מדינת ישראל התרגלה לבנות מערכות ניהול ותפעול שבגלל סירבולן וחוסר הרלוונטיות שלהן למטרה לשמה הוקמו, אינהרנטית אינן מתפקדות ביעילות הדרושה. החשש "מעינא בישא" (בריחה מאחריות) מצד אחד, וחוסר הבנה שהאצלת סמכויות ואחריות ביצוע לכפיפים הוא תנאי הכרחי ליעילות ושיפור איכות מהצד השני, מביאה את המערכת הציבורית במקרים רבים קרוב לשיתוק ואת רמת היעילות והפוריות לנחותות ביותר (הממוצע הנמוך ביותר ב-OECD).
במאמרו: "לא לפגוע בשומרי הסף"
1 טועה רון בריימן פעמיים כאשר הוא מתייחס כ"שומרי סף" לחברי הוועדה לאישור מינוי בכירים לשירות הציבורי. שכן מושג זה משויך בדרך כלל ליועצים המשפטיים של משרדי הממשלה וגופי הביצוע בשירות הציבורי - תפקידים שונים מהותית מאלה של ועדת המינויים.
למעשה
איננו זקוקים לשומרי סף לא כאן ולא שם; במקרה של היועצים המשפטיים, מטרת הצבתם בתפקיד היא למנוע מראש (באמצעות פרשנות משפטית "מרסנת") ובאופן שוטף מהלכים אופרטיביים בתחום האחריות של בעל התפקיד השגויים מבחינה משפטית, אליבא ד'דעת היועצים המשפטיים. מאידך-גיסא, תפקיד הוועדה הוא למנוע חד-פעמית מינוי מועמד לתפקיד בכיר, משום ש"הפרופיל הציבורי" שלו אינו ראוי.
הניסיון בשרות הציבורי מלמד, שהצבת "שומרי-סף" לצד בעלי תפקידים בכירים בשירות הציבורי, מחבלת באיכות השירות בשלושה מובנים: מסרסת את בעלי התפקידים שעיקר אחריותם היא ביצוע מטלות רחבות היקף במסגרת תקציב, איכות ולוח זמנים מוגדרים; מגדילה באופן ניכר את מרכיב הביורוקרטיה בפעילות השירות הציבורי (זכויות חתימה, מאבקי אגו. ניגודי אינטרסים וכו'); ופוגעת במעמדם ומרותם של הממונים בעיני כפיפיהם. כתוצאה מכל אלה, היא "פוטרת" דה-פקטו את בעלי האחריות הפורמלית והאופרטיבית מעמידה ביעדי הארגון עליו הם מופקדים. מאידך-גיסא, "שומר-סף" אינו מעורב בתפעול השוטף במידה הדרושה להבטחת נורמה כוללת של "טוהר מידות אמיתי" בכל דרגי הביצוע כתרבות אירגונית, כפי שיכול לעשות זאת העומד "בראש הפירמידה" ואחראי ממש לכלל פעולותיה.
חסרון נוסף של שיטת "שומרי-הסף" הוא שאנו מרשים לעצמנו למנות ביתר קלות בעלי-קשרים חסרי-כישורים לראשות הארגון המבצע, בהנחה שיש מי ש"ישמור" עליהם...
כעניין של עקרון, אני תומך בהטמעת האחריות לטוהר המידות של עובדים בשירות הציבורי בשתי פונקציות יעודיות למטרה זו בלבד: א. נציבות שירות המדינה ב. המשרד הממשלתי האחראי על העובד. כל אחד מהם רשאי להיוועץ במי שימצא לראוי בבחירת עובדיו,
ובלבד שהבחירה תעמוד בקריטריון ברור, גלוי וידוע מראש. כמו-כן, ואם קיים ספק בכך, נחוץ לתקן את הגדרת תפקידו של מבקר המדינה, כך שיקבע שבין אחרים עליו לבקר גם את נושא טוהר המידות בכל המערכות, שעל בקורתן הוא מופקד ממילא.
אותה מטרה
תפקיד ועדת גולדברג למינוי בכירים הוא להציב נקודת בוחן בתחום טוהר המידות על דרכו של מינוי בכיר, התואם את הנורמות הציבוריות המקובלות. אלא שלצערנו אינני מכיר קודקס מוסכם באשר לקריטריוני הבוחן שעל ועדה זו ליישם, ומכאן שיש מידה של שרירות בהחלטותיה. בתנאים אלה,
ועדות בדיקה עשויות לפעול גם כוועדות הכשלה, במיוחד כשהדעות וההשקפות בחברה מפולגות או מקוטבות. מנעד השונויות יהיה פונקציה של הרכב הוועדה ומכאן הרגישות לזהות המאיישים אותה.
כל ממשל מבקש שבעלי תפקידים בכירים שהוא ממנה יהיו מהימנים עליו וכך יובטח ככל האפשר שיפעלו ברוח הקווים המנחים של מדיניותו. בארה"ב, למשל, קיימת נורמה בה כ-3,000 עובדים מדינה בכירים מתחלפים כאשר מתחלפת אדמיניסטרציה בעקבות בחירת נשיא חדש; יש בכך היגיון אירגוני-אורגני רב. אינני סבור שעלינו לבחור דווקא במתודה האמריקנית, אבל גם אין סיבה טובה להתעלם מכל וכל מהמסרים החיוביים העולים ממנה.
לא מדובר ב"משחק" עם הרכב הוועדה, אלא
בוועדה הפועלת מטעם שני צדדים: הציבור והממשל; הנחת המוצא היא ששני הצדדים מכוונים לאותה מטרה: מציאת מועמדים טובים ורצויים לתפקיד. אולם קריטריוני הבוחן שלהם אינם זהים משום שהגדרת האינטרסים שלהם שונה. עיוות התוצאה איננו בהכרח פרי כוונת מכוון. לעיתים הוא פרי חולשות אנוש של חברי הוועדה ועדיף תמיד שמי שצריך לחיות עם תוצאות החלטותיה, יהיה שלם גם עם ההרכב שקיבלן.
עוד עניין שיש לשים אליו לב הוא שתהליכי המיון שעוברים מועמדים לתפקידים בכירים דרך "רשת מבדקים" ייעודית, לא יגרמו לכך שהתוצר המתקבל יהיה מתאים מבחינת טוהר המידות אבל בלתי ראוי מבחינה מקצועית - מנהיגותית, אורגנית או ניהולית. השתלבות מועמד בתשתית אופרטיבית הפועלת בין היתר על-פי אידאולוגיה שמוביל הממשל הנבחר, אסור שתיפגם משום שבוועדת אתיקה היה מי שסבר שהשקפות הממשל הנבחר אינן מקובלות עליו והוא "מגייס" עצמו בכדי להגן על הציבור מפני סכנותיהן.
מותר בוודאי לחשוב ש"התחנות" לבדיקת מועמדים אינן ממדרות עצמן באופן מוחלט אלה מאלה ותיתכן ביניהן השפעות רוחב. דהיינו: חבריהן "מתייעצים" אלה עם אלה ומשפיעים אלה על אלה - במכוון או שלא במכוון; "הדיפ-סטייט" פועל תמיד וברציפות. מבחינה זו עדיף מיעוט תחנות ממיינות שאין להן אחריות ממשית למשימה ויתר אחריות לגוף הבוחר דרכן את עובדיו ונושא באחריות ישירה ובלתי-אמצעית להחלטותיו.
בראש הוועדה לבחירת מועמדים לבעלי תפקידים בכירים בשירות הציבורי עומד כיום שופט בכיר בדימוס. אחד מחבריה כיום הוא משה טרי - יו"ר ניירות ערך לשעבר, איש כספים ומינהל.
רצוי שהחבר השלישי בה יהיה בעל מקצוע או רקע בתחום שלו מיועד בעל התפקיד הנבחן - צבא, משטרה, כבאות, אמרכלות, עבודה סוציאלית או כ"ב ולאו-דווקא עוד משפטן ותיק.