מכל מקום, היחלשות מחנה חיזבאללה והתחזקותו של ג'עג'ע, שנוא נפשו של חסן נסראללה והמוביל את המאבק לפירוק חיזבאללה מנשקו, לא יצרו גוש משמעותי בפרלמנט שיוכל להשפיע מהותית על קבלת החלטות שלא על דעת חיזבאללה ותומכיו או האליטה השלטת, וגם לא לקדם את הרפורמות הנחוצות כל כך לתיקון מצבה הקשה של לבנון, המהוות תנאי לחידוש הסיוע המערבי. רבים מקרב ההנהגה המושחתת הישנה נותרו על-כנם. כמו-כן, החרמת הבחירות על-ידי המפלגה הסונית הגדולה של סעד חרירי, אל-מוסתקבל, הותירה ואקום מנהיגותי במחנה הסוני. וכך, מול חיזבאללה ושותפיו ניצב מחנה מפוצל, הכולל לצד כמה מפלגות ותיקות רסיסי מפלגות חדשות, ולא ברור האם ג'עג'ע, המסומן על-ידי חיזבאללה כמשתף פעולה עם ישראל, יצליח ללכדן סביבו על בסיס אג'נדה משותפת.
מבחן ראשון למאזן הכוחות החדש בפרלמנט היו הבחירות ליושב-ראש הפרלמנט ולסגנו. בבחירות אלה, שנערכו ב-31 במאי, הצליח מחנה חיזבאללה להביא לבחירתו של נביה ברי, מנהיג אמל, שותפו השיעי של חיזבאללה, לתפקיד היו"ר בפעם השביעית. לסגן יו"ר נבחר נציג מחנה זה, אליאס בו סעב, ממפלגת "הזרם הפטריוטי החופשי". אולם, השניים נבחרו ברוב זעום של 65 חברי פרלמנט (הודות לתמיכת מפלגתו הדרוזית של ג'ונבלט, אשר נמנע מהשתייכות למי מהמחנות ואשר לא ברור כיצד ימשיך להצביע בהמשך), בעוד בבחירות 2018 זכה ברי ברוב של 98 קולות (מתוך 128).
אם כן, למרות היחלשות שותפיו, המערך הפוליטי החדש בפרלמנט משקף ומשמר את מעמדו המשפיע של חיזבאללה, גם אם אינו נוח לארגון ומייצר לו אתגרים חדשים. הארגון יידרש לאתר דרכים לשמר את מעמדו ולסכל החלטות חריגות נגד האינטרסים שלו ובכלל זאת גם ליצור בריתות חדשות. לגבי נושאי ליבה, ביניהם התביעה שיתפרק מנשקו, נראה כי חיזבאללה לא יבחל אף בשימוש בכוח.