היום מציינים בארמניה וברחבי העולם את יום הזיכרון לרצח העם הארמני, לו מלאו 107 שנים. הבעתי לא פעם עמדה ברורה בנוגע לחובתה המוסרית של ישראל להכיר ברצח העם הארמני. לפני שנה בדיוק הכיר הנשיא ג'ו ביידן באופן רשמי ברצח העם הארמני - הכרה לה יש משקל ערכי ומוסרי אדיר. בניגוד לקודמיו שהתחמקו מההכרה הרשמית גם אם הבטיחו לעשות כן, כמו הנשיא ברק אובמה, ביידן עמד במילתו. את התמונות המצורפות צילמתי לפני חמש שנים וחצי כשביקרתי בירוואן בירת ארמניה, במוזאון להנצחת רצח העם הארמני ובמצבת הזיכרון הסמוכה. שניהם שוכנים על גבעת ציצרנקאברד ("מבצר הסנוניות") המשקיפה על העיר. האנדרטה מורכבת ממגדל מחודד בגובה 40 מטר ומ-12 גושי בזלת הרוכנים זה לעבר זה מעל אש תמיד הבוערת במרכז. 12 הגושים מייצגים את המחוזות האבודים של מערב ארמניה, והמגדל נחצה בחריץ דק לשני מגדלים נפרדים - הקטן בהם מייצג את מערב ארמניה. קיר באורך 100 מטר ועליו שמות הקהילות שנטבחו נבנה בין האנדרטה למוזאון, השוכן מתחת לאדמה. יש גם שורה של עצים שניטעו על-ידי מנהיגים זרים שהכירו ברצח העם הארמני, אך למרבה הצער אף עץ של מנהיג ישראלי. ביקרתי שם בזמנו כדי לכבד את זכרם של מיליון וחצי הנרצחים, בהם לא מעט נשים וילדים.