חזקת החפות היא חזקת בסיס שיש לכל אדם. אדם הוא זכאי עד אשר נמצא חייב בדין, ובכל זאת החוק ופסיקות בית המשפט "מענישים" עובדי ציבור ונבחרי ציבור כבר בעת הגשת כתב האישום נגדם באמצעות השעייתם מתפקידם. לעיתים הם "מוענשים" הרבה קודם, לדוגמה עם מעצרם או עם "פרוץ" חקירה בעניינם.
הלכת דרעי פנחסי
שרים וסגני שרים, אשר לא נכללו בקבוצה ה"נענשת" בחוק, נכללו בה באמצעות פסיקת בית המשפט העליון. הלכת דרעי פנחסי קבעה כי הסמכות שברשות שניתנה לראש הממשלה לפיטורי שרים על-פי שיקול דעתו, הופכת לסמכות שבחובה, ללא שיקול דעת, במקרה של הגשת כתבי אישום חמורים נגדם, כי אם לא יפוטרו תהיה בכך חריגה קיצונית ממתחם הסבירות.
התיקון לחוק יסוד הממשלה - הסדר שלילי?
בשנת 2001 בממשלת ברק/ביילין כשר משפטים, תוקן חוק יסוד הממשלה ומאותה עת פיטורי שר חלו
עם הרשעתו. היו שסברו שפיטורים עם ההרשעה מהווים הסדר שלילי המבטל את הלכת דרעי/פנחסי בבחינת ההן (הפיטורים עם הרשעה) ומעיד גם על הלאו (ולא רגע אחד לפני כן), אך בית המשפט לא קיבל אינטרפרטציה זו של החוק וקבע כי על-אף התיקון של 2001, הלכת דרעי/פנחסי בעינה עומדת.
ההבדל בין ממונה לנבחר
ניסיון של עותרים להרחיב את הלכת דרעי/פנחסי משרים לראש הממשלה בנימין נתניהו כשל. בית המשפט העליון דבק בלשון החוק, הקובעת שראש ממשלה חייב לסיים תפקידו (או מועמדותו) בנסיבות של ניקיון כפיים רק עם
הרשעה חלוטה בעבירה שיש עמה קלון ולא רגע אחד לפני כן, אלא אם בוחריו החליטו בבחירות להחליפו באחר.
וההבדל בין שרים לראש ממשלה ברור.
שרים מתמנים, בעוד ראש הממשלה נבחר. הסמכות למנות ולפטר שר נמצאת בידי ראש הממשלה ולכן בית המשפט מוסמך להורות לו לפעול כך או אחרת, ולעומת זאת הסמכות למנות ולפטר ראש ממשלה נמצאת בידי הציבור באמצעות הכנסת, ובית המשפט לא נפל בפח שטמנו לו העותרים בציפייתם ממנו בפועל לצוות על הציבור לשנות את בחירתו או בפועל לצוות על חברי הכנסת להצביע כך או אחרת בהצבעות אמון או אי-אמון. החלטות כאלה של בית המשפט, לו היו מתקבלות, היו מהוות סימן לכשל מוחלט, TOTAL LOSS, של מערכות השלטון בישראל.
חזקת התקינות
חזקת התקינות היא מושג מהעולם החוקתי/המנהלי. שמה המלא הוא
"חזקת התקינות המנהלית" ועיקרה הוא שרשויות המדינה נחשבות כדוברות אמת אלא אם בית המשפט משתכנע אחרת. כברית מחדל,
ובסוגיות חוקתיות/מנהליות, רשויות המדינה הן מקצועיות, תמות לב ונקיות כפיים, ומי שחושב אחרת אנא יבוא וישכנע בכך את בית המשפט.
על-פי אותו משקל (אבל הפוך) חזקת החפות אומרת שנאשם
בפלילים הוא זכאי כברירת מחדל, עד אשר רשויות המדינה ישכנעו את בית המשפט באשמתו.
"חזקת התקינות המנהלית" אומנם לא תקפה בדין הפלילי, בדין הפלילי נדרשת המדינה להוכיח לעילה ולעילה את טענותיה, אך ההחלטה לפטר את השר משיקולי סבירות בעת הגשת כתב אישום,
לפני תחילת הדיון המשפטי, נדונה בבג"ץ, והיא ודאי החלטה מנהלית המתבססת על
"חזקת התקינות המנהלית", והחזקה הזו מתבססת על כך שכתב האישום הוכן כחוק, ביושר ובמקצועיות.
האיזון בין חזקת החפות ובין חזקת התקינות
עוסקים אנו באיזון בין שני עקרונות יסוד של שיטתנו הנוגדים זה את זה. בשם החפות אסור לנו לפגוע באדם טרם הרשעה, ובשם התקינות המנהלית אנו מתייחסים לכתב האישום (טרם הרשעה) ברצינות. אם נפל בו פגם ולא תהיה הרשעה יהיה זה מחמת השגגה, ולכן החל מסף עבירות מסוים חזקת החפות נופלת מפני חזקת התקינות (לעניין הפיטורין/השעיה).
חובה לשנות את נקודת האיזון
בואו נתעלם מאפשרות הזדון. בואו נשים בצד קונספירציות, בואו נתעלם מ"מה יוחלט". ישנן כמה מסקנות שניתן כבר להסיק ללא שמץ שמצו של ספק משלושה אירועים מצטברים:
1. הכיפה אדומה שעשתה הפרקליטות לשופטת הילה גרסטל.
2. משפט זדורוב בכלל וחובת ה"דיבור בקול אחד" של עדים ומומחים מטעם המדינה שבקעה ממנו בפרט.
3. משפט נתניהו. שערורייה, פשוט שערורייה אשר חייבת להיחקר פן זדונית היא.
כל אדם אשר טיפת יושר בלבבו אומר: תקשיבו, אולי הם לא עבריינים, אבל הם לפחות וללא ספק חבורת חובבנים, אשר חובבותם אומנותם. אין להם מושג מה הם עושים, יד ימינם לא יודעת משמאלם. ולכן אנו חייבים לשחרר אותם לאחר כבוד מ
"חזקת התקינות המנהלית" שהוענקה להם לאורך שנים וכמסתבר, ללא כל הצדקה. וככל שצונחת לתהום כף
התקינות עולה מן העבר השני כף
החפות.
הס מלהזכיר את "חוק נתניהו". חובה לבטל חד-משמעית את הלכת דרעי פנחסי
כולנו רואים ניסיונות פוליטיים מקוממים ומגוחכים, למנוע מבנימין נתניהו מלהתמודד בבחירות הצפויות כנראה בחודשים הקרובים בגלל כתב האישום.
כולנו רואים את הקרקס שעושה ההגנה לתביעה במשפט נתניהו, כאשר באורח חוזר ונשנה משנה התביעה את כתב האישום בגלל לפחות מחדליה הקיצוניים. ואפילו אם חקירה חיצונית עמוקה תסיק שאין זדון במעשי התביעה, אפילו אם היא עשתה את כל אלה בשגגה נוראית - היא הרוויחה ללא ספק ביושר (או בעוקם) רב את שלילת רישיון
"חזקת התקינות המנהלית" שלה. הפרקליטות והמשטרה הוכיחו לנו מעל ומעבר לכל ספק שאינם תקינים מנהלית, באורח קיצוני, ולכן אין להם יותר "חזקת תקינות מנהלית".
סמכנו עליהם, הענקנו להם חזקת תקינות, הם מוכיחים באותות ובמופתים שאינם ראויים לחזקה הזו, ולכן עלינו ליטול מהם אותה. התוצאה המיידית היא שאסור לנו לפטר שרים על בסיס כתב אישום, ועל כן חובתנו להבהיר ברחל בתך הקטנה שהחובה לפיטורי שר תחול עם הרשעות בעבירה שיש עמה קלון
ולא רגע אחד לפני כן.
על-פי מה שניתן להסיק היום, כתב אישום הוא פיסת נייר ותו לא, כמו פתק למכולת, כמו תלוש משכורת. אין להסיק ממנו מסקנה כלשהי, לא שוחד ולא מוחד, לא השעיה ולא הרפיה. מאחוריו עומדים במקרה הטוב חבורת חובבנים עתירי שכר ורכבים צמודים, עם תארים ושמות מפוצצים, שאין להם שמץ של מושג במבחנים שיעבור הנייר הזה בבית משפט. רק בית המשפט מוסמך להגיע למסקנות כלשהן בנוגע לכתב אישום, לא משטרה, לא פרקליטות, לא רביב דרוקר, לא אביעד גליקמן ואפילו לא ברוך קרא.
בית משפט ואך ורק בית משפט. וכאשר החבורה הזו מובילה את בית המשפט, ואין בסביבה הגנת שופרא דשופרא, ואלה 99% מהמקרים, בית המשפט נדחף אף הוא, מחוסר ברירה. לתהום הזו.