מתי נחשפת לעומק עולם המחקר והחלטת שבו אתה רוצה להמשיך? תאופיק: "בשנה הרביעית סיימתי את לימודי הרוקחות ואז התחלתי סטאז' של כחצי שנה. בתקופה הזו חשבתי כיצד אני רוצה להמשיך את לימודיי, כשחלום הרפואה עדיין ליווה אותי, ואז הכרתי מרצה בבית הספר לרוקחות של האוניברסיטה העברית שהשפיע עליי מאוד, הרופא והחוקר, ד"ר עבדאללה חאג' יחיא ז"ל. הוא היה ההשראה שלי וראיתי בו את האדם שאני רוצה להיות. התייעצתי איתו לגבי המשך הדרך, ולתחום המחקר התחברתי דרכו. זאת היית החשיפה הראשונה שלי לעולם המחקר. "המשכתי ללימודי התואר השני ברוקחות, בליווי של ד"ר חאג' יחיא כמנטור. כשהתחלתי ב-2008 את לימודי התואר השני, הייתה שביתה כללית של האקדמיה למשך כחצי שנה. המשכתי במקביל לעבוד במשרה כמעט מלאה בבית מרקחת בבית הכרם בירושלים, אתגר כמעט בלתי אפשרי, כי את התואר השני מימנתי כבר לבד, ללא עזרת ההורים. אני אדם שאוהב ומעריך את המקומות בהם גדלתי והתפתחתי, בית הספר לרוקחות זה אחד מהם ובית הכרם זה מקום נוסף".

במה עסק התואר השני?

תאופיק: "התואר השני עסק בפיתוח תרופות נוגדי חמצון לבעיות כיב קיבה. מהות המחקר הייתה להצמיד מולקולות שימנעו את כיב הקיבה שנוצר בגלל תרופות נגד כאב, המוכרות כתרופות NSAIDS, תרופות נוגדות כאב אנטי דלקתיות. ניסינו לפתח שילוב של תרופות שימנע את כיב הקיבה. "לקראת סיום התואר השני, ד"ר עבדאללה חאג' יחיא הלך לעולמו בטרם עת, זמן קצר לפני שהייתי צריך להגיש את עבודת המאסטר שלי, כך שלצערי לא הצלחתי להשלים אותה כי נותרתי ללא מנחה. מותו של ד"ר חאג' יחיא היה אירוע מכונן עבורי ומצאתי את עצמי בצומת דרכים משמעותית בחיים שלי." הרגשתי שאני חייב פסק זמן, עזבתי את האוניברסיטה לתקופה ונסעתי הביתה, כדי לחשוב כיצד להמשיך. חשבתי אפילו להפסיק את הלימודים בכלל ולחזור הביתה, להתחתן ולהקים משפחה. אולי לנסוע ללימודים בחו"ל. לאחר התלבטות של מספר שבועות, הגיע תאופיק למסקנה שהוא רוצה להיות חבר סגל בבית הספר לרוקחות. כך חזר לאוניברסיטה העברית נמרץ ועם מטרה ברורה, בשלב הראשון בניסיון לסיים את התואר השני, אך ללא הצלחה. תאופיק: "עם חזרתי, היה בתמונה גם פרופ' מאיר ביאלר, מורי ורבי, שהכיר אותי עוד מלימודי התואר השני. יש פה סגירת מעגל יפה, שכן ד"ר חאג' יחיא היה סטודנט לדוקטורט של פרופ' ביאלר ואני סטודנט לתואר שני של ד"ר חאג' יחיא. כשעבדאללה נפטר, פרופ' ביאלר נתן לי את כל התמיכה, מעל ומעבר לכל ציפיותיי. הוא הסכים לממן את המחקר האחרון של עבודת המאסטר שלי, שלא הצלחתי להשלים, כי לא היה מי שילווה אותי פיסית במחקר. המטרה הייתה שאסיים את התואר השני ואז אמשיך אצלו את הדוקטורט. לא הצלחתי לסיים את המחקר, ופרופ' ביאלר אפשר לי להתחיל מחדש את התואר השני כדי שאוכל להמשיך עמו לדוקטורט".

נאלצת, לפיכך, להתחיל מחדש לימודי תואר שני?

תאופיק: "הצער הגדול שלי היה על כך שאיבדתי את המנחה שלי ולא את לימודי התואר השני, זה מבחינתי היה לב העניין והכאב שליווה אותי זמן רב. את לימודי התואר השני הנוסף התחלתי בשנת 2009 עד 2010, והמשכתי ללימודי הדוקטורט שאותם סיימתי ב-2014".

בפוסט דוקטורט במחלקה הנירולוגית של אוניברסיטת UCL בלונדון אנגליה- Institute of Neurology, University College London, עסק תאופיק בשני מיזמים עיקריים, הראשון עסק בחקר מעורבות עקה חמצונית וייצור של רדיקלים חופשיים באפילפסיה. השני עסק בפיתוח תרפיה גנטית לטיפול באפילפסיה עמידה לטיפול תרופתי. עקה חמצונית (Oxidative Stress) זהו מצב בו הגוף אינו מסוגל להתמודד עם כמות הרדיקלים החופשיים. במצב אידיאלי, תאי הגוף מסוגלים להתמודד עם מתקפת הרדיקלים, אולם בעקבות גורמים חיצוניים (תזונה, עישון, זיהום אוויר, ועוד) ופנימיים (גיל, תרופות, פציעה, מחלה) גוברים הרדיקלים על נוגדי החמצון, והתוצאה היא עקה חמצונית בתא, שגורמת לנזקים למולקולות השונות, וכך נפגעים מבנה ותפקוד התא.

כיצד העמקת במחקר מחלת האפילפסיה עם חזרתך מהפוסט דוקטורט?

תאופיק: "חזרתי לאוניברסיטה העברית לאחר הפוסט דוקטורט ב-2019, התקבלתי כחבר סגל בכיר ומאז אני עוסק במעבדה שלי בחקר מנגנונים של התפתחות מחלת האפילפסיה, ופיתוח תרפיה גנטית לטיפול באפילפסיה עמידה לתרופות". התגלית החדשה ופורצת הדרך של ד"ר תאופיק שיח' אחמד והחוקרים שעמו, מהותה בהזרקת ווירוסים למוח שתוכל למנוע התפרצות התקפים אפילפטיים. המחקר גילה אנזים שאחראי על תהליך היווצרות חומרים פעילים במוח שגורמים להתפתחות מחלת האפילפסיה. בזכות שיטה חדשה נוכל בעתיד למנוע את התפתחות המחלה.

מה נעשה בעבודת המחקר של התגלית החדשה למניעת התפרצות התקפים אפילפטיים?

תאופיק: "לקחנו עבודות מחקר קיימות שהראו איזה שהוא קשר לכך שאנזים מסוים, עצם הפעילות הפיזיולוגית שלו, היא לייצר רדיקלים חופשיים כחלק ממערכת החיסון. עקבנו אחרי פעילות האנזים הזה בתאים במוח בעזרת סמן פלורסנטי, (לשם כך השתמשנו בווירוסים), וראינו ויזואלית שבמודלים של התקפים אפילפטיים בחיות מעבדה, אכן יש הפעלה של אנזים זה, שמייצר את הרדיקלים החופשיים באופן מוגבר. מצד שני, ראינו כי המיטוכונדריה, שהייתה ידועה במשך עשורים כמקור לייצור של רדיקליים חופשיים גם באפילפסיה, דווקא אינה תורמת לכך במהלך התקף אפילפטי".

האם אתם קרובים לשלב של מציאת תרופה? תאופיק: "המחקר שלנו הוא מחקר בסיסי, הוא עדיין לא בשלב של התרופה. כלומר לענות על השאלה, היכן מיוצרים רדיקלים חופשיים במהלך התקפים אפילפטיים. עניינו על כך כשראינו את פעולת האנזים שאכן מתרחשת. השלב הבא של המחקר הוא להתמקד באנזים הזה ולעכב אותו באופן סלקטיבי. האנזים הזה קיים בשבעה איזופורמים שונים (לאנזימים יש צורות שונות שמפוזרות בכל מיני תאים ואזורים במוח והתפקיד המרכזי של ייצור רדיקליים הוא זהה, אבל אופן ההפעלה, מה מפעיל אותם, מתי ולמשך כמה זמן, משתנה בין איזופורם לאיזופורם). אנחנו רוצים לעכב איזופורם אחד בסוג תא ספציפי. בשל העובדה שהאנזים הזה חשוב למערכת החיסון, אנחנו לא רוצים לעכב את כל האיזופורמים בכל האזורים ו/או התאים במוח, אלא להתמקד בצורה אחת של האנזים שנמצאת בסוג תא ספציפי ולעכב אותו. "אנחנו עושים זאת דרך הזרקה של ווירוסים, שהייחודיות שלהם היא, שגם אם הם חודרים לתאים רבים או לסוגים שונים של תאים לאחר שאנחנו מזריקים אותם, הם יעברו ביטוי אך ורק בסוג התא שהגדרנו. בתוך הווירוס שאנו מזריקים, אנחנו יכולים להכניס אלמנט טיפולי, פפטיט או חלבון, שיודע לעכב את פעילות האנזים. זה החלק במחקר שאנו עובדים עליו בימים אלה, ועבורו קיבלנו מימון מקרן ה- ISF (ISRAEL SCIENCE FOUNDATION) היוקרתית. המחקר הזה מתמקד בגישות חדשות לטיפול באפילפסיה דרך תרפיה גנית, שחלק ממנה זה תרפיה גנית נוגדת חמצון".

מה משמעות התרפיה הגנית החדשה עליה אתם עובדים כעת? תאופיק: "משמעות התרפיה הגנית החדשה עליה אנו עובדים כעת היא, שכאשר אנו מזריקים את הווירוסים, הם יתבטאו באופן קבוע ועקבי. אנחנו שואלים מה אנו רוצים שיקרה אחרי שאנו מטפלים בבעיה, האם אנחנו רוצים שהווירוסים עדיין יישארו שם, כי אולי לטווח הרחוק אם הם ימשיכו לייצר את מה שהם מייצרים, זה לא רצוי. מה אנחנו עושים עם הווירוסים אם כך? וכיום זה החיסרון המשמעותי ביותר של תרפיה גנית, גישה מחקרית קיימת ונפוצה ביותר, במיוחד בשנים האחרונות".

איך פותרים את הביטוי הקבוע והעקבי של פעילות הווירוסים?

תאופיק: "אנו עובדים בשיתוף פעולה עם קבוצת חוקרים בלונדון, על גישה מחקרית שלפיה מזריקים ווירוס, והווירוס הזה לא בא לידי ביטוי עד אשר מתרחש התקף אפילפטי, כלומר התרפיה הגנית שאנו מזריקים, תפעיל את עצמה באופן אוטומטי בעת התקף, וכאשר אין התקף היא תישאר כבויה. באזור במוח שיודע לייצר התקפים אפילפטיים קיימים מיליוני תאים, שלא כולם לוקחים חלק בפעילות האפילפטית. "מה שאנחנו רוצים לעשות, הוא למפות את אותם תאים בלבד ורק בהם לבצע התערבות טיפולית. יש לנו כבר תוצאות ראשוניות שמראות שאנו מצליחים בעזרת התרפיה הגנית שאנו עושים, לסמן תאים במוח שאחראים על התפרצות ההתקף האפילפטי. השלב הזה של המחקר בודק לא רק את האפשרות למיפוי אותם תאים שמשתתפים בפעילות האפילפטית, אלא גם את האפשרות להחדיר להם חומר טיפולי שיטפל בבעיה. כרגע אנו בעיצומם של הניסויים לבדיקה הזאת". ד"ר תאופיק שיח' אחמד, חזר לא מכבר מכנס באיטליה, THE FUTURE OF REDOX BIOLOGY, שם הציג את המחקר בו בדק יחד עם צוות החוקרים שעמו, מהו המקור לייצור רדיקלים חופשיים באפילפסיה, בו נמצא כי האנזים NADPH oxidase הינו המקור העיקרי לכך. בתחילת יולי יתקיים בשוויץ בז'נבה, כנס 14th European Epilepsy Congress. בכנס זה, יציג תאופיק עבודה אחרת, המראה כי טיפול נוגד חמצון יכול להפחית את הסיכוי לפתח אפילפסיה בחיות (לאחר פגיעת ראש למשל), וכי טיפול כזה באפילפסיה קיימת שהיא עמידה לטיפול סטנדרטי, יכול להפחית את חומרת המחלה ולמנוע מוות תאי במוח. לאחרונה זכה בפרס פרוסינר-אברמסקי למחקר במדעי המוח, פרס הצטיינות במחקר פורץ דרך לשנת 2022. לפני הטקס נשאל ד"ר שיח' אחמד מה המשמעות מבחינתו של 'המנהיגות של המחר'- The Leadership of tomorrow, התשובה שלו הייתה: 'leadership of tomorrow means not forgetting the leadership of Yesterday', 'המנהיגות של המחר, משמע, לא לשכוח את המנהיגות של אתמול'. תשובתו הוקלטה והושמעה במעמד קבלת הפרס. תאופיק: "הרעיון הוא לקחת את הערכים שגדלנו עליהם ולנסות ליישם אותם נוכח היתרון העצום שאנחנו מקבלים מהמשאבים והטכנולוגיות של היום. עם זאת להמשיך להישען על הערכים שקיבלנו מהמורים שלנו".

היכן אתה רואה את עצמך, בעוד חמש שנים, נניח? מה היעדים הבאים?

תאופיק: "אני אשאר פה באוניברסיטה העברית, גם בעוד חמישים שנה. החלום שלי הוא לא הכותרת, אלא המשמעות. הרצון להביא תרומה משמעותית, גם אם זה בהבנה חלקית של הידע, דברים שלא היו ידועים עד היום. להצליח לתת בעבודה המחקרית שלנו מענה למאות אלפי אנשים בעולם שמתמודדים עם מחלת האפילפסיה, גם אם תהיה הצלחה רק אצל חלקם".

מה המשמעות של 'לתת מענה' קונקרטית למחלת האפילפסיה שיש לה השלכות לא רק ברמה הרפואית?

תאופיק: "האפילפסיה אינה מחלה סופנית, אבל הנזק שלה הוא לא רק רפואי הוא נזק חברתי משמעותי. חולי אפילפסיה, אינם יכולים, למשל, להחזיק רישיון נהיגה עד שהם מוכיחים שאין להם התקפים במשך שנה רצופה. היכולת שלהם לעבוד נפגעת, חיי החברה שלהם נפגעים. בחלקים מסוימים בעולם, מחלת האפילפסיה, עדיין נתפשת כמחלה של מתמודדי נפש וזה מעציב. הסטיגמה עדיין קיימת ובועטת. "אם אנחנו נצליח במחקר שלנו, לשפוך מעט אור על ההבנה של המורכבות של מחלת האפילפסיה ולסייע כתוצאה מכך גם על המשמעויות החברתיות והנלוות האחרות, זאת המשמעות האמיתית מבחינתי".

בחיבור הכה חשוב לך בין העבר והעתיד מול מה שמתרחש כאן ועכשיו, איך תרצה לסכם את הראיון?

תאופיק: "יש פתגם בערבית שאומר 'החי עדיין קיים, המת כבר לא', כך שכאשר אני מזכיר את ד"ר חאג' יחיא ז"ל, שהיה דמות כל כך משמעותית עבורי, אני לא יכול שלא להזכיר את המנטורים שלי לדוקטורט, פרופ' מאיר ביאלר ופרופ' אילון יבין, שאני מלא הערכה ותודה להם. פרופ' ביאלר, שעוסק בפיתוח תרופות לאפילפסיה, הפך את החלום המחקרי שלי למשהו שאני יכול לראות ממש מתגשם. הוא האמין בי ועמד מאחורי, התמיכה והעזרה שלו הפכו את זה למשהו מציאותי וישים. היום הוא סוג של מנטור רוחני שלי, אני מעדכן אותו, אנחנו משוחחים ומתייעצים. זו דרכו של מי ששואף להיות מנהיג מדעי, לא?".