הרומן הידוע ביותר של סקוט, שהשפיע מאוד על ז'בוטינסקי הצעיר היה "אייבנהו". הוא עסק באנגליה במאה ה-12 מנקודת מבטו של אביר אנגלי, ווילפרד אייבנהו, שחזר למולדת משדות הקרב של הצלבנים הנוצרים, במסעם השלישי לארץ הקודש. באנגליה התחוללו אז מאבקים אלימים, בעיקר בין הנורמנים עם ויליאם הכובש, שפלשו מצרפת והשתלטו על הארץ, לבין התושבים הסקסונים הוותיקים. והיו גם מאבקים נוספים: בין יהודים לנוצרים, בין אנשים שיצאו ממסגרת החוק לבין רודפיהם, בין אצילים לפשוטי עם, בין מִסדרים עוינים בכנסיה הקתולית, ובתוך כל אלה. הכל נלחמו בכול, הכל איימו על הכל – אדם לאדם היה אז זאב. נרקמו מזימות נגד המלך הנורמני ריצ'רד לב הארי. אייבנהו שהיה אומנם סקסוני אך נאמן למלך, לחם למענו, כי זה היה לדעתו האינטרס של אנגליה, שהיה חשוב בעיניו יותר מהאינטרס של העדה שאליה השתייך. בסדרת עלילות קרב, שבהם הטובים גברו על הרעים בזכות אחוות לוחמים וכבוד אבירי, סייע אייבנהו לריצ'רד להחזיר את הסדר במדינה על-כנו. כך התגבשה, לפי סקוט, הלאומיות האנגלית המודרנית שליכדה את תושבי האי הבריטי למעצמת-על.
מכאן יכול היה ז'בוטינסקי להסיק שהלאומיות היהודית המודרנית – הציונות – עשויה להתגבש במהלך מלחמות ומאבקים, ולהתגבר על איומים חיצוניים ותככים פנימיים. הוא גם ספג את קוד האבירות שהורה להילחם למען האידיאל, להתנהג באצילות, להגן על חלשים, לדבר תמיד אמת, אף כשהדבר מנוגד לאינטרס האישי. דמות מרכזית בספר היא יהודייה גאה, גיבורה, יפה ונדיבה, רבקה הרופאה, שהצילה את חיי אייבנהו לאחר פציעתו, והועמדה למשפט בעוון כישוף, בטירתם של טמפלרים קנאים. רוב הדמויות בספר שונאות את היהודים על שהם עם קשה עורף המסרב להתנצר. כאמו של ז'בוטינסקי, התמודדה רבקה בקור רוח מול סכנות ויכלה להן. היא הייתה מוכנה למות על קידוש השם ובלבד שלא תמיר את דתה. אף שהייתה אשה, חייתה כאחד האבירים שאותם העריץ ז'בוטינסקי. נראה שהרומן שהתפרסם בשיא עידן הרומנטיקה הלאומית באירופה, ב-1819, כאשר באודסה תססה הלאומיות היוונית, עשוי היה להוביל את ז'בוטינסקי הצעיר למסקנה שאין מקומם של יהודים, כמיעוט לאומי, בארצם הלאומית של אחרים, אלא בארץ משלהם, היא ארץ ישראל. גבורתה של רבקה במלחמתה על שמירת יהדותה הניעה אותו לראות את ה"הכיעור שבהתכחשות העצמית".
6
רומן אבירים זה הרשים מאוד את ז'בוטינסקי.
7 הוא סיפר: "כבן שבע הייתי אז, או גם פחות, ושאלתיה [את אמו] 'הגם לנו ליהודים תהיה בעתיד מלוכה?' והוא ענתה, 'כמובן, תהיה – טיפש שכמותך!' מאז ועד עתה לא שאלתי יותר, ודי לי".
8 ספר זה וספרים אחרים של סקוט הרשימו לא רק את ז'בוטינסקי. לפי הסופר האמריקני, מארק טווין, תיאוריו הרומנטיים של סקוט על האבירים והאבירות עיצבו את אופיין של מדינות דרום ארצות הברית. בספרו: "חיים על המיסיסיפי" האשים טווין את סקוט שבהשפעתו פרצה מלחמת האזרחים האמריקנית.
לא נטולת משמעות העובדה ש"אייבנהו" תורגם לראשונה לעברית ויצא לאור ב-1916 באודסה, שהרי רומן אבירים זה היה מנוע לגיבוש לאומי ולגבורה לאומית שאליהם שאפו "חכמי אודסה".
9
ז'בוטינסקי לא רק העריץ גיבורים, אלא ביקש להיות גיבור בעצמו, ושם דגש בתורת הביטחון שלו על דוגמה אישית: בהיותו בן אחת עשרה וחצי הוא שיחק עם חבריו בחצר. קצין רוסי גער בהם על שהוא וחבריו הרעישו. לחיזוק גערתו הוא סטר על לחיו של ז'בוטינסקי. אחד מחבריו, אליהו רבניצקי, שנכח במקום, כתב בזיכרונותיו ש"הנער שעוד לא מלאו לו אז שתים-עשרה, הסתער על תוקפו וניסה להחזיר לו מכה תחת מכה".
10
_______________
בשבוע הבא: תנ"ך, לא חז"ל! סינתזה בין אבירות לתנ"ך; השפעת התנ"ך על התרבות האנושית; "דברי אלוהים" בתנ"ך מבטאים חוויות רוחניות שלל עם ישראל; מהותו שלל עם ישראל שהוא משפר את מה שיצר אלוהים; מרכזיות המלחמה במציאות באשר היא; התנגדות ליהדות הגלותיות שכונן רבן יוחנן בן זכאי; הצורך לפתח תיאוריה צבאית ולא להסתפק בניסיון ובמיתוסים של מורשת קרב.