מטרתם הבסיסית של החיסונים נגד הקורונה אינה למנוע תחלואה, אלא להפוך את הקורונה לשפעת: מחלה מעצבנת, אבל כזאת שאנחנו יודעים לחיות איתה, שמעמידה בסכנה ממשית רק קבוצות מסוימות ושניתן להתחסן נגדה. בניגוד למשל לאבעבועות השחורות, הקורונה כשלעצמה איננה מחלה קטלנית; ובניגוד למשל לשיתוק הילדים, תוצאותיה אינן נעות בין נכות תמידית לבין מוות בגיל הילדות. הקורונה אכן עלולה להרוג, אבל כמו השפעת – בעיקר זקנים ובעלי מחלות רקע, ובשיעור נמוך מאוד מכלל החולים. לכן, החיסונים מיועדים למנוע תחלואה קשה ותמותה. בשנה שעברה הצליחו החיסונים למנוע תחלואה בשיעור שהגיע ל-95%. זו הייתה הצלחה מדהימה, הרבה-הרבה מעל ומעבר למטרותיהם של המדענים ולציפיותיהם של הרופאים. עם זן הדלתא, המדבק הרבה יותר אבל שכנראה איננו קטלני יותר, הם עדיין מונעים תחלואה בכלל בשיעורים של עשרות אחוזים – ועושים בצורה מצוינת את מה שנועדו לעשות: מונעים את הרוב המכריע של התחלואה הקשה ואת הרוב המכריע של התמותה. נתוני המרכז לבקרת מחלות בארה"ב שפורסמו בשבוע שעבר מראים, כי סכנת האשפוז והתמותה של הבלתי-מחוסנים גבוהה פי עשרה ופי 11 (בהתאמה) משל המחוסנים. החיסונים הנפוצים ביותר מונעים אשפוז בשיעורים גבוהים: 95% בחיסון של מודרנה, 80% בחיסון של פייזר, 60% בחיסון של ג'ונסון אנד ג'ונסון. נכון, אין הגנה של 100%; אבל מאחר שכאמור הקורונה בבסיסה איננה מחלה קטלנית, המטרה מעולם לא הייתה לתת הגנה של 100%. מחוסנים היוו 14% מכלל המאושפזים ו-16% מכלל המתים בארה"ב; זה אומר שההתחסנות בכללותה נותנת הגנה של 84% מפני תמותה ושל 86% מפני אשפוז. חיסון שמעניק 70% הגנה נחשב למוצלח מאוד. ומשום שאין הגנה של 100%, צריך להמשיך להשתמש באמצעי הגנה נוספים ובראשם המסיכות; יחד עם החיסון, הם מקטינים עד מאוד את הסיכוי לחלות בכלל ומקטינים עד לקרוב לאפס את סכנת התמותה. אצלנו, נכון לערב יום הכיפורים, היו 650 חולים מאושפזים במצב קשה – מתוכם 424 שלא היו מחוסנים כלל (65%), שתי מנות קיבלו 144 מהם (22%), ורק 56 (9%) היו מחוסנים בשלוש מנות. זה אומר שההגנה של שלוש מנות היא 91%. צריך גם לשים לב, שההתחסנות אצלנו החלה מוקדם מאוד. כמעט בכל חיסון, רמת ההגנה הולכת ויורדת עם הזמן. חודשים רבים דיברו המדענים על כך שכנראה יהיה צורך במנה שלישית של חיסוני פייזר ומודרנה. לכן ההחלטה של נפתלי בנט על מתן המנה השלישית הייתה נכונה ובדיוק בזמן. סביר מאוד להניח, שהנתונים בשבועות הבאים ילמדו, שמקבלי המנה השלישית נהנים מהגנה כמעט מוחלטת מפני אשפוז ותמותה.

דומה שכל ממשלות העולם קנו ביושר את הפקפוק של הציבור בארצותיהן בנוגע לטיפולן בקורונה. חלקן הגיבו לאט מדי, חלקן הגיבו בצורה רפה מדי, חלקן הגיבו בצורה חזקה מדי. לזכותן יש לומר, כי כולן כאחת נאלצו להתמודד עם משבר חסר תקדים במאה השנים האחרונות, כאשר המידע הלך והצטבר – וגם הלך והשתנה – בזמן אמת. עוד יש להביא בחשבון, כי גורמים פוליטיים בחשו בקדירה; הדבר בולט במיוחד בארה"ב, שם הרפובליקנים – בהנהגתו של דונלד טראמפ – זלזלו במגיפה, בסכנותיה ובאמצעים נגדה, וכיום הם מהווים את רוב סרבני החיסונים. מול כל זה, יש לי שאלה פשוטה: השתמשתם פעם באקמול? נעזרתם בשירותיו של רופא? יצא לכם להתאשפז או להגיע לחדר מיון? נכנסתם פעם לבית מרקחת? אין מי שיוכל לענות בשלילה לפחות על חלק מן השאלות הללו. אז הנה שאלת ההמשך: מי התיר את השימוש באקמול? מי נתן את הרישיון לרופא? מי מפקח על בתי החולים? מי מעניק רישיון לרוקחים? התשובה אחידה: משרד הבריאות. וזה אותו משרד שקבע שהחיסונים לא רק בטוחים ויעילים, אלא גם חיוניים. כולנו חיים מדי יום על בסיס האמון בגורמים הממשלתיים המקצועיים. הם נותנים רשיונות נהיגה, הם מפקחים על בתי ספר, הם בודקים בטיחות של מטוסים, הם מעניקים תווי תקן, הם מוודאים שלא מרמים אותנו במשקל במרכול, הם בוחנים את ריסוס הפירות והירקות, הם אחראים על הטריות והניקיון של הבשר והחלב – ועוד ועוד ועוד, על כל צעד ושעל. וכאמור, משרד הבריאות מופקד 24/7 על שמירת בריאותנו וחיינו. אז פתאום אתם לא מאמינים לו? פתאום אתם מעדיפים כל מיני ארחי פרחי המתיימרים להיות מומחים? פתאום אתם לא שומעים לרופא שלכם, אלא למישהו באינטרנט שכלל אינכם יודעים מיהו ומהו? טיפת היגיון, ויהיה ברור לחלוטין כמה זה מטופש.

בדרך כלל נדרשות כמה וכמה שנים לפיתוח חיסון. והנה, החיסונים נגד הקורונה נכנסו לשימוש שנה וחצי אחרי פרוץ המגיפה. רבים חוששים, כי המהירות באה על חשבון הבטיחות. זהו חשש מובן, אך העובדות מפריכות אותו. היו כמה וכמה גורמים ייחודיים, שאפשרו לפתח את החיסונים במהירות שיא – מבלי לפגוע ביעילותם ובבטיחותם. החיסונים של פייזר ומודרנה הם בטכנולוגיית mRNA, העושה שימוש בקטע מן הגנום של הנגיף במקום בנגיפים מוחלשים או מומתים כמו בכל החיסונים עד כה. הניסויים בטכנולוגיה הזו נערכים מזה כשני עשורים, כאשר התקווה היא שיעלה בכוחה למצוא חיסון לפחות לחלק מסוגי הסרטן. טבעם של מחקרים כאלו, שהם נערכים בקצב מחקרי-אקדמי מקובל: עוד בדיקה ועוד בדיקה, פרסום בכתב-עת מדעי לאחר בחינה מעמיקה, חזרה על הניסויים. הקורונה חייבה לעשות הכל במהירות הבזק, מסיבות מובנות. 150 מעבדות ומכוני מחקר ברחבי העולם עברו בתחילת 2020 להתמקד בחיפוש חיסון לקורונה והפסיקו כמעט כל פעילות אחרת. המדענים שיתפו זה את זה בזמן אמת בתוצאות עבודתם, באתר ייעודי שהקים ארגון הבריאות העולמי. הם לא חיכו שנתיים-שלוש-ארבע לפרסום מאמר בדוק, אלא סיפקו מיד את כל מה שהעלו, וכך יכלו להצליב מידע ולבדוק זה את זה. רבים מהם גם ויתרו על כל הזכויות המקצועיות והכספיות בתוצרי המחקר. ממדי הקורונה אפשרו לבצע ניסויים קליניים רחבי היקף במדינות שונות במקביל, ובכך לקבל במהירות נתונים מגוונים. לזכותו של דונלד טראמפ יש לומר, שהוא הקציב מיליארדי דולרים לחברות התרופות האמריקניות הגדולות, ובכך אִפשר להן לבצע את הפיתוח בלא לחשוש מפני הפסדים כספיים אם ייכשלו. מינהל התרופות והמזון האמריקני (ה-FDA), הרגולטור החשוב ביותר בעולם בתחומים אלו, העניק לחיסונים אישורי חירום – כפי שבסמכותו לעשות בדיוק במקרים כאלה. הוא לא עיגל פינות; כאשר עלו ספקות במהלך הניסויים, הם הופסקו עד שניתן היה לקבוע בוודאות שהבעיות נפתרו או שאינן נובעות מן החיסון. גם מבחינה ביורוקרטית, ניתן היה לחסוך זמן – למשל, אם במקום לעבוד שמונה שעות ביום חמישה ימים בשבוע, עובדים עשר שעות ביום שבעה ימים בשבוע. ואחרי שהצטבר מספיק ניסיון, קיבל בחודש שעבר החיסון של פייזר את האישור הקבוע, והחיסונים של מודרנה וג'ונסון אנד ג'ונסון בדרך לקבל אותו. המכפלה של כל הכישרון הזה, כל המחקרים הללו, כל השיתוף הזה, כל הכסף הזה – היא שהובילה לפיתוח החיסונים במהירות שיא. צריך לחגוג את זה, לא לקטר על זה.

כמעט לכל תכשיר רפואי יש תופעות לוואי. כל הורה יודע, כי תינוק המקבל את החיסונים השגרתיים עלול לפתח חום, אפילו חום גבוה; אני לא מכיר אפילו הורה אחד שחושב לרגע שלא לתת את החיסונים הללו בשל החשש הזה. לאחר חיסון אנטי-טטנוס, המציל חיים, עשויים להופיע כאב ואדמומיות, נפיחות ודלקת מקומית באזור הזריקה; יש מי שסובלים מכאב ראש וסחרחורת, מבחילה והקאה ואף מתשישות. במקרים נדירים יש פרכוסים, חום גבוה, כאב ראש חזק ומתמשך ופריחה; במקרים נדירים ביותר יש קשיי נשימה ואובדן הכרה אפילו חודש וחצי אחרי החיסון. עכשיו תראו לי מישהו שנכנס לו מסמר חלוד לרגל ושבגלל התופעות הללו מוותר על החיסון. שלא לדבר על האספירין, אולי התרופה הידועה ביותר בעולם, שתופעות הלוואי שלה כוללות בחילה והקאה, כאבי בטן, שלשול, צרבת, כיבים, דלקת במערכת העיכול, ירידה בלחץ הדם; ובמקרים נדירים מאוד – סחרחורת, בלבול, ירידה בשמיעה ודימומים. עכשיו בואו נראה את תופעות הלוואי של חיסוני הקורונה. הנפוצות ביותר הן כאב ואדמומיות במקום הזריקה ועלייה קלה בחום, והן חולפות מאליהן תוך ימים אחדים. יש גם דיווחים על חולשה, כאב ראש, כאב שרירים, צמרמורת ושלשול; ברוב המקרים די במנוחה, שתייה מרובה ותרופות כדי להיפטר מהן. תופעות לוואי משמעותיות יותר וארוכות יותר – כמו קשיי נשימה, כאבים בחזה, בלבול, ואובדן יכולת דיבור או תנועה – הן נדירות מאוד, מצהיר ארגון הבריאות העולמי. כמה מקרים של קרישי דם בעקבות החיסון של אסטרה-זנקה תפסו כותרות, אבל בפועל מדובר בארבעה-שישה מקרים לכל מיליון חיסונים עד אמצע יולי, מוסיף הארגון (ובנוגע לאמון בו, נא ראו ראש פרק 2).

הפרסומים המובלטים על מחוסנים שסבלו מתופעות לוואי משמעותיות, מביאים לטענה לפיה החיסון מסוכן יותר מאשר הנגיף. נניח בצד את חוסר האחריות של אמצעי התקשורת, הלוקחים מקרה אחד או שניים ועושים מהם כותרות מפחידות כאילו מדובר בתופעה נרחבת, וניצמד לעובדות. על-פי הנתונים הרשמיים, נכון לאמש (יום ה', 16.9.21), חלו 227,512,079 בני אדם בקורונה ברחבי העולם; מספר המתים עמד על 4,677,469, שזה אומר שיעור תמותה של 2%. בארה"ב שיעור התמותה הוא 1.6%; בברזיל הוא עומד על 2.7%; בבריטניה הוא 1.8%; באיטליה השיעור הוא 2.8%; ובישראל הוא 0.6%. טרם ראיתי דיווחים על תמותה כתוצאה מן החיסונים, וזה אחרי ש-42.6% מתושבי העולם (שוב, נכון לאמש) קיבלו לפחות מנה אחת. אם עד אותו מועד התמותה מן החיסונים הייתה זהה לזו של הקורונה, היינו שומעים על 65 מיליון מתים. מישהו שמע מספר כזה? יודעים מה, עשירית ממנו? מאית ממנו? אלפית ממנו? הנה עוד נתון. נכון להיום (17.9.21), יש בישראל 83,704 חולי קורונה, מתוכם מאושפזים 1,048 - שיעור של 1.25%. מספר מקבלי שלוש מנות החיסון עומד על 2,984,863, ואילו 6,056,354 ישראלים קיבלו לפחות מנה אחת. אם החיסון היה מסוכן "רק" כמו הקורונה, היו צריכים להיות מאושפזים 75,704 בני אדם, מתוכם 37,310 ממקבלי המנה השלישית. וזה כאשר יש בישראל פחות מ-17,000 מיטות בבתי החולים הכלליים. כלומר: היינו רואים חולים במסדרונות, בחניונים ועל הגגות. ושוב: מישהו ראה משהו שמתחיל להזכיר את זה? המספרים ברורים לחלוטין: הקורונה מסוכנת מאות ואלפי מונים יותר מאשר החיסון. מן הקורונה מתים, מן החיסונים לא.

אם התו הירוק ניתן רק למחוסנים, האם אין בכך משום כפייה הנכנסת ללב-ליבה של האוטונומיה של האדם על גופו? האם המדינה יכולה להכריח, במישרין או בעקיפין, להתחסן? התשובה היא: כן, ב-כ' רבתי. משום שכל הזכויות במדינה דמוקרטית הן יחסיות, ומשום שאדם אינו יכול לומר שיעשה כרצונו בגופו ואגב כך יפגע באחרים. כבר אמרתי מספר פעמים: הזכות לחיים אינה מחייבת את המדינה לממן את כל התרופות ולתכנן את בתי החולים לפי שיאי התפוסה, הזכות לבחור אין משמעותה משלוח קלפי לכל חולה המרותק לביתו, הזכות להתבטא נסוגה מפני הפרטיות ולשון הרע, וכך הלאה. הזכות לאוטונומיה על עצמו אינה מקנה לאדם את הזכות לפגוע באוטונומיה של אחרים. אם אני מחליט להתחסן, על-פי הנחיות גורמי המקצוע והרשויות שנבחרו כדין, אין לאיש זכות להחליט שהוא מפר הנחיות אלו ואגב כך פוגע בי ובהחלטתי האוטונומית כן להתחסן. מי שמחליט להתאבד בקפיצה ממצפה עזריאלי, אינו יכול לקחת אחרים איתו. הקורונה היא מגיפה. זה אומר שהיא עוברת מאדם לאדם. זה אומר שאם ראובן אינו מתחסן, הוא עלול להדביק את שמעון. זה אומר שאם יהודה ולוי לא יתחסנו, הם יגבירו את התחלואה וכך יפגעו בפרנסתם של יששכר וזבולון. מי שאינו מתחסן, רק משום שהוא מסרב להקשיב לעובדות ולהאזין לקול ההיגיון והאחריות, מפר בצורה החמורה ביותר את האמנה החברתית עליה מתבססת המדינה. מאדם כזה צריך לשלול הטבות שנותנת המדינה, כמו דרכון ורשיון נהיגה. מי שאיננו חלק מן הכלל בחובות, אינו יכול להיות חלק מן הכלל בזכויות. מי שמוכן לסכן את בריאותם, רווחתם וחייהם של אחרים – צריך לשלם את המחיר הכבד ביותר שניתן לגבות במדינה דמוקרטית.