שיתוף הפעולה בתחום האנרגיה בין המדינות מתבטא גם בבניית תחנת הכוח הגרעינית הראשונה בטורקיה ובתפעולה העתידי על-ידי החברה הממשלתית הרוסית רוסאטום במימון הבנק הרוסי סברסנק, אשר נתון לסנקציות מערביות. לאחרונה החלה הבנייה של היחידה הרביעית והאחרונה בתחנת הכוח והועברו לטורקיה 5 מיליארד דולר, רבע מתקציב הפרויקט. הובטח גם ששתי העברות בהיקף דומה יבוצעו בקרוב, על-מנת להפיג את החששות בטורקיה מכך שהסנקציות על רוסיה יגרמו עיכובים בפרויקט. תחנת הכוח, האמורה לספק בעתיד 10% מאספקת החשמל בטורקיה, קריטית לאוכלוסייה הגדלה. ארדואן הדגיש את חשיבות סיום הפרויקט בזמן בשנת 2023 (שבה יצוינו 100 שנה לרפובליקה הטורקית וכן צפויות להתקיים בחירות) ללא דחיות ותקלות. הציפיה היא, שב-2023 היחידה הראשונה בתחנת הכוח אכן תחל לפעול. רוסיה, אשר נתונה תחת לחץ חריף של סנקציות מערביות, מחפשת דרכים חלופיות להקל על הכלכלה שלה ומייעדת לטורקיה תפקיד חשוב בכך. בשנים האחרונות נרשמה עלייה משמעותית בסחר בין שתי המדינות, נתון שפוטין התפאר בו. טורקיה ורוסיה מתכוונות להמשיך ולהאיץ את היחסים הכלכליים ביניהן, בין היתר בתחומי הסחר, בנייה, חקלאות ותיירות. יתר על כן: רוסיה, שברצונה לעקוף את הסנקציות, יזמה מגעים עם חמישה בנקים טורקיים במטרה להחיל שימוש בכרטיסי אשראי רוסיים דרך מערכת ה-Mir. כדי לקדם מהלך זה התקיימו מגעים בין ראשי הבנקים המרכזיים של שתי המדינות. ביכולתם של מהלכים אלה לחזק את הרובל ולסייע בייצוב הכלכלה הרוסית. בנוסף, טורקיה היא בין המדינות הבודדות המקיימת קשרי תעופה עם רוסיה, והיא מהווה יעד תיירותי ותחנת מעבר חשובה לאזרחי רוסיה, במיוחד לאחר הפלישה לאוקראינה. עם זאת, לא ברור עדיין האם הידוק היחסים המסחריים עם רוסיה לא יוביל חברות מערביות הפועלות בטורקיה לצמצם ואף להפסיק את פעילותן בה. יש לציין, שפוטין הודיע בתחילת הפגישה, כי הוא מצפה לחתימה על מזכר הבנות בתחום הכלכלי, אך היעד לא הושג, ככל הנראה עקב סירובו של ארדואן לחתום על המסמך. הישג משמעותי נוסף הוא הסכם התבואה, שנחתם לאחרונה בתיווך של טורקיה והאו"ם בין רוסיה לאוקראינה. ספינות ראשונות כבר עשו את דרכן מאוקראינה לטורקיה. ההסכם אמור לאפשר לאוקראינה לייצא דגנים, וכך לא רק לסייע למצבה הכלכלי שלה, אלא גם לביטחון התזונתי במדינות עולם שלישי רבות ובפרט במזרח התיכון. הסכם זה מאפשר גם לרוסיה לייצא תוצרת חקלאית ודשנים, מענפי הייצוא החשובים למדינה, וכך להקל עליה להתמודד עם הסנקציות. עקב השפעתו החיובית הצפויה מבחינת הורדת מחירי המזון העולמיים, התיווך הטורקי בהקשר של הסכם התבואה התקבל בברכה בבירות מערביות.

הסוגיה הסורית גם היא נידונה בסוצ'י. בסוריה, כמו גם בלוב ובנגורנו-קרבאך, האינטרסים של רוסיה וטורקיה מנוגדים. מבחינת ארדואן, מבצע צבאי נוסף בצפון סוריה הוא לא רק אינטרס ביטחוני ראשון במעלה, אלא גם חשוב מבחינת הזירה הפנימית, לקראת הבחירות ב-2023. ההשפעה הרוסית בסוריה, כמו גם האירנית, בפרט במחוז אידליב ומול הכורדים, מחייבת אותו לזהירות ולתיאום ולו מוגבל עם מוסקבה. לפני ביקורו של ארדואן, קרא דוברו של פוטין לטורקיה להימנע מצעדים העלולים להביא לחוסר יציבות בסוריה ולהעמיד בסכנה את "שלמותה הטריטוריאלית והפוליטית". עם זאת, רוסיה הדגישה שהיא מתייחסת בהבנה לדאגותיה של טורקיה בקשר לשיקולי הביטחון שלה. ארדואן ופוטין סיכמו לפעול בשיתוף פעולה על-מנת להילחם בארגוני הטרור השונים (אף כי ברור שלשתי המדינות סדרי עדיפות הפוכים לגבי הארגונים הבעייתיים), והסכימו שחשוב לקדם פתרון מדיני בסוריה. זאת, למרות שבטווח הנראה לעין קשה לדמיין מצב שבו טורקיה תסכים לסגת מהשטחים בהם היא שולטת בצפון סוריה. הפגישה בסוצ'י מסמלת את הרצון הרוסי והטורקי להעמיק את שיתופי הפעולה בין המדינות, המתקיימים במקביל לניגודי אינטרסים רבים ביניהן. אחד הבולטים שבהם הוא מכירת נשק טורקי לאוקראינה, ובייחוד כטב"ם ביירקטאר TB2, אשר הסב נזק משמעותי לכוחות הרוסיים באוקראינה. טורקיה גם אינה מעוניינת להגיע למצב בו הים השחור הוא בדומיננטיות רוסית. מבחינתה, היחסים עם קייב לא רק סייעו בעבר לאזן את ההשפעה הרוסית בים השחור, אלא היה בהם גם רכיב של שיתוף פעולה ביטחוני. עם זאת, בזכות הקשרים עם אנקרה, רוסיה יכולה להקל את המצב הכלכלי המורכב שהיא נתונה בו, ואילו טורקיה מרוויחה מבחינה כלכלית וגם ממקמת את עצמה כמתווכת - לא רק בין רוסיה לאוקראינה, אלא במידה מסוימת גם בין רוסיה למערב. טורקיה הופכת להיות צינור עיקרי שדרכו רוסיה עדיין יכולה לקיים קשרים כלכליים מסוימים עם המערב, וארדואן מצליח להלך בין הטיפות תוך כדי שמירה על האינטרסים של טורקיה. עם זאת, אין להקיש בירושלים ממרחב התמרון שמאפשר המערב לטורקיה ביחסיה עם רוסיה, שכך תנהג וושינגטון מול ישראל אם תרכך עמדות מול רוסיה. היחס לאנקרה מושפע בראש ובראשונה מהיות טורקיה חברה בנאט"ו וממיקומה המרכזי בזירת הים השחור. בנוסף, אין להמעיט ממשמעות המחירים שטורקיה כבר משלמת וצפויה עוד לשלם בעתיד בגין הניווט בין מוסקבה למערב, הן בהקשר של מגבלות על רכש ביטחוני מהמערב, והן בהקשר ההיסוס של חברות מערביות לגבי המשך הפעילות הכלכלית בה.