עשרות אסירים קפצו מעל החומה ונמלטו

האסירים הבורחים הציבו קרשים וסולמות מאולתרים שנמצאו בסמוך לחומה והחלו לטפס ולעבור את החומה במהירות ומשם קפצו מחוץ לחומה תוך שחלקם נשרטים, נפצעים ונחבלים מגדר התיל שנמתחה על החומה ומהקפיצה מגובה של כמה מטרים. היה אסיר שאצבעותיו נקטעו ונשארו על הגדר מגואלות בדם. יצוין כי באתר הכלא בוצעו באותה עת עבודות בינוי והקמת אגף חדש. בעבודות אלה הועסקו אסירים בכלא שמן הסתם ידעו היכן נמצאים חומרי וכלי עבודה, כמו קרשים ופטישים, מוטות ברזל ועוד. לא מן הנמנע ששמרו והחביאו אותם כאמצעי עזר לבריחה מהכלא.

גיבור האירוע יעקב מרחבי

גיבור האירוע היה יעקב מרחבי, אסיר יהודי בכלא שאטה שעבד כאחראי פחחיית הכלא. מרחבי יוצא תימן בן 29 שנידון למות בשנת 1953 בגין רצח אביו, שהומר במאסר עולם לאחר שהכנסת ביטלה את עונש המוות, סיפר לעיתונאים כי הבחין באסיר ערבי הפותח את שער החצר הפנימית ומתוכה יוצאים 4 - 5 אנשים כשבידיהם לפידים בוערים. ראשון יצא המרגל עיסא אל בטאט, ואחריו הגיע 'העיתונאי' אחמד עותמן. מרחבי סיפר לעיתונאים כי היכה בראשו של עותמן במוט ברזל, הפילו ארצה ופצעו. מרחבי לא הסתפק בכך. הוא גילה אזרחות טובה, עבר את החומה יחד עם האסירים הנמלטים, עצר מכונית בכביש מול בית כלא וביקש מנהג לקחתו לתחנת משטרה הקרובה בית שאן. מרחבי הגיע לתחנת משטרת בית שאן והודיע כי התבצע מרד אסירים. כוח משטרה מתחנת בית שאן יצא מיד לבית הסוהר והקיף את החומה. למקום הגיעו שוטרים מתחנות משטרה נוספות וכן כוחות משמר הגבול וצבא. כמו-כן הגיעו למקום בדהרה ברכב קבוצת חברי קיבוצים מהסביבה - מעין חרוד, מבית השיטה ועוד, חלקם מצוידים בנשק.

השתלטות כוחות הביטחון על הכלא

בסביבות השעה 8 בערב הקיפו את בית הכלא כמה מאות שוטרים ואנשי צבא וקראו ברמקולים לאסירים להשליך את הנשק ולהיכנע. סמוך לשעה 11 בלילה נכנסה שריונית מצוידת בתת מקלע דרך השער הראשי של חומת הכלא. הכוח הפורץ השתלט חיש מהר על הכלא. נערכו סריקות בכל רחבי הכלא והתגלו גופות שני הסוהרים שנרצחו, יוסף שבח ואלכסנדר יגר וכן גופות 11 אסירים. כמו-כן התגלו מספר פצועים הן מקרב הסוהרים והן מקרב האסירים. המקום דמה לזירת קרב, שולחנות הפוכים ותרמילי כדורים בכל פינה. בין הגופות שנמצאו גופתו של עיסא אל בטאט ממארגני המרד, ולא רחוק ממנו שכב פצוע המארגן הראשי של המרד - ה"עיתונאי" אחמד עותמן. הפצועים הועברו לבית החולים בעפולה והגופות זוהו והועברו ברכבי משטרה. האסירים שנותרו בבית הכלא נראו מפוחדים. כמה מהם מיהרו לומר "אני לא ברחתי". מבדיקה ראשונית התברר כי מתוך 190 אסירים שהיו בכלא ערב המרד נשארו בכלא ולא ברחו, או שלא הצליחו לברוח, 108 אסירים. זמן קצר לאחר השתלטות הכוחות על בית הסוהר החלו סריקות בשדות ובקיבוצים סביב בית הכלא והאזור במטרה ללכוד את האסירים הנמלטים שחלקם היו מצוידים בנשק אותו שדדו מבית הסוהר. בחיפושים והסריקות השתתפו כוחות צבא ומשטרה, אנשי משמר הגבול, גששים וכלבי גישוש והתגלו כ-14 אסירים נמלטים. חברי המשקים בסביבה שיצאו למחרת בבוקר לעבודה התבקשו לקחת נשק ולגלות ערנות. 66 אסירים ואולי אף יותר הצליחו להימלט, רובם חצו הגבול לירדן, לג'נין ועוד. לפי המידע, הבורחים מהכלא התקבלו בצהלות שמחה בג'נין בליל בריחתם. רוב האסירים לא נתפסו עד היום. ביום שישי 8 באוגוסט 1958 הועברו באישון לילה גופות ארבעה מאסירי כלא שאטה לירדן דרך מעבר מנדלבאום. זאת לבקשת בני משפחותיהם.

הלווית הסוהרים

שני הסוהרים שנהרגו - סמל יוסף שבח מרמת גן ורב סוהר אלכסנדר ייגר מחולון הובאו לקבורה בטקס צבאי מלא בבית העלמין בקריית שאול והם קבורים זה ליד זה. יוסף שבח נולד במצריים ב-1927 עלה לישראל בשנת 1949, התגייס בינואר 1951 לשירות בתי הסוהר והתגורר ברמת גן. אלכסנדר יגר נולד בצ'כיה ב-1923. עלה לארץ ב-1947, התגייס בספטמבר 1949 לשירות בתי הסוהר. הותיר רעיה פנינה ושני ילדים צבי ורות.

מסקנות ועדת החקירה

ועדת חקירה שמינה שר המשפטים לבירור וחקר נסיבות מרד ובריחת אסירי כלא שאטה בראשותו של שופט קבעה במסקנותיה שנציב שב"ס דאז ד"ר צבי חרמון (על שמו כלא חרמון) "לא עמד באחריות הכללית המוטלת עליו" וכי למרות ששר המשטרה התריע בפניו על המצב הביטחוני הירוד בבתי הסוהר לא פעל לתיקון הליקויים. בעקבות מסקנות הדוח סיים ד"ר חרמון את תפקידו כנציב שירות בתי הסוהר. כמה מהסוהרים שהיו מעורבים בפרשת מרד שאטה פוטרו מהשירות לאחר מספר חודשים. בעקבות הפרשה הוגברו והוחמרו אמצעי האבטחה בכל בתי הסוהר.

משפטם של הנמלטים

נגד 15 הנמלטים מכלא שאטה שנתפסו על-ידי השוטרים בשטחים שבין בית הסוהר לגלבוע הוגשו כתבי אישום בשל בריחתם מהכלא. ביום שישי 17 ביולי 1959 גזר השופט סלונים בבית המשפט המחוזי בחיפה על רובם בגין בריחתם מהכלא 5 שנות מאסר. נגד מנהיג המרד עותמן הוגש כתב אישום גם באשמת רצח היומנאי אלכסנדר יגר, אך עותמן זוכה מאשמה זו מ"חוסר ראיות" והורשע בגין בריחה מהכלא ונדון ל-6 שנות מאסר. בחלוף 4 שנים למאסרו ביקש עותמן לנכות לו שליש ממאסרו אך ועדת השחרורים דחתה בקשתו. הוא שוחרר ב-1966 לאחר 9 שנות ישיבה בכלא הישראלי וחזר למצרים. ב-1994 בא לביקור בארץ ונפגש עם הסוהר יעקב גליק, ניצול שואה שהיה במשמרת בכלא שאטה בעת המרד ופוטר משירות בתי הסוהר בשל "מרד האסירים" שעותמן היה אחד ממארגניו.

סיפורו העצוב של יעקב מרחבי

גיבור פרשת מרד שאטה, האסיר יעקב מרחבי שגילה אזרחות טובה ואומץ לב קיבל חנינה מנשיא המדינה כאות הערכה על גבורתו בליל פריצת כלא שאטה. הוא שוחרר מהכלא בספטמבר 1958 ערב יום כיפור תשי"ט. אולם שלוש שנים לאחר שחרורו, ב-21 בדצמבר 1962, נפטר פתע בביתו שליד חיפה. המשפחה וחבריו היו המומים שכן מרחבי בן ה-32 נחשב אדם בריא מאד. בדיקת גופתו קבעה כי המוות היה טבעי. הלוויתו נערכה בבית העלמין בכפר אתא כשמאחורי ארונו צועדים בני משפחתו מכל רחבי הארץ.