הדבר האיום ביותר במחזות ההרס שראה העולם בשבוע שעבר, הוא שלא היה מנוס מהם. העיירה הגרמנית ארפשטט הוצפה, בעוד העיר הקנדית ליטון להטה בחום חסר תקדים, ומכוניות צפו כמו דגים מתים ברחובות המוצפים של העיר הסינית זֶ'נְגְז'וּ. כל העולם חש שהוא בסכנה ורובו אכן מצוי בה, קובע אקונומיסט.
גזי החממה העלו את טמפרטורת כדור-הארץ במעלה אחת ביחס לתקופה שלפני המהפכה התעשייתית. האטפוספירה שלו מייצרת תנאי מזג אוויר קשים בדרכים צפויות ומפתיעות כאחת. וככל שפליטת הגזים גוברת, המצב מחמיר. אם כדור-הארץ יתחמם בשתי מעלות נוספות, הוא יהיה חם מכדי לאפשר פעולות רבות באוויר הפתוח. וחמור מכך: גושי קרח ענקיים מאנטרקטיקה וגרינלנד יתנתקו לבלי שוב ויגרמו לעליית מי הים במטרים שלמים.
לפני שש שנים התחייבו מדינות העולם בפריז למנוע את התחממות כדור-הארץ מעל שתי מעלות; ההתקדמות להשגת מטרה זו בלתי מספקת. ואפילו אם יעד זה יושג, הוא לא יפסיק את דליקות היער ואת השטפונות להם העולם עד כיום. הפחתת פליטת גזי החממה אינה מספיקה. העולם חייב להשקיע במהירות בהתאמה לשינויי האקלים. החדשות הטובות הן שהתאמה זו הגיונית מבחינה פוליטית וקל לציבור להבין את ההשקעות בה, במיוחד לנוכח העובדה שלא כולה באה מכספי משלם המיסים.
חלק מההתאמה קלה לביצוע. אין ספק שכעת ישתפרו המערכות הגרמניות להתרעה מפני שטפונות. אבל בעיות אחרות מצריכות השקעות ציבוריות גדולות בהרבה, כמו מערכות ניהול המים בהולנד. מדינות עשירות יכולות זאת לעצמן; מדינות עניות יזדקקו לסיוע, ולכן הסכם פריז קורא להעביר להן 100 מיליארד דולר בשנה – מחויבות שהמדינות העשירות טרם מילאו. אבל גם לצעדים אלו יש מגבלות: הצפה אחת יותר מדי גורמת לנטישת האדמה. אם היעד של הסכם פריז יושג, ייתכן שלא יהיה צורך לבחון את המגבלות של אמצעים כאלו – אך ההפחתה של פליטת גזי החממה אינה מתקדמת בקצב הרצוי.
כאן נכנסת לתמונה ההתאמה המרהיבה והמפחידה ביותר: הנדסה גיאו-סולארית. זו מבקשת לנצל את שכבות האטמוספירה הפועלות כמעין מראות ומסיטות הצידה חלק מאור השמש. טכנולוגיה זו לא תוכל למנוע במישרין את השלכות אפקט החממה, אך תנסה להשפיע למשל על ירידת הגשמים. מחקרים שנערכו ב-15 השנים האחרונות מצאו, כי הנדסה גיאו-סולארית יכולה להפחית בצורה משמעותית כמה מנזקי אפקט החממה.
מה שאיש אינו יודע, הוא כמה תוכניות ניתן יהיה לפתח – תוכניות שישקפו לא רק את האינטרסים של מפתחיהן, אלא גם את של המדינות שהן עשויות להשפיע עליהן. מדינות שונות יחפשו מידה שונה של התקררות יחסית; חלק מהמערכות הגיאו-סולאריות יסייעו לאזור אחר ויפגעו באזור אחר. אין גם מענה לסכנה שתוכניות שאפתניות לעתיד, יורידו את התמריץ לעשות משהו בהווה. לדברי אקונומיסט, חשיבה על הנדסה גיאו-סולארית מחייבת להתמודד עם בעיות אלו, כמו גם עם האפשרות שמעצמות ייכנסו לעסק למרות שלא יהיה להן אינטרס ישיר בו. היא גם מצריכה מענה לשאלת טיבו המשתנה של האדם. משבר האקלים – מעשה ידי אדם – מלמד שהאדם אינו כושל בשליטה על הטבע אלא בשליטה על עצמו.
