאל, כשמונה ק"מ דרומית מזרחית לחיפה, בין קיבוץ יגור ליישוב נשר, לצד הכביש מחיפה לג'נין ולנצרת במקום בו נמצא כיום ה'קאנטרי קלאב' של נשר מול בית חרושת נשר. 7. כפר ערבי במפרץ חיפה, בגבול עמק זבולון והכרמל, כשישה ק"מ דרומית-מזרחית לחיפה. 8. א"צ, יומן כיבוש חיפה; "דבר", 25 באפריל 1948. 9. משה כרמל, ממנהיגי מפלגת מפ"ם שהייתה בממשלה הזמנית אך נקטה עמדות אופוזיציוניות חריפות למהלכיו של בן-גוריון במהלך המלחמה ואחריה, ובייחוד בשאלת פירוק הפלמ"ח ומעמדו של ישראל גלילי כשר ביטחון למעשה באותו שלב במלחמה. 10. הארץ, 23 באפריל 1948. 11. שמות כ' י"ד.