לקראת הניסיון השלישי של האצ"ל לכבוש את יפו החליטו מפקדיו להתמקד בכיבוש השכונה הצפונית מנשיה, לא בכיבוש ישיר של עמדות אויב, אלא בפיצוץ בתים והתקדמות דרך קירות, שתהיה מוסתרת מעמדות הערבים וממשוריינים ערביים ובריטיים שינועו על הכבישים.¹ הריסות הבתים גם ימנעו מן המשוריינים חופש תמרון.² על ההכנות של האצ"ל לכיבוש מנשיה ב-26 באפריל בלילה וב-27 באפריל כתב דוד ניב: "מעתה מפקד 'גדעון'³ אישית על ההתקפה ולפקודתו הישירה עומדות שלוש פלוגות מורכבות מן הכוחות שנותרו בקו החזית בפיקוד של אליהו כץ, אליהו טמפלר ויצחק סגל. לקראת ההתקפה המחודשת הוכנו אלפי שקים ריקים למילוי החול (מפיצוץ הקירות) מקדחים ומכושים ושאר כלי עבודה לפריצת הבתים ומלאי של חומרי נפץ ותחמושת. תחילת ההסתערות בשעה שלוש אחרי-הצהריים".⁴ בגין כתב: "לא כל ההכנות הושלמו. גידי אינו רוצה שום מקריות. הכל מוכרח להיות מוכן ומתוכנן. הן זהו הניסיון האחרון. הכל יודעים כי אם הפעם לא נפרוץ, ניסוג".⁵ אליעזר שרון סיפר: "בארבע אחרי הצהריים אספתי את החבר'ה ואמרתי להם שרוצים להחזיר אותנו ושזאת ההזדמנות האחרונה. אם מישהו חושש, הוא יכול לחזור הביתה. לא היה אחד שחשש. יצאנו לדרך בארבע וחצי".

עוד ב-25 באפריל מסר קצין המחוז היהודי, יעקב קיסלוב, לראש עיריית תל אביב ישראל רוקח, אזהרה ממושל המחוז הבריטי ויליאם פולר: אם האצ"ל לא יוציא את כוחותיו מגבול יפו–תל אביב, יפעל נגדו הצבא הבריטי. רוקח העביר את המסר למפקד האצ"ל. אחרי שאנשי האצ"ל תקפו את תחנת הרכבת ביפו, ירו חיילים בריטים, מעמדותיהם שבגבול יפו–תל אביב, על אנשי האצ"ל, כנקמה על פציעתו של חברם. ספינה בריטית שייטה ליד נמל יפו. ייתכן שחיילים או שוטרים בריטים סייעו למגיני יפו, אבל אין הוכחה לכך. על-פי יחסי הכוחות, בכמות ובאיכות, יכלו מגיני יפו הערבים להדוף את אנשי האצ"ל ללא סיוע. ב-27 באפריל שוב הודיע רוקח למפקדי האצ"ל שפולר העמיד אולטימטום, "פגיעה בפרסטיז'ה הבריטית, והבריטים מתכננים להכניס ליפו ב-28 באפריל אמצעי לחימה שיאפשרו לתת מכה חזקה לתוקפים", ועד שיגיעו אמצעים אלה ישתמשו הבריטים במשוריינים.⁶ נראה שמידע זה היה סיבת הפגישה של יגאל ידין עם ראש מטה האצ"ל חיים לנדאו. לפי ספרו של חיים לזר, דרש ידין מלנדאו שהאצ"ל יפסיק את כל פעילותו בחזית יפו, ונימק: הארכּה שניתנה לו עברה, והוא לא תקף את מנשיה. לנדאו השיב שיש לאצ"ל תוכנית חדשה ושאין טעם להפסיק את המבצע לפני שיסתיים בהֶשֵּׂג. לזר כתב שבאותו ערב הודיע גלילי לבגין שה"הגנה" תתקוף יעדים ערביים בסביבות יפו.⁷

חברי האצ"ל הפגיזו את מנשיה וכמה רובעים יפואים אחרים. רוחם של הערבים נפלה ורבים ברחו מן העיר. ב-27 באפריל אחר-הצהריים, כמה כיתות בפיקודו של אליעזר שרון חדרו למנשיה, הניחו שקי חול על הכביש ופוצצו בחסותם בית אחרי בית. "בחצות הגענו ללב השכונה", סיפר אליעזר שרון. "היה שם משוריין בריטי. הוא ירה עלינו ואנשים אחדים נפגעו. הלכתי לבית-הספר 'אליאנס', וביקשתי עזרה, וחזרתי ללב מנשיה".⁸ עוד כמה כיתות נשלחו לעזרת שרון ופקודיו. מפקד אחת הכיתות האלה, דוד רקנטי, סיפר שאחדים מפקודיו נפגעו כשחדרה הכיתה למנשיה וסגנו נפצע וביקש ממנו לחלץ אותו. רקנטי וכיתתו נסוגו.⁹ את האנדרלמוסיה שהייתה במנשיה תיאר לזר במילים אלה: "אנשים איבדו את המגע עם יחידותיהם והצטרפו ליחידות אחרות, המפקדים לא מצאו את פקודיהם, סבלים עסקו בחבלנות וחבלנים עמסו שקים". ארבע-עשרה שעות נמשך הקרב במנשיה. ב-28 באפריל, בשש בבוקר, הגיעו אנשי האצ"ל לרחוב חסן בק, הסמוך לחוף הים. עמדה ערבית הפרידה ביניהם ובין הים. המפקדים התייעצו אם לתקוף את העמדה. לזר תיאר כך את כיבוש העמדה הזאת: "עוד המפקדים שוקלים בדעתם איזוהי הדרך הטובה ביותר להכרעת העמדה, ולפתע בקעה זעקה מגרונות החיילים קצרי-הרוח. כשלושים איש זנקו ממקומם והחלו לרוץ לעבר העמדה האחרונה שחצצה בינם לבין הים. 'הים, הים!' הייתה הקריאה שהלהיבה אותם והדהימה את מפקדיהם. הם רצו לאורך הרחוב ללא חיפוי, ללא דאגה למחסה, ללא פיזור. משולהבים כמתאבדים... מקצתם נראו קופצים לתוך העמדה, כשהם מפעילים את נשקם מן המותן, אחרים לא נתעכבו כלל. הים קרן¹⁰ להם והם לא עצרו עד שטבלו בו את רגליהם. אחר-כך מצאו באותה עמדה נשק טעון שלא הופעל. למראה ההסתערות המטורפת ברחו הערבים (מהעמדה) והתפזרו בסמטאות הסמוכות. הם נדהמו עד כדי כך, שלא ירו אף יריה אחת".¹¹ אחרי שחצו את מנשיה נכנסו לוחמי האצ"ל לבניין המשטרה שהיה נטוש. את מסגד חסן בק כבשו לאחר קרב. הם תפסו חמישים שבויים וכלאו אותם באחד הבתים שבשכונת כרם התימנים.¹² לאחר מכן טיהרו לוחמי האצ"ל את השכונה. בקרבות הטיהור שבהם השתתפו לצד הערבים כמה שריוניות בריטיות נהרגו שמונה לוחמי אצ"ל. בסך-הכל בכיבוש מנשיה נהרגו חמישה-עשר לוחמים.¹³ ______________________ בשבוע הבא: פקודה לבצע את "מבצע חמץ"; המבצע הגדול ביותר עד אז מבחינת כוח אדם; לארגון ה"הגנה" היה במבצע יתרון מספרי על פני הערבים; כיבוש הכפרים אל-ח'יריה וסאקיה ומחנה הצבא הגדול תל ליטוִינסקי (תל השומר) בלי הקשיים.

1. במבצע "חומת מגן", בין 29 במארס ל-10 באפריל 2002, פעלה חטיבת הצנחנים בפיקוד הרמטכ"ל הנוכחי אביב כוכבי באותה טקטיקה בכיבוש הקסבה של שכם שבה נמצאו 8000 חמושים והיא נחשבה לעוינת במיוחד. 2. ראיונות עם אליהו כץ ואליעזר שרון. 3. הקמב"ץ עמיחי פאגלין. 4. "מערכות הארגון הצבאי הלאומי", כרך ששי, עמ' 103. 5. מנחם בגין, "המרד", עמ' 455. 6. א"צ, מאבנר לטנא, לסיכום ידיעות מיפו והסביבה, 27 באפריל 1948, בין 14.00 ל-17.15. 7. חיים לזר, "כיבוש יפו", עמ' 167. 8. ראיון עם אליעזר שרון. 9. דוד רקנטי, "מחסניות", חרות, כ' ניסן תש"ט. 10. כך במקור. 11. חיים לזר, עמ' 183-182. 12. מאצ"ל, עמ' 107-106. 13. אלון קדיש ואחרים, "המערכה על יפו בתש"ח", עמ' 122.