|
להסיט את תשומת הלב מהבעיות
|
|
|
|
|
|
הלירה קורסת בשל מדיניות הנשיא [צילום: בורחן אוזביליצ'י, AP]
|
|
|
|
| מצב זה והתארגנות יעילה של מפלגות האופוזיציה פגעו בפופולריות של ארדואן. הסקרים מצביעים על ירידה בתמיכה הציבורית בו כבר כמה חודשים ומסמנים שקיימת אפשרות שלא ינצח בבחירות הבאות לנשיאות, האמורות להתקיים ב-2023. על כן, האיום החריף שלו נגד השגרירים המערביים נתפס כדרך להסיט את תשומת הלב של דעת הקהל הטורקית מהחלטת נגיד הבנק הטורקי להוריד את הריבית שהחמירה את מצב הלירה, על ידי הניסיון לעורר את הרגש הלאומי | |
|
|
|
קשה לא לחבר בין ההחלטה הראשונית של ארדואן נגד השגרירים המערביים לבין מצבו הפוליטי בבית ובחוץ. בזירה הבינלאומית, מצבה של טורקיה עדין. היחסים בין אנקרה לוושינגטון רגישים מאז רכישת מערכת ההגנה האווירית S-400 על-ידי טורקיה מרוסיה ב-2017, ועוד יותר מאז בחירת ג'ו ביידן לבית הלבן. גם היחסים בין טורקיה לשכנותיה האירופיות מתוחים. בהקשר זה, אפשר לראות בהכרזה של ארדואן לגבי גירוש השגרירים דרך להביע את התסכול שלו מול המדינות המערביות ולהגביר את מנופי הלחץ הטורקיים, בעת שאנקרה שואפת לנהל מו"מ גם עם האיחוד האירופי וגם עם וושינגטון.
במישור הפנים, הנשיא הטורקי נאלץ להתמודד בחודשים האחרונים עם אתגרים רבים. המדיניות הכלכלית שלו, שלפיה חשוב להוריד את הריבית בכל מחיר, מובילה לנפילה מתמשכת בערך הלירה הטורקית, שפוגעת קשות במצב הכלכלי של אזרחי המדינה. מצב זה והתארגנות יעילה של מפלגות האופוזיציה פגעו בפופולריות של ארדואן. הסקרים מצביעים על ירידה בתמיכה הציבורית בו כבר כמה חודשים ומסמנים שקיימת אפשרות שלא ינצח בבחירות הבאות לנשיאות, האמורות להתקיים ב-2023. על כן, האיום החריף שלו נגד השגרירים המערביים נתפס כדרך להסיט את תשומת הלב של דעת הקהל הטורקית מהחלטת נגיד הבנק הטורקי להוריד את הריבית שהחמירה את מצב הלירה, על-ידי הניסיון לעורר את הרגש הלאומי.
את ההחלטה שלא לגרש את השגרירים ניתן לפרש בדרכים שונות. במערב וגם באופוזיציה הטורקית, רואים באופן שבו נפתר המשבר נסיגה לאחור של ארדואן, אשר חשש מלנקוט מהלך דיפלומטי קיצוני נגד מדינות חשובות לטורקיה מבחינות כלכלית ומדינית כאחת. תומכי נרטיב זה מזכירים את הירידה החדה בערך הלירה הטורקית שנגרמה על-ידי המשבר הדיפלומטי ונבלמה אחרי סיומו, ורומזים שבמערכת קבלת ההחלטות הטורקית קיים גורם אחר בקרב אנשי משרד החוץ הטורקי ואולי היה זה אף שר החוץ עצמו, שריסן את ארדואן.
עם זאת, הנשיא הטורקי, שאמר ש"הוא בהתקפה" וש"אין צעד אחורה בספר המהלכים שלו", וכן ממשלתו, טוענים, כי השגרירים הם שנסוגו. ההנהגה הטורקית מציגה את הודעת השגרירויות בהקשר לאמנת וינה כהכרה בטעות שלהן וטוענת שהיא הגנה על הכבוד והריבונות הטורקיים. שר החוץ הטורקי טען כלפי השגרירים שחלק מהם לקחו את ההכרזה הראשונה של ארדואן כל כך ברצינות עד כי "התחילו לארוז", וציין שהם "למדו לקח" מהתקרית.
|
|
שיקולים של נאט"ו ומיליוני פליטים
|
|
|
|
|
|
השגרירים לא הוזמנו ליום הרפובליקה [צילום: אמרה גורל, AP]
|
|
|
|
| ניתן להעריך, שלפחות עד לבחירות לפרלמנט ולנשיאות בטורקיה, הצפויות להתקיים ב-2023, מידת הנכונות של ארדואן לנהל מדיניות מתריסה נגד מדינות המערב תישאר גבוהה. לא בטוח שהגורמים שריסנו את ארדואן הפעם ומצאו דרך יצירתית להגיע לפתרון, יצליחו למנוע את המשבר הבא | |
|
|
|
למרות סיום המשבר, שגרירי המדינות לא הוזמנו לקבלת הפנים של הנשיא לרגל יום הרפובליקה, שחל ב-29 באוקטובר. מצד שני, שר החוץ הטורקי חזר ואמר בתקשורת המקומית שההצהרה של השגרירים המערביים לא הייתה יוזמה של ממשלה או מנהיג, ובמיוחד לא של הנשיא האמריקני ג'ו ביידן, אלא של "קבוצה של דיפלומטים צעירים" שהתניעו את המהלך.
מטרתן של התבטאויות אלה הייתה גם להנמיך את גובה הלהבות מול ממשלות ומנהיגים מערביים, ובפרט אמריקנים, לאור פגישות שהיו צפויות בשולי ועידת G-20 ובוועידת האקלים בגלזגו. ארדואן, שבסופו של דבר לא נסע לגלזגו, נפגש עם ביידן במהלך ה-G-20 ב-31 באוקטובר ובפגישה הועלו מספר סוגיות רגישות בין שתי המדינות, אך בסיום הפגישה לא הודיעו על התקדמות משמעותית לקראת פתרונן.
הרצון של המדינות המערביות להגיע לפתרון מהיר של משבר השגרירים נבע בעיקר מכך שמבחינתן קיים קושי להגיע לעימות חזיתי עם טורקיה, עקב היותה חברת נאט"ו ושותפת סחר חשובה של חלקן. מעבר לכך, מבחינת האיחוד האירופי, סוגיית 4 ניליון פליטים (רובם מסוריה) הנמצאים בטורקיה מהווה גורם מרתיע מפני התנגשות עם אנקרה. זאת, מכיוון שקיים חשש שבדומה למה שהתרחש ב-2015, אז הגיעו כמיליון פליטים סורים לשטחי האיחוד האירופי ובפרט לגרמניה, טורקיה לא תעצור את מעברם הלאה של הפליטים משטחה לכיוון אירופה.
ביוני 2021 הצהירה נשיאת הנציבות האירופית, אורסולה פון-דר-ליין, על כוונה להעביר לאנקרה 3 מיליארד אירו עד 2024 לצורך טיפול בפליטים, זאת בנוסף ל-6 מיליארד האירו שכבר הועברו מאז 2016. העובדה שאיטליה, ספרד ובריטניה לא הצטרפו להצהרה בעניין קוואלה מלמדת, כי אין תמימות דעות מוחלטת במערב, בנאט"ו ואפילו בשורות האיחוד האירופי בקשר להתנהגות מול טורקיה, ושקיימות מדינות מערביות אשר, מסיבות שונות, שואפות לפתח עם אנקרה קשרים מתוחים פחות.
ניתן להעריך, שלפחות עד לבחירות לפרלמנט ולנשיאות בטורקיה, הצפויות להתקיים ב-2023, מידת הנכונות של ארדואן לנהל מדיניות מתריסה נגד מדינות המערב תישאר גבוהה. לא בטוח שהגורמים שריסנו את ארדואן הפעם ומצאו דרך יצירתית להגיע לפתרון, יצליחו למנוע את המשבר הבא.
|
|
|
|
|
מתיחות על המטוסים [צילום: אמרה גורל, AP]
|
|
|
כבר כעת נראה שסוגיה אחת שתגרום מתיחות בעת הקרובה היא כניסה אפשרית נוספת של טורקיה לצפון סוריה, אשר תאיים על הנוכחות האוטונומית הכורדית שעדיין קיימת שם. סוגיה נוספת היא המשך המתיחות סביב הרכישה הטורקית של מערכת ההגנה האווירית S-400 מרוסיה (והכוונה לרכוש מערכת נוספת מסוג זה), וכן גירוש טורקיה מפרויקט ה-F-35. בעקבות זאת, טורקיה מעוניינת לרכוש 40 מטוסי F-16 חדשים ולשדרג 80 נוספים שכבר ברשותה, אך הקונגרס צפוי להערים קשיים על הרכישה. זאת, על-אף החשיבות המיוחסת לכך שאנקרה תמשיך להסתמך על מערכות נשק מערביות גם כדי לחזק את חברותה בנאט"ו.
אחת הזירות הנוספות שבהן צפויה מדיניות טורקית מתריסה היא מזרח הים התיכון. זירה זו, לה חשיבות גוברת גם מבחינת ישראל, צפויה ליצור קשיים נוספים מול האיחוד האירופי, אשר חברות בו יוון והרפובליקה של קפריסין. משום שתסכולו של ארדואן מהמערב ומדיניותו המתריסה מופנים לא פעם גם נגד ישראל, על ירושלים לעקוב מקרוב אחרי ההתנהלות של אנקרה.
|
|
