מבצע "יפתח" (ו') - מנהיגותו של יגאל אלון

לפי יומן-הטיס של פנחס (פיניה) בן-פורת, טס יגאל אלון מתל אביב לירושלים וחזר לתל אביב ביום שהוטל עליו הפיקוד על מבצע "יפתח",¹ שם הוא נפגש עם בן-גוריון ועם יגאל ידין והציג בפני שניהם את תכנוניו לגבי מבצע "יפתח" ונפגש עם רבין מח"ט "הראל" שהיה אחוז אימה מכך שלא יקבל הדרכה מאלון לאחר שחמישה ימים קודם לכן ברח משדה הקרב ולא תִפקד כשפקודיו הובסו בנבי סמואל.² אלון חזר לתל אביב ומשם טס לגליל העליון. במטה של הגדוד השלישי באיילת-השחר הוא קיבל חדר עם שולחן וטלפון והקים את מטה המבצע שהתגלגל לחטיבה.

את מפקד הגליל העליון עד אז, אורי יפה, אלון מינה לסגנו; את מג"ד השלישי מולא כהן לקצין המבצעים ואת שלום רונן (רנטוביץ) מקיבוץ שמיר ומי שהיה מפקד פלוגה ט' של הפלמ"ח ב-1946, לקצין המנהלה. הסמג"ד הדומיננטי והמצטיין של הגדוד השלישי מונה למג"ד ומפקד הפלוגה מאיר דרזנר מונה לסגנו. ממטה הפלמ"ח בתל אביב הביא אלון את מזכירתו שולמית נוביק ואת מפקד מחלקת המסתערבים לשעבר, ירוחם כהן, שמונה לקצין המודיעין של המבצע.³ לפי שלום רונן היו בצמרת המבצע והחטיבה כמה קליקות ושהקליקה השלטת הייתה של יגאל אלון: כל אנשיה היו חברי "הקיבוץ המאוחד"⁴ שאלון היה אחד ממנהיגיו הבכירים. אבל הסגן, אורי יפה, שהיה חבר קיבוץ מעוז-חיים של 'הקיבוץ המאוחד', נוטרל. אורי יפה טיפל רק ביישובים ובפעולות החי"ש ולא שותף בתכנון ובפיקוד על המבצעים,⁵ אם כי לכאורה היה סגן מפקד המבצע. כך ניטרל אלון את יפה כדי ליטול לעצמו את כל התהילה. ימים אחדים אחרי שהגיע לגליל העליון נפגש אלון עם נציגי היישובים בגליל. הנציגים של עין-זיתים, ביריה וצפת שהיו במצור לא הגיעו לפגישה. נציגי היישובים ביקשו מאלון תגבורת באנשים ובנשק. "יגאל הקשיב ארוכות בשתיקה", כתב ירוחם כהן. "בתום דבריהם הסביר שמבצע 'יפתח' לא נועד לתגבר את המערך ההגנתי של האזור אלא ליטול את היוזמה ולהשתלט על הגליל העליון, לחבּרו עם עמק הירדן ולשחרר את צפת בטרם יפוג תוקפו של המנדט הבריטי כדי להיערך מבעוד מועד מול המערכה הצפויה עם הפלישה. יגאל הסביר כי אם יפצל את כוחותיו לתגבורות מקומיות יאבד את היוזמה ואילו האויב יהיה בן-חורין לבחור לעצמו את מועד הפעולה, מקומה ואת השיטה. הוא הודיע למוזמנים כי לא זו בלבד שיש בדעתו לרכז לצורך המבצע את כוחות המגויסים של הגדוד השלישי של הפלמ"ח וגם גדוד מאנשי 'כרמלי' בפיקודו של ישראל ליאור שחנה בגליל, אלא שהוא נזקק לתגבורת גדוד נוסף. זאת ועוד, הוא פנה אל נציגי הקיבוצים שנכחו בשיחה וביקשם העמיד לרשות המבצע חלק מאנשיהם על נשקם. למרות שלא השיגו את מבוקשם באנשים ובנשק חזרו הנציגים לבתיהם חדורי ביטחון כי עומדים הם לפני מִפנה. בפגישה זו הדביק יגאל אלון בגישתו האופנסיבית את הגליל כולו באופטימיות".⁶

נתיבה בן-יהודה, קצינה בגדוד השלישי, כתבה בספרה: "יגאל עשה איזה כישוף, ממש כישוף, מאלה שרק הוא יכול לעשות, היחידי בכל הארץ שיכול היה לעשות דברים כאלה וכתוצאה מזה כל האצ"ל של צפת ושל כל הגליל העליון התאחדו איתנו תחת מטה אחד. אז היינו כולנו יחד, ה'הגנה', החי"ש, הנוטרים, האצ"ל, החי"ם והאזרחים ואנחנו הפלמ"ח, ואפילו שבט של ערבים, ערב אל-הייב, גם היו בכוחותינו. הפעם הראשונה אחרי אלפיים שנה! זה הוריד מהרשת את כל הבעיות שהפירודים והחיכוכים האלה שגרמו בכל שאר המקומות בארץ, וזה יצר אצלנו אווירה נהדרת של שיתוף של כולם כאיש אחד".⁷ מפקד גדוד 11 של חטיבת "גולני", ישראל ליאור, כתב שמצב הרוח השתפר כשהופיע אלון בגליל ושלא היה אחד שעִרער על מנהיגותו. אלון ידע שיש גבול לכריזמה הסוחפת שלו ושאין הוא יכול לשנורר מצרכים מהקיבוצים. הוא ידע שבשלב הראשון של המבצע לא יקבל אספקה ממטה הפלמ"ח וגם לא מאגף האפסנאות של המטכ"ל ודרושה תושייה אישית בעניין זה.⁸

ירוחם כהן כתב: "פניותיו החוזרות ונשנות של יגאל אל המטכ"ל להעברת כספים לא נענתה. יגאל נהג בדרך האופיינית לו: הוא טילפן לידידו הטברייני מינו גולדצוויג וביקש ממנו גמילות חסד". ירוחם כהן נסע בלילה לטבריה בשליחות אלון, ומסר למינו את הבקשה. גולדצוויג שלף בלילה ממיטתו את מנהל בנק "אנגלו-פלשתינה"⁹ וזה הוציא מהבנק עשרת אלפי לירות ונתן אותן לכהן ולא ביקש ממנו קבלה.¹⁰ אלון כתב שנוכחות הבריטים בגליל השפיעה על כל שיקוליו. הבריטים שלטו על צומת הכבישים שליד ראש-פינה והפריעו לתנועה, ואלון שחשש מהבריטים בגליל השתדל להעלים מעיניהם את ריכוז הכוחות ואת תנועותיהם כדי "שלא יחששו שהכף עלולה לנטות לטובתנו" כניסוחו. כמו רוב מפקדי ארגון ה'הגנה' ומנהיגי היישוב, ראה אלון מזימות נגד היישוב היהודי בכל מהלכי הבריטים, ואת נסיגתם הצפויה של הבריטים מהגליל לפני סיום המנדט פֵּירוש כאות ל"ביטחונם המלא שניצחון הערבים מובטח". הוא גם נזהר שלא לספק לבריטים "אמתלה להישארותם בגליל".¹¹

לימים הסביר אלון: "הקו שלי היה להרחיב את שליטתנו בכל מקום שניתן, לשלוט על שטחים רבים ככל האפשר על-מנת לבנות מערך הגנתי לקראת הפלישה, לכן הצדקתי פעולה אופנסיבית". בכך הרחיב אלון לגליל העליון את מהלכו של בן-גוריון לפרוש מן האסטרטגיה הפאביאנית הבסיסית שלו של דחיית הכרעה בגזרת הדרך לירושלים. התפתחות זאת מהגנה להתקפה התפשטה גם למקומות אחרים וארגון ה'הגנה' הגיע להקמת המדינה ולמלחמה מול צבאות סדירים של מדינות ערב יותר תוקפני ויותר בטוח בעצמו ולכך הייתה חשיבות עצומה. _______________ בשבוע הבא: הקמת היחידה הבדואית; בדואים מגרשים ערבים מכפריהם ושודדים עדרים מערבים בארץ ישראל ובסוריה; תכנון כיבוש צפת; דחיית ביצוע בגלל גשם; הפרת פקודה והפרת הדחה; טעות בניווט; אש דו-צדדית; סכינים פיניים בפה; הפרת כללי ביטחון שדה.

1. א"צ, יומן טייס – פנחס בן-פורת, 25 באפריל 1948. 2. ראיונות עם יגאל אלון, יגאל ידין ויצחק רבין. 3. ירוחם כהן, "לאור היום ובמחשך", עמ' 112-111, סדרת ראיונות עם יגאל אלון; ראיון עם שלום רונן. 4. הראיון הנ"ל עם שלום רונן. 5. ראיונות עם אורי יפה. 6. ירוחם כהן, "לאור היום ובמחשך", עמ' 114-113. 7. נתיבה בן-יהודה, "מבעד לעבותות", עמ' 236. 8. ישראל ליאור, "גדוד אלון בגליל המזרחי", בספר "אילן ושלח", עמ' 149. 9. הוקם ב-1902 היה המוסד הפיננסי המרכזי של היישוב בכל תקופת המנדט ואף בראשית ימי מדינת ישראל. בשנת 1951 הוקם בנק לאומי וכל נכסי בנק אנגלו-פלשתינה הועברו אליו. 10. ירוחם כהן, "לאור היום ובמחשך", עמ' 115. 11. א"צ, דווח אלון על הפעילות בגליל יפתח, הגורם הבריטי. 12. סדרת ראיונות עם יגאל אלון.