השאלה העומדת בפנינו היא: מדוע לא תפעל ראש התביעה בישראל, היא בהרב-מיארה, להפסקת מחזה התעתועים המתקיים בבית המשפט המחוזי בירושלים במשפטו של בנימין נתניהו, למצער בדרך של תיקון כתב האישום ומחיקת האישום השלישי (תיק 4000, הוא תיק בזק), בשל הנסיבות המיוחדות שנוצרו: א) ספק סביר - כבר בשלב זה לאחר כשנה של דיונים, מתחוור, כי אין בידי התביעה ראיות די-הצורך להפליל את נתניהו בעבירות שוחד ו/או מרמה. מעדותם של עדי התביעה שנשמעו עד כה, ובמיוחד ניר חפץ ושלמה פילבר, ניתן להתרשם כי עדותם נוגדת חלקים מכתב האישום, ומקימה 'ספק סביר' המאפשר זיכוי נתניהו לפחות בעבירות שיוחסו לו במסגרת תיק בזק/4000. המכה המוחצת ניחתה בחקירתו הנגדית של פילבר לאחר שהופרך הטיעון שנכלל בכתב האישום כאילו התקיימה 'פגישת הנחיה' של נתניהו עם פילבר שבה הונחה פילבר להיטיב עם בזק-אלוביץ. חמור מכך: מעדותם של חפץ ופילבר עולה כי החוקרים, הן ברשות ניירות ערך והן במשטרה, חתרו שלא כדין, ולחצו על החשודים כדי למסור גירסה מפלילה, שתאפשר קיפוד ראשו של ראש ממשלה מכהן, הוא נתניהו. ובמילים פשוטות: מחיקת אישום זה תתאפשר גם בשל זכותו של נתניהו להגנה מן הצדק; ב) בזבוז זמן שיפוטי יקר - המשך ניהול המשפט בתיק 4000 יגרום, קרוב לוודאי, לבזבוז משאבי ציבור ובמיוחד זמן שיפוטי יקר. שלושה שופטים - רבקה פרידמן-פלדמן, משה בר-עם ועודד שחם, עשרות עורכי דין ועוזרים, וסיוע צמוד מצד חוקרי המשטרה ודיונים אין ספור בפרקליטות תוך מעורבות היועמשית עצמה. לא מדובר בשבועות, ואף לא בחודשים, אלא בשנים של התדיינות, שידרשו להמשך שמיעת מאות עדים באישום זה (מצד התביעה ולאחר מכן מצד ההגנה), סיכומים וחקירות נוספות, ו/או ערעורים לאחר מכן בבית המשפט העליון. חובת היועצת המשפטית היא להקדים תרופה, לבחון את טובת המערכת, ולחסוך זמן שיפוטי יקר, במיוחד במקום שמתברר כבר בשלב זה שאין כלל ודאות להשגת הרשעה, וכמעט כל עד שעולה מחליש עוד יותר את טיעוני התביעה; ג) נתניהו הרס את אלוביץ - ביסוד האישום בתיק 4000 גלום הטיעון: שני הנאשמים המרכזיים באישום השלישי קיימו יחסי גומלין - נתניהו השתמש במעמדו וסמכותו כדי לקדם במשרד התקשורת בקשות מצד חברת בזק/אלוביץ; ואילו אלוביץ השתמש במעמדו כבעל שליטה בחברת בזק, השולטת בוואלה, כדי לספק למשפחת נתניהו סיקור חיובי. טיעונים אלה מופרכים, מכל וכל:

• ראשית - כבר הוכח מעדותם של אילן ישועה וניר חפץ ומחומרי החקירה שהוצגו בפניהם במיוחד על-ידי ההגנה: נתניהו ובני משפחתו חטפו סיקור שלילי, מאות כתבות פורסמו נגדם ואלפי איזכורים פוגעניים; במקרים מסוימים אכן נענו בקשותיהם לקידום ידיעה ו/או פרסומה, או להסרה/דרדור פרסומים, כפי שנעשה הדבר בבקשות המופנות מדי יום לכלי תקשורת אחרים;

• שנית - מבחן התוצאה הפיננסי-המשפטי מלמד: שורה של רפורמות שהוביל נתניהו, הן בתפקידו כראש הממשלה והן בתפקידו כשר התקשורת, היכו קשות בחברת בזק בכלל ובאלוביץ בפרט. לראיה: בזק איבדה עסקים ומנויים לטובת HOT, פרטנר, סלקום ואחרות, שקודמו במסגרת המדיניות המוצהרת שהוביל נתניהו באמצעות פילבר: לפתוח את השוק למתחרות של בזק. כתוצאה ממדיניות זו, הרווחים של בזק הצטמצמו, נפגעה האפשרות למשיכת דיבידנדים שנדרשו להחזר הלוואות שנטל אלוביץ בזמנו לרכישת השליטה בבזק, ובשורה התחתונה: עסקיו של אלוביץ קרסו, הוא איבד את השליטה ביורוקום (ששלטה בבזק), ובהמשך יורוקום הגיעה לפירוק. אלוביץ ירד מנכסיו ועתה הוא מתקשה אפילו לשלם בעד הגנתו בבית המשפט.

שתי הערות (י.י.), שאותן השמענו כבר עשרות פעמים:

• תיק 1000 - נתניהו קיבל מתנות. זו עובדה. חילוקי הדעות הן על כמות המתנות. נתניהו הודה מעל בימת הכנסת בקבלת מתנות מחברים, אך הכחיש שביצע עבירה. הדרך הנכונה היא מיצוי הדין עמו, אם בכלל, במסגרת הסדר טיעון (מנהלי/משמעתי), בעבירה של קבלת מתנות אסורות (עבירה לפי חוק שירות הציבור (מתנות), תש"ם-1979, שדינה כופר-כסף, בלא קלון);

• תיק 2000 - כתב האישום נגד נתניהו בסעיף אישום זה, מופרך מיסודו. נתניהו הוא הקורבן. העבריין-הסחטן הוא יו"ר קבוצת ידיעות אחרונות, ארנון מוזס.