פרשת נבי יושע (א') - תולדות המשטרה

הבריטים בנו את המשטרה שליד הכפר נבי-יושע שבגליל העליון – ובנייני משטרות אחרים, זהים, בכל ארץ-ישראל בשנת 1938, לפי תוכנית של סר צ'רלס טֶגארט, מומחה משטרתי שהובא לארץ-ישראל בשנות השלושים מבנגל שבהודו כדי לסייע לבלום את חדירתם של אנשי כנופיות ומבריחים ממדינות ערב בזמן מאורעות 1936–1939 שיש רואים בהם "האינתיפאדה הראשונה". טגארט גם יזם את הקמת גדר-התיל לאורך הגבול הצפוני של ארץ-ישראל, "גדר הצפון", באותה שנה. "משטרות טגארט" נחשבו למבצרי-עוז לא רק בשנות השלושים אלא גם בימי מלחמת העצמאות, אחרי אחת-עשרה שנים. משטרת נבי-יושע הייתה צמודה מצפון למצוק, ומדרום גבלה לכביש ההררי המוביל ליישובים מנרה ולרמות-נפתלי. בין הכביש ובין המשטרה נחפרה במלחמת העולם השנייה תעלה נגד-טנקים. המשטרה חָלְשה מגבוה על הכביש הראשי של אצבע-הגליל העובר בעמק, לרגלי ההרים. עד מלחמת העצמאות איישו אותה שוטרים בריטים, ערבים ויהודים. אחרי 29 בנובמבר 1947 ישבו בה רק בריטים וערבים. השוטרים הערבים סייעו ללוחמים בני עמם; השוטרים הבריטים התחלפו כפעם בפעם. זמן-מה חנתה בנבי-יושע יחידה בריטית שסייעה ליהודים. אבל בעשרת הימים לפני הפינוי הבריטי היא הוחלפה ביחידה שאנשיה התייחסו ליהודים באיבה. אפשר להניח שחילופים אלה היו מכוּוָנים למניעת מסירת הבניין ליהודים.¹

למשטרת נבי-יושע נודעה חשיבות אסטרטגית רבה, בגלל מיקומה על גב ההר. ב"תוכנית ש׳" של "ההגנה" מינואר 1948, היא רשומה כאחד היעדים שיש להשתלט עליהם כשיפנו אותם הבריטים.² ב"תוכנית ד׳"³ של "ההגנה" נדרש מפקד אצבע-הגליל לתכנן השתלטות על המשטרה. ועד הביטחון היישובי, בראשותו של דוד בן-גוריון, החליט ב-2 במארס "לתפוס בנייני משטרה אחדים הניתנים להיתפס כגון צפת ראש פינה. הבניינים האחרים אם אפשר לתפוס,⁴ ולא, לפוצץ. הכרעה, במקרים הקונקרטיים, להשאיר למבצעים".⁵ אבל מפקד הגליל העליון אורי יפה, מפקד הגדוד השלישי של הפלמ"ח מולא כהן וסגנו משה קלמן לא היו מוכנים לפינוי המשטרות. פינוי משטרת נבי יושע על-ידי הבריטים הפתיע אותם למרות שהועבר להם מידע מוקדם על כך כפי שיובהר להלן. אחרי שנים אמר אורי יפה: "קיבלתי את 'תוכנית ד׳' בלי תכנון. לא הייתה בתוכנית זאת הקצאת אמצעים וכוחות. את מלחמת העצמאות עשו 'גנרלי סינים', כל אחד ניהל במקום שלו את הדברים כפי הבנתו ויכולתו ובהתאם לכוחות שהיו לו. ידענו שעלינו לתפוס את המשטרה אבל היה נעלם גדול: מתי יפנו אותה?".⁶

הנעלם הזה, מסתבר, לא היה גדול. מפקדי אצבע-הגליל קיבלו דיווח מהש"י על פינוי המשטרות הצפוי, ולמרות זאת לא חרגו מפעילותם השגרתית. על-אף ההתקפה על עין-זיתים ב-2 בפברואר והמצור על היישוב, נראה שאורי יפה ומולא כהן לא תפסו שהערבים מתכוננים להשתלט על האזור בעזרת כוחות שיסתננו מלבנון ומסוריה. ב-2 באפריל דיווח יגאל אלון למטכ"ל: "משטרת מטולה פונתה אתמול בשעה 15.00. היא נתפסה על ידינו ללא התנגדות".⁷ ב-8 באפריל דיווח הש"י שמאות ערבים חדרו מלבנון לגליל המזרחי ונראה כי משטרת נבי-יושע היא אחד מיעדיהם.⁸ באותו יום התלונן אורי יפה בפני מִפקדת חטיבת "גולני" על כפילויות: יפה הטיל על פקודו חנוכי להכין את תפיסת המשטרות ונודע לו ש"גם יוסף פיין⁹ מדגניה א' עוסק בעניין. אין שום אפשרות שהנושא יטופל על-ידי שני אנשים".¹⁰ בכמה דיווחים של הש"י מ-12 באפריל נאמר שהבריטים מתכוננים לפנות את משטרות חלסה ונבי יושע וכנופיות ערביות מוכנות בקרבת מקום כדי להיכנס לתוכן.¹¹ רוכזו שש מאות לוחמים (ערבים) במלכיה, לתפיסת מחנה הצבא הבריטי העזוב במלכיה וכיבוש משטרת נבי-יושע;¹² "ב־30 במארס נכנסו לארץ ישראל כאלף לוחמים (ערבים) דרך בינת־ג׳ביל. באו כשלושים וחמש משאיות, נחלקו בין קדש ומלכיה, חלק עבר לצפת. מתוכניותיהם, תפיסת המשטרה בנבי-יושע כחלק מתוכנית ניתוק והתקפה על מנרה ורמות־נפתלי;¹³ האמיר פאעור¹⁴ יזם פגישה עם נכבדים מן הסביבה. דרש שכל כפר יתרום עשרה אנשים להתקפה על כפר-סאלד או דן. לרשותו כרגע מאתיים וחמישים מזויינים. יש בדעתו להקים בסים בח׳סאס".¹⁵ למחרת, ב-13 באפריל דיווח הש״י שמפקד גדוד הירמוך השני של ״צבא ההצלה״, אדיב שישאקלי,¹⁶ חזר לכפר מלכיה, ושיש לו קשרים עם מפקד הצבא הבריטי בגליל העליון.¹⁷ באותו יום סיפר מפקד הצבא הבריטי בגליל העליון לחברי ועד־גוש הגליל העליון שפקודיו עומדים לפנות את האזור, ושבנייני המשטרות בחלסה¹⁸ ובנבי-יושע יימסרו לערבים.¹⁹

מפקדי הגדוד השלישי של הפלמ"ח שהיה הכוח הצבאי העיקרי בגליל העליון, מולא כהן ומשה קלמן, שהו בימים גורליים אלה לא במפקדת הגדוד באיילת-השחר אלא עם היחידות מגדודם שסייעו לגדוד 12 מחטיבת ״גולני״ בקרב על טבריה, ומחליפים לא היו להם באיילת-השחר. מפקד-הפלוגה הבכיר בגדוד, מאיר דרזנר, היה בחופשה בחיפה. מפקד הפלוגה ראובן נצר נשלח לטבריה ואחר-כך למשמר-העמק ולרמת-יוחנן. תרומתן של יחידות הפלמ״ח לכיבוש טבריה הייתה מעטה: הפלוגה של נצר לא תרמה לו כלל, והמחלקות של אברהם ברויטמן ואיתמר ארבל פעלו בפיקודו של דרזנר, רק ב־17 באפריל בלילה, במבצע שגם יחידות חי״ש היו מסוגלות לעמוד בו. נתיבה בן-יהודה כתבה: ״בדיוק לילה אחד לפני שאנחנו צריכים להתחיל לעלות על טבריה התברר שהבריטים פינו פתאום את המבצר של נבי-יושע, לפני המועד הצפוי בכמה ימים".²⁰ נראה שהיא הסתמכה על הגרסה המיתולוגית שנועדה להסתיר את המחדל ולא בדקה את נכונותה.

לפיקוד העליון של ארגון "ההגנה" בתל אביב הגיעו ידיעות שפינוי משטרות הגליל צפוי, אבל בן־גוריון, גלילי וידין לא שלחו למפקדי אצבע-הגליל הנחיות בעניין זה. ב-15 באפריל, יום פינוי משטרת נבי-יושע, וגם ימים אחדים לפני כן, לא היו אנשי צמרת הביטחון בלחצים; הדרך לירושלים כבר נפרצה. קאוקג׳י כבר הוכרע והקרב נגד שכיב והקרב ברמת-יוחנן עדיין לא התחיל. מיומנו של בן-גוריון אפשר ללמוד שהוא היה עסוק ב־14 וב־15 באפריל בקריאת הדו״חות ממבצע ״נחשון״ לפריצת הדרך לירושלים וממערכת משמר-העמק. תשומת-ליבו הייתה נתונה גם לנמל-התעופה לוד, שהבריטים עמדו לפנותו, ולענייני רכש, ארגון הצבא והרכּב ״מִנהלת העם״²¹ וממשלת ישראל הזמנית העתידה לקום לאחר הכרזת העצמאות. לקראת יציאת הבריטים מאצבע-הגליל חנו בה רק גדוד חי״ש אחד וחצי מהגדוד השלישי של הפלמ"ח. רבים מחברי היישובים היו מסוגלים למלא משימות של לוחמה, רמתם הצבאית הייתה נאותה ומספרם לא היה מועט, אבל מסגרת פיקודית לא הייתה להם, וזה מחדל בפני עצמו. הכוחות שחנו באזור היו כפופים רק להלכה לאורי יפה ולמפקד חטיבת "גולני" משה מן. למעשה הם היו כפופים לכהן ולקלמן, שדיווחו על פעולותיהם למטה הפלמ״ח. יגאל אלון ביקר באצבע-הגליל פעמים ספורות, ורק לשם התרשמות וקבלת מידע. ניהול מרושל ומופקר כזה של המלחמה על-ידי אנשים שאחר כך בנו את צה"ל ופיקדו עליו, הזמין אסון (יחסי) בנבי יושע. ___________________________ בשבוע הבא: בניגוד לפקודות ולתוכנית ד' לא הייתה היערכות בגליל העליון המזרחי להשתלט על הפינוי הבריטי מן המשטרות; הגיע מידע ולא נעשה דבר; המג"ד והסמג"ד של הגדוד השלישי של הפלמ"ח, מולא כהן ומשה קלמן, נמצאו בטבריה במקום במפקדתם באיילת השחר והדרך לגליל העליון המזרחי הייתה מנותקת; הצעה בריטית לפַנות את היהודים מצפת; אצבע הגליל הוזנחה במפקדת חטיבת "גולני" ובמטכ"ל.

1. ורדה שולמן, "רמות נפתלי ישוב במערכה", הקיבוץ המאוחד, 1984. ספר זה התבסס על עבודת חקר בקורס הדו-שנתי ברמת אפעל בהדרכתי. 2. א"צ, "תוכנית ש׳" לטנא מצפא: "תוכנית ש׳" . 3. התוכנית האסטרטגית המרכזית לקראת הכרזת העצמאות. 4. כמו משטרת נבי יושע ומשטרת עירק סואידן. 5. אצ"מ, ישיבת ועדת הביטחון מ-2 במארס 1948. 6. ראיון עם אורי יפה. 7. א"צ, דווח יומני 2 באפריל 1948. 8. א"צ, ידיעות טנא, 8 באפריל 1948. 9. אביו של מרדכי (מוטי) הוד, מפקד חיל-האוויר במלחמת ששת הימים. היה מהמומחים הבולטים לענייני ערבים לפני הקמת המדינה. 10. א"צ, אל גולני מעודד, 8 באפריל 1948. 11. א"צ, ידיעות טנא, 12 באפריל. 12. שם, שם. 13. שם, שם. 14. מנהיג שבט בדואי חזק בגליל העליון וברמת הגולן. 15. א"צ, ידיעות טנא, 13 באפריל 1948. 16. לימים נשיא סוריה 17. הלל לנדסמן, "הגליל העליון המזרחי בשנים האחרונות", בפרסום "בגליל העליון", עמ' 145. 18. היום קריית שמונה. 19. נתיבה בן-יהודה, "מבעד לעבותות", עמ' 145. 20. א"צ, לגולני מעודד, 15 באפריל 1948, שעה 10.15. 21. שֵם הממשלה לפני הכרזת העצמאות.