פרשת "אֱמֹר" מופיעה בספר "ויקרא" אחרי פרשת "אַחֲרֵי מוֹת" ואחרי פרשת "קְדוֹשִׁים", מכאן בא לשיח הספרותי הביטוי המרטיט והמרגש, השגור בפי חז"ל: "אַחֲרֵי מוֹת קְדוֹשִׁים אֱמֹר". ביטוי שניתן למוצאו אצל מיטב הסופרים במספר לא מועט של ספרים. לביטוי "אַחֲרֵי מוֹת קְדוֹשִׁים אֱמֹר" יש עבורנו משמעות מיוחדת במיוחד בימים אלו אחרי שציינו בשבוע שעבר בקדושה רבה את יום הזיכרון לשואה ולגבורה, ונציין במהלך השבוע את יום הזיכרון לחללי צבא הגנה לישראל. מכאן אנחנו גוזרים את הביטוי רב המשמעות "בְּמוֹתָם צִוּוּ לָנו אֶת הַחַיִּים".
לאחר מותם של מיליוני אחינו בשואה ולאחר מותם של האלפים הרבים, שחייהם נקטפו בדרך לתקומת מדינת ישראל, אנחנו אומרים, כי למעשה כל מה שהיה לכל אחד בחייו של הנופלים עבר, נסלח ונמחל. לאחר מותם אנחנו מחייבים את עצמנו שנאמר - "אֱמֹר" - כי הם קדושים!כל אחד מהם הוא קדוש! כל אחד מהם העניק לנו חיים! אחרי מותם נחזור ונדגיש, כי הם קדושים - "אַחֲרֵי מוֹת קְדוֹשִׁים אֱמֹר".
ציינתי את התרומה היפה לספרות העברית בצרוף שמות הפרשות "אַחֲרֵי מוֹת קְדוֹשִׁים אֱמֹר", אבל צר לי, שאני מוצא עצמי מנהל שיח כואב רווי מחאה עזה למה שקורה בפרשה שלנו אחרי המילה "אֱמֹר", המילה האחרונה בביטוי הספרותי המרטיט והמרגש. אין לי כוונות להתריס. להפך, אני מביע כאב מתוך אהבה לספר ולערכיו. אני כואב את התיאורים המזוויעים של ענישה קטלנית לבני אדם בפרשה שלנו, בפרשה בה מודגש הביטוי המרגש מאוד - "קְדוֹשִׁים יִהְיוּ", כפי שמנוסח בפרק כ"א פסוק ו'. ישנן בפרשה אמירות של ענישה קוטלת חיים, שקשה לי לקבלן. לדעתי, ביטויי הענישה קוטלת החיים סותרות את המשמעות הנעלה של המילה "קדושים" בפרשה שלנו.
לצערי, נפגמה כל המשמעות של המושג קדושים במהלך הפרשה. אני רואה במילה קדושים את החובה של כל אדם לקדש את החיים. לכן אני רואה פגיעה בערך של קדושת החיים, כשהפרשה מסתיימת בקביעת עונש המחייב לסקול באבנים את האדם, שמעד באמירה פוגענית בשמו של אלוהים, שנמצא מקלל את אלוהים -
"וַיּוֹצִיאוּ אֶת הַמְּקַלֵּל אֶל-מֵחוּץ לַמַּחֲנֵה וַיִּרְגְּמוּ אוֹתוֹ בַּאֲבָנִים" (ויקרא, פרק כ"ד, פסוק כ"כ). קשה לי כיהודי לקבל, שבארון הספרים היהודי יהיה מקום לביטוי של עונש מוות לאדם על אמירה, שלא היה מקום להשמיעה. עם אמירות פוגעניות יש להתמודד בכלים חינוכיים לימודיים ולא באקט של ענישה, הפוסקת לשים קץ לחייו. אין לקטול חיי נערה, שניהלה אורח חיים המתפרש כזנות. חובה להתמודד עם התנהגותה הלא מוסרית בכל הדרכים החינוכיות, רק לא בדרך של עונש מוות.
חשוב לי, שארון הספרים היהודי יהיה עשיר בערכים חינוכיים, אותם נאמץ בהתמודדות עם אדם, שמעד באמירה פוגענית בסמכות אלוקית. אני מבקש להדגיש, שההתמודדות לא תנקוט באמצעי ענישה גופנית, אלא תנקוט בכלים חינוכיים. עלינו לפעול ולעשות את כל המאמצים, שאדם יפנים, כי באמירה שלו הייתה מעידה.
אינני מוכן לקבל תרבות הסוקלת באבן אדם, שמעד בלשונו ופגע בסמכות אלוקית. אינני מוכן לקבל תרבות המוציאה להורג נערה, שניהלה אורח חיים לא מוסרי.
השלילה שלי את תרבות סקילת חייו של אדם, שמעד באמירה פוגענית כלפי אלוהים, נובעת מאימוץ התכנים המוסריים והאנושיים בגישה האלטרנטיבית, הגישה המחייבת דרישה להתמודד בשיח עם עמדותיו הרעיוניות של אדם שמעד, ולא בהוצאתו מחוץ למחנה כדי לסקול אותו באבנים. כואב לי, שהגישה המוטעית והלא צודקת של קטילת חיי אדם על חשיבתו המוטעית או האמירה המוטעית שלו יש לה את מלוא הגיבוי בהלכה -
"עָשׁוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת מֹשֶׁה" (שם, פסוק כ"ג). חילוקי דעות כואבים נוספים עם פרשת "אֱמֹר" בחלק השלישי של המאמר.