ההסתה הגוברת וההתפרעויות במתחם אל-אקצה הניעו פיגועים במהלכם נרצחו 19 ישראלים. עם זאת, ישראל הצליחה למנוע הידרדרות והסלמה רחבה בירושלים, וכן ביו"ש וברצועת עזה. בהקשר האזורי, למרות העלייה בהיקף הביקורת הפומבית נגד ישראל, לא נסדק שיתוף הפעולה האסטרטגי והביטחוני עם מדינות ערב, והקשב העולמי לא הוסט מהמלחמה באוקראינה לירושלים.
ניתן לציין מספר כשלים במדיניות ישראל. ברמה האסטרטגית - ישראל ניהלה קרבות בלימה והכלה טקטיים, בלי הבנה שמדובר במערכה חדשה על הריבונות בהר-הבית והתמודדות עם מחבלים ללא שיוך ארגוני. בנוסף, ישראל לא גבתה מחיר מחמאס שעודד את אירועי ההסלמה.
ברמה הטקטית היו שלושה כשלים: ניתנו אישורי כניסה להמוני צעירים פלשתיניים ומקרב ערבים אזרחי ישראל, למרות סימנים מעידים לכוונתם לחולל מהומות; ממשלת ישראל לא הציגה את ההסדרים שגובשו עם ירדן והווקף ערב רמדאן, אשר הופרו על-ידי המוסלמים ובכך אפשרה להאשים את ישראל בהפרת ה"סטטוס-קוו" ונוצרה מתיחות בין המדינות; ממשלת ישראל נמנעה מעימות עם גורמים פוליטיים ואחרים בישראל, המבקשים לחזק את הריבונות הישראלית בהר-הבית באמצעות עליה ותפילה המונית של יהודים.
ישראל נדרשת להתארגן לקראת מערכה מתמשכת על השליטה בהר-הבית, על יסוד הבנה, כי פוטנציאל הנפיצות באתר רגיש זה יגבר בעקבות כל אירוע, חג או תאריך ציון. בד-בבד, עליה להתכונן להשלכות הצפויות של השלטת הריבונות והסדר במתחם - עידוד פיגועי טרור ואתגרים למעמדה האזורי והבינלאומי. נדרש להצר את פעילות הגורמים מערערי יציבות, להפריד ביניהם ולנטרלם. בצד המוסלמי הבעיה העיקרית היא העדר כתובת אחראית שתייצג את כלל הגורמים. הווקף הירדני וגם הרשות הפלשתינית, שאותה הרחיקה ישראל מירושלים ומהר-הבית, הם נטולי השפעה, אינם מסוגלים להשכין סדר ורגיעה ולהתמודד עם הגורמים שאינם סרים למרותם, כפי שאינם מקבלים את מרות ישראל ומוכנים להתעמת עם כוחות המשטרה ללא מורא.
על ישראל לפעול בנחישות ולהגביל את כניסת הגורמים מערערי היציבות להר-הבית, גם מוסלמים וגם יהודים. בד-בבד, חשוב לנסות שוב ולעדכן את ההסכמות עם ירדן לגבי חופש הפולחן המוסלמי במתחם, לצד הבטחת הסדר והיציבות בו, מתוקף ההסכמים בין המדינות וגם לשם השגת לגיטימציה לצעדים בהמשך. כמו-כן, יש לבחון מול ירדן את שילוב הרשות הפלשתינית בווקף הירדני, ובכך יימנע מחמאס הישג.
על ההסדרים להתרכז בהשכנת יציבות ורגיעה, בטיחות המתפללים המוסלמים באל-אקצה והיהודים בכותל המערבי, לצד התרת ביקורי יהודים בהר-הבית בזמנים מוגדרים, תוך התחייבות למנוע תפילת יהודים. אם לא יושגו הבנות אפקטיביות עם ירדן, על ישראל לשקול סגירה מוחלטת, לתקופה קצובה, של הגישה למתחם - גם למוסלמים וגם ליהודים.
מול חמאס, שוב התבדו ההערכות האופטימיות בישראל לגבי התמתנותו כביכול והיכולת להגיע עימו להבנות שקטות. חמאס מיטיב לנצל את הבידול בין רצועת עזה, שם נשמרת הרגיעה והשיגרה, לבין יתר האזורים המהווים מבחינתו זירות מאבק והוא מעודד הסלמה בטרור בהם ומהם - ירושלים, פנים ישראל, יו"ש ודרום לבנון. על חמאס לשלם את מחיר ההסתה, והגיע הזמן שישראל תנצל את עליונותה הטכנולוגית לשיבוש ערוצי ההשפעה וההתססה של הארגון.