יידיש למעשה היא עברית משובשת מעורבת בהשפעות מקומיות כמו גרמנית. גם מי שלא גדל על יידיש יכול להינות במיוחד מהצגת היידישפיל. הן בגלל התרגום בשני צידי הבמה, ומעצם ההקשבה לדיבור בהצגה. זאת, ומקריאת התרגום במקביל - מבינים הכל. כך אני עצמי למדתי להבין יידיש. הצגת "ניגונים על הגג" שואבת את שמה מהצגת "כנר על הגג" הנודעת, והשיר הידוע שלה זוכה לסיים את ההצגה בביצועו הנכון והמפתיע של דובי גל. וסיפורה - הוא סיפור הולדת התרבות היידישאית, ששיאה בספרות של מנדלי מוכר ספרים, י.ל. פרץ ושלום עליכם. מה שייחד את התרבות הזו הוא שפרחה דווקא ומשום על-רקע שיא ימי הפוגרומים; מה שיצר את הולדת הבדחנות, ויצירת מוסיקת הכליזמרים העממית, שליוותה כל חתונה, בין אם של עניים ובין אם של עשירים. מוזיקה שגם כיום, כשכלו היהודים באותן הארצות באירופה, עדיין ממשיכים גויים גמורים את מסורת להקות הכלייזמרים, המעריצים מוסיקת נשמה זו. מוזיקה שככל שהלחץ והעוני גדלו, כך הזדקקו היהודים להתעלות נפשית בעזרת המוזיקה הזו.
את חלקו של ההומור היידישאי מביא בהצגה זו הקומיקאי דובי גל, שמגיע בה לשיאו, ולתקופת הזוהר שלו. הוא נוגע ללב ומצחיק בעת ובעונה אחת, וסצינת שרשרת הבדיחות שלו היא שיאה של ההצגה. המוזיקה שמנגנים שלושת הנגנים הווירטואוזים הנפלאים - גלעד הראל הקלרניטן הוירטואוז, דניאל הופמן הכנר מרעיד הלב, וגלעד אפרת על הקונטרבאס, עם המעבד המוסיקלי, עליהם הוא מנצח ומלווה בקלידים בכשרון ארנון זיו - המוזיקה שלהם היא המסד של הכלייזמרים, הנוודים והעניים המרודים שאז, לא ידעו לקרוא תווים וניגנו מזכרון ומהלב. את ההדרכה ליידיש נכונה ועסיסית בהצגה קיבלו הישראלים והצברים שבשחקנים משעיה גולדברג, ואת הכוריאוגרפיה הכה מלבבת המעטרת כל שיר בהצגה המוסיקלית הזו יצרה קים גורדון, רקדנית ב"טארארם" ובלהקת פרסקו, וכוריאוגרפית בתיאטרון ובאופרה; את התפאורה הצבעונית והתלבושות המתאימות יצרה אנדריאנה לובינה, ואת התאורה שאין מושלמת ממנה בארצנו יצר מישה צ׳רניאבסקי.
