בשנים האחרונות הלכה והתעצמה התופעה של "המנהיג מדבר והקהל מאזין" בתחילה זה עבר לישיבות הסיעות השונות בכנסת שבהן ראש המפלגה מדבר כאשר התקשורת בחדר ומגורשת מיד בתום הגיגי המנהיג וחברי הכנסת משמשים כקהל, וכך גם בישיבות הממשלה שבהן ראש הממשלה פותח מול המצלמות והמיקרופונים והשרים מאזינים (או לא, היום פשוטים משחקים בנייד שהגניבו לחדר הישיבות) ובסוף למסיבות עיתונאים, לכאורה, שבהן הדובר נואם ואינו משיב לשאלות. מסתבר שלהתמודדות עם מגיפת הקורונה הייתה גם משמעות בהקשר זה באמצעות המעבר לשיחות זום.
בעידן הקורונה המפלגות השונות אימצו פתרון חדש ונוח לקשר עם ציבור הפעילים שלהם והוא השימוש בתוכנת הזום המפורסמת. כאשר הסתבר שלשימוש בתוכנה יש יתרון נוסף על המפגש הפיזי.
בניגוד לאסיפות מפלגתיות שבהן יש מקום לקריאות ביניים, להתפרצויות ולהבעת דעה, לעתים ארוכה ומעצבנת (גם את יתר המשתתפים ובוודאי את הנבחרים - מנהלים) הרי שבפגישות זום, בדרך כלל, המיקרופונים של החברות והחברים מושתקים ולא פעם אפילו מתבקשים המשתתפים להעביר שאלותיהם מראש כך שלמנהל הזום שליטה אבסולוטית על הנעשה בדיון. כל האופוזיציונרים ו"TRUBLE MAKERS" דוממים ואינם זוכים להביע דעתם. בזום אין קריאות ביניים, אין הפרעות ויש דממה (אלא אם המארגן שכח לנתק לכולם את המיקרופונים).
אין מצב נוח מזה לנבחרי ציבור שבאמצעות שיחות הזום גם יכולים להתהדר בשמירת קשר עם הציבור וגם נפטרים מהכורח הדמוקרטי המעצבן להקשיב לא רק לדברי הלל ושבח אלא גם לביקורת שלעתים עלולה, רחמנא ליצלן, מבחינתם של הנבחרים לשכנע שעמדתם שגוייה.
מורי ורבי שמעון פרס שלצדו פעלתי במשך 26 שנים נהג לומר לי: לא במקרה נולד האדם עם שתי אוזניים ופה אחד כי עדיף להקשיב מאשר לדבר, ואני אוסיף משלי פה אחד ושתי אוזניים כי הקב"ה הכיר את הטבע האנושי שמעדיף דיבור על הקשבה. לו חלילה היינו נבראים עם שני פיות ואוזן אחת כנראה היינו עסוקים כל היום בדיבור בלי להאזין לאיש. במשך שנותיי הרבות לצדו ידעתי להתווכח, למתוח ביקורת להאיר שגיאות אך נראה לי שזה היה הסוד לשנים הרבות של עבודתי לצדו. לא מקרה הוא שבאחת מברכותיו ליום הולדתי כתב עלי: "יורם שצמאים לדבריו וחרדים למשפטיו" אגב, הייתה זו המחמאה הגדולה שקיבלתי מימיי.
על ראשי המפלגות ונבחרי הציבור לזכור כי קשר עם הציבור אינו יכול להיות חד סטרי. האזנה, הקשבה והפנמה היא מרכיב חשוב בניצחון אלקטורלי. שמיעת ביקורת היא תנאי בסיסי לבניית מוקדי תמיכה. אטימת אוזניים מביאה לכישלון. פעילי מפלגות אינם קהל הקונצרטים שרק מוחה כפיים בנימוס, הוא דומה יותר לקהל אוהדי כדורגל שהאמוציה היא הבסיס לאהדתו לקבוצה ושגם אם יש לו ביקרות הוא נשאר נאמן לה ותומך בה
ומילה לסיכום לנבחרים: אוזניים לכם השתמשו בהן ולא רק בפה. איזון נכון בין השימוש בשניים הוא מתכון בטוח להצלחה.