בשבוע שעבר הקרין סניגורו של נתניהו, עו"ד עמית חדד, קטע קצרצר מחקירתו במשטרה של עו"ד יעקב וינרוט ז"ל, שהיה במשך שנים פרקליטו של נתניהו. וינרוט אמר כי נתניהו שאל אותו לגבי מתנות מחברים ותיקים, וכי הוא השיב שכל עוד מדובר במתנות על-רקע חברי – אין בעיה. במענה לכתב האישום נאמר בנושא זה: "העובדה שאין פסול או בעיה בקבלת התכשיט נובעת גם מכך שראש הממשלה קיבל חוות דעת משפטית שהתירה לגב' [שרה] נתניהו לקבל תכשיט ממילצ'ן לכבוד יום הולדתה. ראש הממשלה התייעץ גם עם ד"ר וינרוט ז"ל, והבהיר לו שכאשר המתנה ניתנת כמתנה בין חברים, אין מניעה לקבלה". על-פי הצגת דברים זו, ברור שלא התקיימו התנאים לקבלת חוות דעת שניתן להסתמך עליה: לא בכתב, לא בפירוט, לא אחרי ניסיון לקבל פרה-רולינג. מדוע לא הזכיר נתניהו את מילצ'ן בשאלונים לגבי ניגוד עניינים בשנים 2009 ו-2015? שוב, מן המענה עולה שנתניהו החליט לבדו: "במועד מילוי השאלונים, למילצ'ן לא היו אינטרסים שעשויים היו להעמיד את ראש הממשלה במצב של ניגוד עניינים. ודוק; עצם הקשר החברי בין ראש הממשלה לבין מילצ'ן, ואפילו קבלת הסיגרים במתנה לא מקימים חובה על ראש הממשלה לציין את שמו של מילצ'ן בשאלון ניגוד העניינים, שכן מילצ'ן אינו מחזיק בתפקיד, עיסוק או כהונה שעלולים היו להעמיד את ראש הממשלה במצב של ניגוד עניינים". במענה נאמר עוד: "בזמן אמת, ראש הממשלה קיבל מספר חוות דעת משפטיות שהתירו לו לקבל מתנות מחברים. חוות דעת אחת ניתנה על-ידי היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה, עו"ד [שלומית] ברנע-פרגו. הדברים נאמרו על ידה הן בכתובים, הן בפגישות שקיימה עם ראש הממשלה. הגורם המשפטי המוסמך הסביר לראש הממשלה, בכתובים, שהחוק, התקנות והוראות התקשי"ר אינם חלים על מתנות אישיות הניתנות לו על-ידי חברים. חוות דעת משפטית דומה ניתנה לראש הממשלה גם על-ידי עו"ד ד"ר יעקב וינרוט ז"ל במספר הזדמנויות, הן באופן כללי, הן במקרים ספציפיים. הנה כי כן, ראש הממשלה פעל בהקשר של המתנות שקיבל ממילצ'ן ופאקר על-פי חוות דעת שקיבל מהיועצת המשפטית של משרדו ומעורך דינו, ד"ר יעקב וינרוט, המומחה לדין הפלילי". גם כאן יש לבדוק היטב מה שאל נתניהו, מתי שאל, את מי שאל – ומה בדיוק היו התשובות שקיבל והאם נהג בדקדקנות על פיהן. חשובה במיוחד עשויה להיות חוות הדעת הכתובה של ברנע-פרגו (כאמור, לפי הפסיקה אין כמעט משקל לחוות דעת בעל-פה) ומידת הידיעה שהייתה לה לגבי עומק הקשרים בין נתניהו לבין מילצ'ן ופאקר, היקף המתנות מן השניים והאפשרות שלפחות מילצ'ן – לו היו עסקים בישראל, במיוחד בתחום התקשורת הקרוב כל כך לליבו של נתניהו – ירצה יום אחד משהו מנתניהו.

נתניהו מואשם בתיק 2000 במרמה והפרת אמונים, בנימוק שלא הפסיק את השיח עם מוזס גם לאחר שהלה הציע לו שוחד (שיפור הסיקור בידיעות אחרונות תמורת הגבלת ישראל היום) ונקט פעולות שיצרו אצל מוזס את הרושם שהוא עשוי להיענות להצעה. מותר לשער, שכל עובד ציבור ישר דרך שהיה מקבל הצעת שוחד, היה פונה מיד לממונים עליו או ליועצים המשפטיים של מקום עבודתו, מדווח על כך ומבקש לקבל הנחיות מדויקות להמשך הדרך. לא נתניהו. במענה לכתב האישום אין ולו בדל רמז לכך שהוא עשה משהו דומה. ולמה? כי "כיוון שראש הממשלה לא ראה בדבריו של מוזס כ'הצעת שוחד' ברי, כי לא ניתן לטעון שהמשך השיח לאחר אותה 'הצעה' – שאינה הצעה – מהווה עבירה של הפרת אמונים. בתודעתו של ראש הממשלה לא התגבשה אותה תודעה לה טוענת המאשימה. בפשטות, ראש הממשלה לא סבר כי מוצע לו 'שוחד'". כלומר: נתניהו פירש בעצמו את מה שנאמר בשיחות בארבע עיניים עם מוזס, החליט שהכל בסדר והמשיך הלאה.

"ראש הממשלה לא סטה מן השורה בהתנהלותו מול אלוביץ ו/או בזק, ופעל בהתאם להמלצות הדרגים המקצועיים באופן ענייני ומקובל. ממילא, ראש הממשלה לא סבר שהוא פועל בניגוד עניינים. "...בכתב האישום נטען כי ראש הממשלה הטעה את מבקר המדינה בכך שהסתיר עובדות רלוונטיות בדבר 'זיקת' הסיקור הנטענת במסגרת שאלון לאיתור חשש לניגוד עניינים עליו השיב, באמצעות בא-כוחו, עו"ד דוד שמרון, ביום 23.11.2015. השאלון לא כלל שאלות בדבר 'זיקת סיקור', שכן כאמור עניינים כגון דא – לא בא זכרם בשאלוני ניגוד עניינים. ראש הממשלה סבר, ובצדק, כי אין מקום להכליל 'קשרים' שקיים עם תאגידי תקשורת במסגרת שאלון ניגודי עניינים. "הצהרתו של ראש הממשלה בשאלון לא הייתה הסתרה, אלא הצהרה בתום לב שתאמה לתפיסתו הסובייקטיבית, כי הטענות שהועלו כלפיו אינן נכונות וכי הוא אינו נדרש להצהיר על מערכת היחסים הרופפת למדי שהייתה לו עם אלוביץ' (או עם כל בעל כלי תקשורת אחר) במסגרת שאלון ניגוד העניינים. "...ולחלופין בלבד, אף אם ייקבע – בדיעבד – כי ראש הממשלה היה צריך לדווח לנציגי מבקר המדינה על איזה מהעניינים הנזכרים בכתב האישום, הרי שהוא לא ידע כי עליו לדווח עליהם ולא צריך היה לדעת כי עליו לדווח כאמור. "...בעניינה של חוות הדעת [המאוחרת] של עו"ד שמרון [לאחר דוח מבקר המדינה] – דובר בחוות דעת שהייתה חסרת נפקות מעשית. חוות הדעת הוגשה לאחר שכבר נוסחה טיוטה סופית של הסדר ניגוד העניינים, שכלל, כאמור, הסכמה של ראש הממשלה לאיסור נקיטת כל פעולה בענייניה של בזק. חוות דעת עו"ד שמרון עסקה בשאלת המכרות ונפקותה, שכן אלו הנושאים שעלו בשאלות נציגי היועץ המשפטי לממשלה. בכל הנוגע לקשרי הסיקור, הרי שאלו כאמור היו מוכרים, וגורמי הייעוץ לא העלו בעניינם שאלות נוספות". על-פי המענה לכתב האישום, נתניהו לא שאל איש בזמן אמת מה המשמעות של ידידותו עם אלוביץ. הוא עצמו החליט שאינו צריך לדווח עליה ולכן לא דיווח. אכן, היה זה בא-כוחו שענה על שאלון ניגוד העניינים – אך יהיה על נתניהו להוכיח ששמרון ידע את כל העובדות כאשר עשה זאת. חוות דעת ממשית (ושוב, איננו יודעים האם היא עונה על כל הכללים שקבעה ביניש) ניתנה רק בדיעבד.