היום, במלאת כששים וחמש שנה אני נזכר כי בשנת 1956 היינו מלאי מרץ כשסיימנו את בית הספר התיכון "אהל שם" ברמת גן, שהיה מבתי הספר היוקרתיים בזמנו. כעבור חמישים שנה קיימנו כנס מחזור בהשתתפות כ-68 משתתפים. כאשר קיימנו את כנס המחזור, במאי 2006, הוצאנו חוברת ובה הוקדש עמוד לכל אחד מבוגרי המחזור.
פניתי אל כל אלה שרשמו את המייל שלהם בחוברת וקבלתי שבע תשובות בכתב ויש עוד מעט שאני נמצא איתם בקשר. מלאי מרץ היינו וחשבנו שנוכל לשנות את העולם. בעת הגיוס לצה"ל התפזרנו לחילות שונים ולמקומות שונים. במשך השנים המשכנו להתפזר בארץ ובעולם. אם לסכם את כל השנים הללו - אנחנו לא דור שינוי, אלא דור המשך. נדמה לי שיש לנו לפחות תריסר נפטרים בתקופת חמש עשרה השנים מאז נערך כנס המחזור.
העתקתי כמה מן הסיפורים של עמיתי, בני 83 לפחות. כתב לי אחד (הבטחתי לא לנקוב בשמות!): "מאז פגישת המחזור עברתי אי-אלו ארועים. הנה כמה מהם - לפני 20 שנה נפטרה אשתי. לפני 12 שנה חזרתי לארץ אחרי שהות של 35 שנה בארה"ב. לפני 7 שנים התחתנתי ולפני שנתיים סיימתי לימודי משפטים והשנה אני עושה התמחות במשרד עו"ד (יש לזכור שהאיש כבן 83). בשנה הבאה אתכונן לבחינות הלשכה, ובין לבין, עוסק בניהול ושיווק של נדל"ן בארה"ב. רגע, שכחתי, עברתי שלושה התקפי לב עם כמה סטנטים וקוצב"...
אני יודע שיש לנו כמה פרופסורים (בדימוס) במקצועות שונים ואחד, לפחות, כתב כבר שבעה סיפרי קריאה ועוד ספרים מקצועיים. "כבר כתבתי אליך את ברכת יישר כוח על יוזמתך", כתבה לי חברה אחרת והוסיפה: "מאז שפרשתי מהוראה ומחקר אקדמיים ועד לאחרונה ניהלתי והנחיתי חוגי קריאה של ספרות עכשווית לאוכלוסיית הגיל השלישי. "אגב, אנו, עשר בנות, מתלמידות יהלום (יסודי) ואוהל שם (תיכון), מזה שנים נפגשות קבוע פנים מול פנים".
והיה מי שכתב לי "רעיון מצויין . "אישית אני בריא, הולך יום יום לעבודה - בין חמש לשש שעות רצוף - כולל לפעמים יום שישי. חי על משכורת פנסיונית. אשתי בריאה ופעילה. יום יום צועדת השכם בבוקר כשעה ורבע בעליות ובמורדות של חיפה כשאני מתהפך על הצד השני. בינתיים כל המשפחה בריאה ומקבלים את החיסונים כמומלץ." סיפרה לי חברה, ש"אני ממשיכה ללכת ברגל שלוש פעמים בשבוע לחדר כושר. אבל לחזור הביתה אני צריכה בטרמפ"...
הכותב, כידוע לכם, יאיר דקל, פנסיונר ותיק ממעריב (של פעם). עומד על רגליי (עם מקל) ומתכתב עם מי שמשיב למייל.
כלי רכב מסוכנים
תמיד חשבתי שאופניים חשמליים, הממהרים על מדרכות תל אביב, מסוכנים להולכי רגל. אם פוגע רוכב אופניים כזה בהולך זקן, התוצאה עלולה להיות מוות של הולך הרגל (או לפחות פציעה). רוכב האופניים מסוגל לדהור קדימה ומי יידע מי פגע... היום שמעתי בשיחת טלפון על צעיר, שרכב על אופניים חשמליים בתל אביב, נפל ונחבל.
כשהובא לבית החולים התברר שנשברו ארבע מצלעותיו והכאבים קשים. לצלעות נותנים להירפא לבד. הצעיר גם שבר את פרק ידו וכאן עשו לו ניתוח. גם אופניים חשמליים הם כלי רכב מסוכנים, מה גם שאין להם מספר ואי אפשר לזהות רכב פוגע.
