לפני זמן קצר קיבלתי הודעה מהמרכז הרפואי על שם סורסקי-איכילוב: "הישג למערך הקרדיולוגי: בדירוג העולמי השנתי של expertscape.com. בטיפול בפרפור חדרים דורג בית החולים במקום השני בעולם (מתוך 2,000 בתי חולים ואוניברסיטאות) ובדירוג הרופאים: 3 רופאים מאיכילוב כבשו את המקומות הראשונים (מתוך 24,000). הדירוג מוכר על-ידי האוניברסיטה לצורך קידום אקדמי. ברכות" (הערה מחמת הצניעות המתבקשת: מדובר בקרדיולוגיה של פרפור חדרים ובעיות חשמליות בלב. לא כל הקרדיולוגיה לסוגיה - ד.מ.).
במקום החמישי בעולם, ובראש הרופאים הישראלים ברשימה זו, מצאתי את הפרופסור סמי ויסקין, שהציל את חיי כבר לפני 12 שנים ומאז לא רק כל עובדה שמצא אלא גם כל הערכה שנתן באשר למצבי הרפואי הוכיחו את עצמם ללא כחל וסרק, ב-100%, וגם נוכח מבחני בריאות קשים שהזמן גרמם;
במקום ה-16 בעולם מצאתי את ד"ר רפאל רוסו, שהשתיל בגופי קוצב לב שני עם דפיברילטור ללא צרות-צרורות שמלוות מדי פעם מהלך רפואי כזה; ובמקום ה-27 בעולם את הפרופסור אמיר הלקין, שצינתר אותי לפני שנה בהצלחה רבה.
קוריוז: באותן שעות בעת אשפוזי ב"איכילוב" טילפן אליי אמיר השכל (שלא ידע היכן אני) והציע כי אנאם בסוף השבוע בכיכר בלפור בעוד אחת מההפגנות שנועדו להרחיק כדין את בנימין נתניהו מראשות הממשלה ולגונן על הדמוקרטיה הישראלית. השבתי לו כי אם ויסקין והלקין יוציאו אותי בחיים מבית החולים אבוא לנאום. וכך היה. נאום חיי, תרתי משמע. תודה להם.
אדם אינו שמח שלקה בליבו. אבל אדם שמח שרופאים כמותם מאריכים את חייו ב-12 שנים, ומתפלל ומייחל לעוד. "רפאנו ונירפא, הושיענו וניוושע" הן מלים, ובחיים המציאותיים הן ויסקין ורוסו והלקין, וכמה טוב שהם כאלה.
