בווינה העליזה בשנות השלושים, שהיא מרכז התרבות האירופית, בנשף ריקודים בארמון מהודר, מתוארת במדויק מהותה של וינה הקוסמופוליטית אז. בעוד ברחובות משתוללים ב-1938 פלוגות הסער של הנאצים, חודרים אנשי הגסטפו ועוצרים את גיבור העלילה, העו"ד ד"ר יוזף ברטוק. אוליבר מסוצ׳י (שחקן קולנוע ותיאטרון בכיר בבמות הארצות דוברות הגרמנית, ושחקן הבורג תיאטר בווינה), בניווטו של הבימאי, המעצב, והשותף לתסריט ולהפקה פיליפ שטוצל, יצרו מהסרט חוויה יוצאת דופן בכל המובנים. לכאורה שעה וחמישים של הסרט המתרחש רובו בחדר אחד, לא היו עשויים לרתק כך. אך המעברים מן המציאות אל החזיונות, הדמיונות והזכרונות של הגיבור מטלטלים את הצופים לקטעים סוריאליסטיים מגוונים, כך שהצופה מרותק לשינויים, וזורם עם העלילה המהפנטת. כמו תאורי משחק השחמט על האניה המובילה מניו-יורק לדרום אמריקה, בהם ניצח העו"ד את אלוף העולם בשחמט. הצילומים של תומאס וו. קיינסט שבחר בתאורה טבעית בלבד, והקלוזאפים של פני הגיבור עתירי ההבעה, מרכזים עוד יותר את תשומת הלב למשחק הגאוני של מסוצ׳י. מעוה"ד הם דורשים שיגלה להם את הקודים לחשבונות החסויים בשוויץ של לקוחותיו, כדי לשים יד על רכושם העצום, שהוא עוד הספיק טרם מעצרו לשרוף את רוב המסמכים שבמשרדו. המאבק הפסיכולוגי והנפשי בין החוקר הנאצי (אלברכט שוך) שהיה רוצה לחסלו, אך המשיך במאמציו לגלות את הסודות, לבין הגיבור, תוך אחזקתו כשנה בבדידות במעצר, יכול היה למוטט אותו כליל. אך למזלו, ספר על משחק השחמט שהצליח לגנוב, העניק לו יכולת להתמודד תוך משחק עצבים עם החוקר וכך לא להסגיר את הקודים, מה שלמעשה הותיר אותו בחיים. כשרון התמרון שלו ליצור יש מאין כלים למשחק בחדר ריק כמעט, וכיצד היה משחק עם עצמו וכנגדו, העניק לו את ההתעלות מעל הסבל וחוסר הכניעה. זאת יחד עם היכולת לשרוד תוך התמקצעות בנושא.