מולדתו הראשונה, אודסה, העיר שבה נולד, ממוקמת בפאה הצפון-מערבית של הים השחור. אתור בנופה הגשמי, ההיסטורי והרוחני, אחרי מנוֹעים לפיתוח תורת הביטחון שלו:
רוח מלחמה שרתה באודסה, ומאותן סיבות היא מצויה בה אף בעת כתיבת שורות אלה,
10 מאה ארבעים ושתיים שנים אחרי לידת ז'בוטינסקי, וזאת לאחר שרוסיה קרעה מאוקראינה את חצי האי קרים הסמוך לאודסה, לוחמת לקרוע ממנה את מחוזותיה המזרחיים ואולי אף להשתלט עליה כליל. לא רק בתולדותיה ארוגה בה מלחמה, אלא אף בשמה: הצארינה, יקטרינה הגדולה - שהורתה בשנת 1794 להקים התנחלות בערבה שנכבשה חמש שנים לפני כן מן הטורקים - העניקה לה את שמה, כי לאורך החוף המערבי של הים השחור, לרבות באתר שעליה נבנתה העיר החדשה עצמה, שכנו התנחלויות יווניות בעת העתיקה. חביבה של הצארינה, האדמירל הספרדי-נפוליטני ג'וזה דה-ריבס, שכבש את העיירה הטורקית חאגיביי ב-1789, יזם באותו מקום את הקמת העיר, והיה מושלה הראשון. הוא יעץ לצארינה לקרוא לעיר על שם אחת ההתנחלויות היווניות העתיקות: אודסוס או אודוס. יקטרינה, מחלוצות הפמיניזם בעת החדשה, העניקה לעיר שם נקבי: אודסה.
גם אירוע היסטורי זעיר זה נכלל בתבנית נוף מולדתו של ז'בוטינסקי, שלא רק אהב, אלא גם העריך ביותר נשים (ראה להלן).
אודסוס ואודוס נקראו על שמו של אודיסאוס, גיבור מלחמות טרויה, ואחת מן הדמויות שעיצבו את תרבות המערב. אודיסאוס, לא רק שהיה מדמויות המופת הספרותיות של ז'בוטינסקי, כפי שניתן להבין מסיפורו "עשרה ספרים", אלא שגם מהלך חייו של ז'בוטינסקי דומה לחיי גיבורו של הומרוס. ז'בוטינסקי קרוב לוודאי שהיה מודע למורשתו של דה-ריבס, לא רק משום שעלילות ככלל ריתקו אותו, אלא גם משום שרחובה הראשי של אודסה קרוי על שמו. וכשהגה את שם העיר, פעמים אין ספור מאז ילדותו, קרוב לוודאי שנצנצה בתודעתו דמותו של אודיסאוס.
בהנחה שהומרוס העניק לאודיסאוס את שמו, לפי התפקיד שייעד לו בשני האפוסים הגדולים שחיבר, עסקו חוקרים רבים בשאלה מה משמעותו של השם הזה. הנה אחדים מן הפירושים: "הוא אשר במהלך חייו מכאיב לאחרים וניסיון חייו מכאיב לו" (מאיים ומאוים); "חורש מזימות (הסוס הטרויאני) המתמודד בהצלחה עם אלים" (כיעקב אבינו).
שלמה המלך כתב בספרו (משלי, כ"ד, ו): "בתחבולות תעשה לך מלחמה". כאודיסאוס כן גם ז'בוטינסקי, ביקש להילחם במוח ולא רק בכוח. ומבלי לוותר על הכוח, להפעילו בתבונה.
כאודיסאוס, וכחברו, יוסף טרומפלדור (ראה להלן), גם ז'בוטינסקי שנא מלחמות. הוא אף חיבר מחזה פציפיסטי (ראה להלן), אך הבין שלא ניתן להימנע מהן.
כל חייו היו מסע רצוף של ניסיונות קשים, שבהם הוא למד את הוויית הצבא והמלחמה ופיתח, בשנות העשרים של המאה העשרים, את תורת הביטחון. סביר להניח שז'בוטינסקי – שאף למד יוונית בבית ספר תיכון – קלט מסרים תרבותיים-היסטוריים אלה, ודמותו של אודיסאוס נספגה בתבנית נוף מולדתו. ב-1928 הוא פרסם "הכרזה מטעם מפקד הכבוד העליון לברית טרומפלדור העולמית", ובה ניסח את חלומו-חזונו: "ואני מחפש נוער שיהיה נאיבי בטבע, כבשירי הומרוס, כעשרת הדברות: ידוֹע ידע את הקושי, אבל גם להאמין ידע, להעז, שאיפה עד הקץ, לשער השגות המגיעות עד האופק...". רק נוער כזה מסוגל היה בעיניו לחולל את המהפכה העברית שאותה שאף לחולל. את הנוער הזה ביקש ז'בוטינסקי לחנך.