מחודש פברואר 1948 החל שרות המודיעין של האצ"ל, "הדלק", לאסוף ידיעות על מערכת הביצורים ביפו ועל עוצמת הכוח הערבי בעיר. ב-22 באפריל אחרי הצהריים, היום שבו השתלטה ה"הגנה" על חיפה, זימן מפקד הארגון, מנחם בגין, בדחיפות, קבוצה של מפקדים בביתו של קצין המבצעים עמיחי פאגלין, הורה להם להכין תוכנית מבצעית לכיבוש העיר וקבע שהמבצע יתחיל בתוך 48 שעות. מחוץ לבגין ולפאגלין, נכחו המפקד הצבאי הבכיר אליהו טמלר¹ ושני אנשי חטיבת התכנון, חיים טויטו ומנחם מלצקי.² כמו שבן-גוריון אשר הורה להתחיל את "מבצע נחשון" בסוף מארס, תוך 24 שעות,³ בגין לא הבין את שלבי התכנון וההכנות של מבצע צבאי גדול ומורכב. השניים לא הבינו בשנים הארוכות של מנהיגותם, עד מלחמת העצמאות, כי כדי להוביל אומה במלחמה לא די בכריזמה אישית ובהבנה פוליטית, אלא יש צורך להבין את הוויית הצבא והמלחמה. הרוב המוחלט של ראשי המדינות לא הבינו זאת ואצלנו התגלתה הבּוּרוּת הצבאית אצל לוי אשכול לפני מלחמת ששת הימים ובתחילת מלחמת ההתשה, אצל גולדה מאיר במלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים, אצל מנחם בגין במלחמת לבנון הראשונה, אצל שמעון פרס ויצחק שמיר באינתיפאדה הראשונה, אצל יצחק רבין באינתיפאדה הראשונה ובמלחמה מול החיזבאללה בדרום לבנון ואצל אהוד אולמרט במלחמת לבנון השנייה. בעיה חמורה לא פחות, שגם לרמטכ"לים שלהם וליועציהם הצבאיים לא הייתה הבנה אסטרטגית, וגם אלה שאולי הייתה להם הבנה לא העזו לבקר את אדוניהם מתוך שיקולים אישיים ואופי חלש, ובכך הם בגדו בתפקידם. רק לאריאל שרון, כראש ממשלה, הייתה הבנה צבאית כפי שהדבר התבטא בדיכוי האינתיפאדה השנייה במבצע "חומת מגן" המוצלח מאוד, אף כי כשׂר ביטחון של מנחם בגין, הוא כָּשַל, או הוכשל במהלכיו במלחמת לבנון הראשונה כתוצאה מכך שלא הבין, שכלקח ממלחמת יום הכיפורים יש לחולל רפורמה יסודית בצה"ל.

ובכל זאת, מה בער לבגין לתקוף את יפו בתוך 48 שעות? מסתבר שלא שיקולים צבאיים הנחו אותו אלא שיקולים פוליטיים: שלושה-עשר הימים שחלפו מאז שהוועד הפועל הציוני אישר את הסכם האיחוד בין ה"הגנה" לאצ"ל ועדיין בן-גוריון הִשהה את חתימתו עליו, עוררו בבגין את החשש שבן-גוריון גם לא מתכוון לחתום. עלילת הדם על מעשה טבח שכביכול ביצעו לוחמי האצ"ל ולח"י בדיר יאסין, הובילו את בגין למסקנה שבן-גוריון מוכן לעשות כל דבר, ובלבד שהמפלגה שבגין הקים, "חרות", לא תזכה בהֶשֵּׂג בבחירות הכלליות שעשויות היו להתקיים לאחר הכרזת העצמאות, אחרי שלושה שבועות, כפי שקבעה החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר. בגין העריך שהצלחות ה"הגנה" בקרב משמר העמק,⁴ בקרב הקסטל,⁵ בהשתלטות על טבריה⁶ ובייחוד בהשתלטות על חיפה⁷ יעניקו לבן-גוריון פופולריות עצומה וידחקו אותו ואת מפלגתו לקרן זווית. הצרה של בגין הייתה שיועציו הצבאיים ומקורביו לא הזהירו אותו כי "החיפזון מן השטן"⁸ ואם המבצע יֵצא לדרך בלי שתוכנן כהלכה, המשימה לא תושג, מחירה יהיה גבוה והוא יהווה נזק פוליטי ולא נכס. זה, פחות או יותר, מה שהיה.

בספרו "כיבוש יפו" תיאר חיים לזר את תוכניתו של קצין המבצעים של אצ"ל, עמיחי פאגלין ('גידי'), לכיבוש יפו: "ניתוק מובלעת מנשִייֶה⁹ על-ידי פריצה לחוף הים; סריקת השטח, כיבוש וטיהור מנשייה כולה, לרבות שכונת חסן בֶּק ומסגדהּ¹⁰; עקירת הקוץ הממאיר מבּשׂרהּ של תל אביב; ייצוב העמדות והרעשת מרגמות כהקדמה לשלב השני. השלב השני יתבטא בפריצת השריון (ליפו) בליווי כלי-הרכב הרגילים תוך ניצול התרופפותה של מערכת העמדות בעומק. פטרולים ממונעים רגליים יסרקו את העיר מן המרכז כלפי חוץ... מטרות ההפגזה: למנוע תנועה צבאית סדירה בעיר, לשבור את רוחם של חיילי האויב, לגרום אנדרלמוסיה באוכלוסייה האזרחית כדי שתקום בה תנועת בריחה המונית".¹¹ לדברי מפקד אצ"ל בשכונת התקווה, אליעזר שרון, תוכננה הפריצה ללב יפו כבר בשלב הראשון.¹² סגנו של פאגלין, שרגא עליס, נסע לאחר הוראת בגין לחיפה שעליה השתלט ארגון ה"הגנה" בהשתתפות כוח אצ"ל בתוך 24 שעות שבין 21 ל-22 באפריל, ללמוד לקחים. הוא סיפר: "עשיתי בחיפה תחקיר והגעתי למסקנה שהקרב העיקרי היה בבית הנג'אדה. אחרי קרב עיקש שם, הערבים נשברו בכל העיר. לכן כבשו אנשי אצ"ל בחיפה בקלות את שכונת ואדי ניסנאס. עם ממצאים אלה חזרתי לתל אביב. היינו צעירים וחסרי ניסיון. ההצלחה בחיפה עודדה אותנו לחשוב שאם נוריד על יפו כמה אלפי פצצות-מרגמה, שלקחנו מהבריטים בבנימינה, הערבים יישברו ויברחו. סמכנו גם על השם המפחיד של אצ"ל והאמנו כי לאחר שנפרוץ את קו העמדות הראשון, נחתוך את העיר כמו סכין בחמאה. לומר את האמת: חשבנו שזה יהיה טיול לילה".¹³ _______________________ בשבוע הבא: הצבא והמשטרה הבריטיים מתפנים מיפו אך מאבטחים את הדרך אליה; ההסכם או ההבנה מכללה/קונספירציה בין דוד בן-גוריון לבין עבדאללה מלך עבר-הירדן על חלוקת ארץ ישראל בין מדינת ישראל למדינתו; המצב ביפו נואש; ערבים בורחים מיפו כתוצאה מפרסום פרטי הטבח, שלא היה, בדיר יאסין.

1. אליהו טמלר כונה "גונדר יהושע". פיקד אישית על פעולות רבות של האצ"ל. נהרג אחרי יומיים בהתקפה על יפו. בגין ספד לו "אליהו הלך – לא היה טוב ממנו בארגון" (אצ"ל) 2. אלון קדיש, "המערכה על יפו בתש"ח", עמ' 97-96. . 3. ראו, כרך שמיני בסדרה "בשדות הקרב של מלחמת העצמאות" – "מבצע נחשון וקרב הקסטל". 4. ראו כרך תשיעי בסדרת ספָרַי "בשדות הקרב של מלחמת העצמאות" – "הכרעה - בדיר יאסין, במשמר העמק, ברמת יוחנן". 5. שם. 5. שם. 7. השתלטות היהודים על חיפה אמורה להתפרסם בעוד כשלושה חודשים בכרך 11 של הסדרה הנ"ל. 8 פתגם ערבי. בספר משלי י"ט, ב', נאמר: גם בלא דעת נפש לא טוב ואץ ברגלים חטא". 9. מַנשִייֶּה היה רובע מעורב של ערבים ויהודים בצפונה של יפו שנהרס בחלקו במלחמת העצמאות ונהרס כמעט במלואו בשנות השבעים של המאה העשרים. הוא היה ממוקם באזור שבין מרכז תל אביב ובין יפו ונמצאים בו מרכז עסקים ראשי מפותח באופן חלקי, פארק צ'ארלס קלור ובית המלון אינטרקונטיננטל. 10. מסגד חסן בָּק הוא מסגד עות'מאני שנבנה בשכונת מנשייה בין יפו לתל אביב בשנת 1916, על-ידי מושלה הצבאי של יפו, חסן בק, במטרה לבלום את התפשטותה של תל אביב לכיוון הים. 11. חיים לזר, "כיבוש יפו", עמ' 124-123. 12. ראיון עם אליעזר שרון. 13. ראיון עם שרגא עליס.